"למה קיבלת רק 95?"
הילד חוזר עם תעודה הביתה או יושב ביום הורים, ורק מצפה לראות את התגובה שלכם. רגע לפני שאתם מסתערים על הציונים, כדאי שתעבירו לו מסר חיובי, כדי שיבין שהאהבה שלכם לא תלויה בציון במדעים או באנגלית
בימים אלו מחלקים תעודות, מה שגרם לי להיזכר בזיכרון ילדות מכיתה י: מגיע עם חבר לבית שלו. אבא שלו היה פרופסור למתמטיקה באוניברסיטת חיפה ואמו ד"ר לפיזיקה. בהחלט משפחה של אינטלקטואלים שיודעים דבר או שניים על השגיות. כיאה לילד ממשפחה של אקדמאים, הבן שלהם לא איכזב והוביל את הכיתה שלנו בהצטיינות - תמיד ראשון במתמטיקה, ראשון באנגלית, ראשון בפיזיקה וראשון במחשבים. התעודה שלו מלאה במאיות וכמה 95. חלום.
לכתבות נוספות - היכנסו לפייסבוק הורים של ynet
הגענו לבית שלו, ואני כבר מצפה לראות שהוריו גאים בו ושמחים בתעודה הזו, אך הדבר היחיד שהיה לאביו לומר לילד שלו היה: "למה מחשבים רק 95 ולא 100? אנחנו כל כך משקיעים בלימודים שלך וזה מה שיוצא?" ואז אמא שלו לקחה את התעודה, סרקה אותה מהר, ורק עשתה פרצוף. ואני הייתי בהלם. מוחלט.
תגידו, אבא ואמא של חבר שלי, נפלתם על הראש? אתם בסדר? הילד שלכם נבחר שוב ושוב למצטיין השכבתי עם תעודה שמתקבלים איתה גם לנאס"א, וכל מה שיש לכם לומר לו זה למה הוא לא השיג במחשבים 100? מה נהיה אתכם?
משם הלכתי לבית של ההורים שלי עם התעודה שלי: פאר הבינוניות. היה שם פסטיבל שלם של שביעיות, קצת שישיות וקצת שמיניות ורק בספורט קיבלתי 90. עם תעודה כמו שלי חבר שלי בכלל לא היה מתקרב לבית שלו. וההורים שלי? חיבקו אותי ואמרו לי כמה שהם גאים בי. ואני? אני ידעתי שאני שווה מבחינתם הרבה יותר מהשקלול הסופי של התעודה שלי.
אוהבים ללא קשר לציונים
שלא תתבלבלו, אני לא נגד הישגיות והצטיינות. להפך. מי שיש לו את הכישרון, הכלים והיכולת להצטיין צריך לדעת איך לממש את היכולות שלו שיתבטאו גם בציונים בתעודה.
אבל יש ברגע הזה, דווקא ברגע הזה, שבו תלמיד חוזר הביתה עם התעודה להוריו והוא מחכה ומצפה בכיליון עיניים לראות איך הם הולכים להגיב באותן שניות יקרות שהם סורקים את התעודה, הזדמנות נהדרת מצד ההורים להעביר לילדים שלהם את המסר: הלימודים שלך מאוד חשובים לנו, אבל אתה הכי חשוב לנו ואנחנו נקבל ונאהב אותך בכל אופן ובכל ציון.
קראו עוד:
המקלות שהורים שמים לעצמם בגלגלים
תמונה אחת שתאתגר את המשפחה שלכם
שמעתי כבר מכמה הורים חכמים שכאשר הילד שלהם חוזר מבית הספר, לפני שהם בכלל פותחים את התעודה, הם קודם כל נותנים לו חיבוק ונשיקה. להראות ולהגיד לו שהם אוהבים בגלל מי שהוא ובכלל מה שהוא. ורק אחר כך הם מתפנים לעיין בתעודה
ואל תטעו, אין כאן הפחתה בחשיבות ההישגיות של התעודה, אלא רק יצירת איזונים נכונים ובעיקר החזרת הנורמטיביות ליחסים הבריאים שצריכים להיות בין ילד להוריו. בראש ובראשונה - לתת לילד את התחושה שעם או בלי התעודה ההורים שלו מקבלים אותו, וזה בעיניי המסר החשוב ביותר שהורים יכולים לתת לילדיהם ביום חלוקת התעודות.
טיפים להתנהגות ביום חלוקת התעודות
1. לפני שבכלל ראיתם את התעודות, נסו לצ'פר אותו במשהו קטן, תשומת לב או כל דבר אחר שיבהיר לו את המסר: בית ספר הוא מוסד תובעני ואנחנו מעריכים את העובדה שאתה לומד בו ללא קשר לכמה קיבלת בתעודה.
תחשבו אם כמבוגרים הייתם מצליחים היום לשרוד בבית הספר: אסור לכם לצאת לשירותים מתי שאתם רוצים. אתם צריכים להרים אצבע לפני כל דיבור ובאופן כללי החירות שלכם תלויה במישהו אחר. לא פשוט. מגיע לילדים שלכם כל הכבוד רק על עצם הלמידה.
2. חיבוק. אין תחושה בונה לילד יותר מאשר חיבוק הורי שמבהיר לו את המסר באופן ישיר: אנחנו הכי אוהבים אותך בעולם בלי קשר לציונים שלך. מדובר באקט פשוט שבונה את הביטחון שלו ומבהיר לו שיש אנשים בעולם הזה שמוכנים לקבל אותו כמו שהוא.
3. קחו אותו לבית קפה. בכל זאת, מדובר בציון דרך. חלוקת התעודות זו הזדמנות נהדרת לקבוע דייט עם הילד שלכם ולדבר על בית הספר. האם טוב לו שם? ומה עם חברים? האם יש מורים שיותר קשה לו? נסו לדלות ממנו מידע חשוב שיעזור לכם לקבל תמונה בהירה ומדויקת יותר על מצבו בלימודים. רק באופן זה תוכלו באמת לעזור לסייע לו באופן אפקטיבי.
הכותב הוא נשוי ואב לשלושה ילדים, מחנך, חבר מערכת "הגיע זמן חינוך" ויזם חינוכי
לפנייה לכתב/ת 
