6 דרכים להעצמת החוזקות של הילדים
במקום להתייחס לכל מה שהם לא רוצים או לא יכולים לעשות, כדאי לשים זרקור על החוזקות של הילדים. ברגע שהם ישימו לב שתשומת הלב היא על הדברים החיוביים מהר מאוד ההתנהגות בבית תשתנה
השבוע ישבתי בפגישה מקצועית שעסקה בתוכנית הטיפולית של ילד על הרצף האוטיסטי. הצוות המטפל העלה קושי משמעותי בהתנהגות של הילד בכיתה. כדי לנתח היטב את הסיטואציה, ועוד לפני שאני רצה לפתרונות, שאלתי אותם את השאלה הכי חשובה בהבנת קשיי התנהגות של ילדים ומבוגרים: איך זה נראה בפועל?
הם פירטו לי את כל הדברים שהוא "לא" - לא מעתיק מהלוח, לא מוציא ציוד מהתיק, לא כותב במחברת, לא יושב על הכיסא. "הוא לא תלמיד", הם אמרו לי. אז מה הוא כן?, שאלתי. והם שתקו.
השתיקה הזו אפשרה לי לקום ללוח ולכתוב את הציטוט שמנחה אותי בכל תהליך: "לא יהיה ניצחון של האור על החושך כל עוד לא נעמוד על האמת הפשוטה, שבמקום להילחם בחושך, עלינו להגביר את האור" (א.ד. גורדון).
המשמעות - במקום לראות את מה שאין לאדם, בואו נסתכל על מה שהוא כן. במקום להגיב לקשיים, בואו נחזק את החוזקות ונעצים את האדם במקומות החזקים שלו. בכל אחד יש חוזקות, ובחיזוק החוזקות, אנחנו לא מוותרים על תגובה לקשיים, אך המוקד המרכזי הוא זה שמשתנה. נשמע קצת קלישאתי? הנה כללי אצבע שינחו אתכם כיצד לעשות זאת נכון.
1. קוראים לחוזקות בשם
לכל אדם יש מוקדים בהם הוא חזק, סיטואציות בהן מגיב באופן שמצופה ממנו, דברים שהוא אוהב לעשות. כשאנחנו מתבוננים על הילד ולומדים עליו ועל ההתנהגויות שמאפיינות אותו, נתחיל מהכנת רשימה של החוזקות שלו.
הסיבה לכך היא שבאופן טבעי כאשר אנחנו מתייגים ילד באופן שלילי, אנחנו מתייחסים לתכונות השליליות שייחסנו לו, הן אלו שמשמעותיות לנו, ובדרך כלל הן גם אלו שיניעו אותנו לפעולה (כי כשהכול טוב "לא נוגעים").
קראו עוד:
"לא הבנתי למה הבכי של הבת שלי חלש"
הרגע שאתם מאבדים את הסבלנות לילדים
התיוג השלילי מתקיים משום שיש לנו הסתגלות לעונג, או בשמה המקצועי אפדטציה הדוניסטית (מה שכואב ולא נעים נצרב לנו, ואת הנעים אנחנו לוקחים מהר מאוד כמובן מאליו). הרשימה מנכיחה לנו שחור על גבי לבן את הטוב ומזכירה לנו להכיר אותו.
2. ביסוס התנהגויות אלטרנטיביות
לכל התנהגות לא מקובלת שנרצה לשנות, ישנה חלופה מותאמת ורצויה שאותה נרצה להעצים. בהקשר של התלמיד עליו סיפרתי, נרצה שהוא יעתיק מהלוח, יישב לאורך זמן על הכיסא, יוציא ציוד לימודי מהתיק ועוד ועוד. כשנבנה תכנית נתמקד בלמידה של התנהגויות אלו.
משפטים שכדאי לומר לילדים לפחות פעם בשבוע:
3. הגדרת ציפיות
כל שינוי התנהגותי צריך להתחיל מהצהרת כוונות. השלב הראשון הוא לשבת עם הילד לפני הסיטואציה בה אנו רוצים להקנות לו התנהגויות חדשות, ולומר כיצד אנו מצפים ממנו להתנהג. הנחת הבסיס היא שכל ילד וכל מבוגר רוצים להתאים עצמם למתרחש סביבם, להרגיש רצויים ומקובלים ותיאום ציפיות בו אנחנו מגדירים איך להתנהג מסייע לילד לפעול בהתאם.
4. יצירת מדרג
כל התנהגות שנרצה ללמד את הילד צריכה להיות בנויה באופן מדורג. אנחנו לא נצפה מהילד לעבור מאפס למאה, כלומר אם עד עכשיו בכלל לא העתיק מהלוח, הציפיה שיעתיק עשרה משפטים אינה מותאמת ליכולותיו. לכן, בהתחלה נבקש שיעתיק משפט אחד ונעלה את הדרישה לאחר שיצליח. כך נתאים בכל שלב את האתגר ההתנהגותי ליכולות של הילד וניצור לו מצב בו מבסס את הלמידה על חוויות משמעותיות של הצלחה והתקדמות.
לכתבות נוספות - היכנסו לפייסבוק הורים של ynet
5. חיבור מחזקים לאתגרים
את הדברים שהילד אוהב לעשות וחזק בהם נצמיד לפעילויות בהן נדרש להתאמץ, להשתדל ולסגל התנהגויות חדשות. פרופ' דן אריאלי מצא שכאשר מחברים משימה מעיקה לחוויה נעימה קל לנו לצלוח את האתגר, כך גם לילדים איתם אנו עובדים. בואו נעצים אותם דווקא במקומות המאתגרים, וכך זה יקל עליהם את הדרך.
באופן הזה נצמיד ישיבה בשיעור להקראת סיפור מענין בסופו, הוצאת ציוד לקבלת משימה של עוזר המורה בשיעור הקרוב, העתקת שיעורי הבית מהלוח למשחק משותף על הלוח (למשל איקס עיגול) ועוד.
6. הגדלת העצמאות של הילד
ילד עצמאי במרחב הוא ילד שמרגיש שסומכים עליו, הוא ילד מועצם. ילד שמועצם ייטה פחות להתנהגויות לא מקובלות לצורך מיצוב עצמי למול קבוצת השווים והמבוגרים המשמעותיים. השתדלו ככל שניתן להרחיב את עצמאות הילד למחוזות בהם היה עד כה תלוי בהורים ובמורים, לאפשר לו בחירה ואוטונומיה (ככל שניתן ובמקומות המתאימים).
שילוב נכון ומאוזן של כללי האצבע הללו מהווה מתכון מנצח בדרך לסייע לילד ללמוד ולבחור בהתנהגויות רצויות ומקובלות. במקרים בהם התנהגותו של הילד כוללת פגיעה בעצמו, באחרים או הרס חפצים - הגברת האור לבדה עשויה לא להספיק, ואז נכון יהיה להיוועץ במנתח/ת התנהגות לצורך בניית תכנית התנהגות קונקרטית המתייחסת לאותה התנהגות שנרצה לשנות.
ישנה חשיבות גדולה לצורך במיקוד בהתנהגות הספציפית שרוצים לשנות, כדי שלא "ניפול" לתייג שלילי כוללני של הילד.
הכותבת היא יועצת חינוכית MA, מנתחת התנהגות, ומומחית תחום אוטיזם בבית אקשטיין מקבוצת דנאל
לפנייה לכתב/ת 
