הכלי היעיל לסמכות שרוב ההורים לא מכירים

כשהייתי סטודנט לתואר ראשון בפסיכולוגיה עבדתי לפרנסתי כקלדן בבית-משפט, ולמדתי לא מעט מהשופטים עבורם הקלדתי. בפרט, למדתי שיעור מאלף על שימת גבולות, ועל כוחה של השתיקה. אחר-כך השיעור הזה קיבל חיזוק ו"הכשר" מגישת הסמכות ההורית החדשה של חיים עומר. אבל ההתחלה עבורי היתה בבית משפט.

בסוף דיון בבית-משפט קובעים תאריך לדיון הבא. זו הסיבה לכך שמשפטים נגררים על פני שנים: לוחות זמנים מתנגשים, השופט מציע תאריך, הסניגור מסביר שהוא לא יכול, מוצע תאריך נוסף ובסוף הצדדים מוצאים תאריך לעוד חודש או חודשיים.

אלא שבאותו אירוע מכונן עבורי, הסניגור לא מצא זמן גם חודשיים קדימה. התובע והשופט דפדפו קדימה ביומניהם, מציעים עוד ועוד, כבר הגענו לשלושה חודשים וארבעה, ועורך-הדין הסורר רק אומר "לא, לא, אני לא יכול". וכאן השופט עשה את הדבר הבא - הוא אמר "אנחנו לא מצליחים למצוא שעה לדיון בגללך. זה לא טוב", ושתק.

עורך-הדין הנהן לרגע, כמסכים עם הבעיה שהוצגה. השתיקה נמשכה. הוא הרים את הראש, ואמר, "לצערי כבוד השופט אני מחוייב כבר לליטיגציה בבתי-משפט אחרים" (עורכי-דין לא יגידו סתם "מצטער לא יכול"). השתיקה נמשכה, ונמשכה. בסוף עורך הדין הציע תאריך שכבר פסל, קרוב יחסית. "אולי בבוקר מוקדם. אדחה את הדיון שאחריו." השתיקה נפסקה, והדיון נקבע.

קראו עוד:

לצאת מהמרוץ למסע משפחתי במזרח

הבת שלי מתלבשת פרובוקטיבי - איך להגיב?

מנתק עם הבן - ליחסים קרובים

מה הפך את שתיקת השופט ליעילה כל-כך? כדי להבין מה הופך את השתיקה ליעילה, פעמים רבות ביחידה לסמכות הורית אנו מבקשים מההורים להשוות בדמיונם בין שני מצבים:

מצב 1: ילדכם נתן מכה לאחותו והיא בוכה. אתם נכנסים אליו לחדר, ונואמים. "עידו, זה ממש לא מקובל עלינו האלימות הזאת. אתה יודע שזה לא מקובל, דיברנו על זה כבר הרבה פעמים. אנחנו לא מוכנים שתהיה אלימות בבית הזה. אלימות היא לא כלי לפיתרון של בעיות. מה זה צריך להיות? איפה למדת את ההתנהגות הזאת? אנחנו פשוט לא מוכנים לזה, ואנחנו צריכים עכשיו לחשוב טוב-טוב איך נגיב לזה". הילד קוטע במשפט קצר - "היא התחילה".

אתם ממשיכים: "זה בכלל לא מעניין אותנו אם היא התחילה. זאת אחריות שלך לא להיגרר לאלימות. אתה הבוגר יותר, ואנחנו מצפים ממך".

"ההתנהגות שלך לא מקובלת"(צילום: שאטרסטוק)

מצב 2: ילדכם נתן מכה לאחותו והיא בוכה. אתם נכנסים אליו לחדר (רצוי שני ההורים, זה יותר ממכפיל כוח), ואומרים: "נתת לאחותך מכה חזקה. זה לא מקובל עלינו. אנחנו מחכים שתגיד מה תעשה כדי שזה לא יקרה להבא". ושותקים.

הילד מציץ בכם. מושך בכתף. אומר, "היא התחילה".

אתם שותקים.

הוא ממשיך: "מה איכפת לי בכלל. היא התחילה. מגיע לה".

ואתם שותקים.

בדרך-כלל ההדגמה הזו עוזרת להורים לראות ששתיקה היא כוח ולא חולשה. למעשה, ככלי לשימת גבולות, לשתיקה שלושה יתרונות מרכזיים.

1. היא מעבירה את האחריות לצד השני. הורה שמדבר מעביר את המסר שהאחריות על מעשי הילד היא שלו. אולי, כי עליו לשכנע את הילד שההתנהגות שלו בעייתית. אולי, כי עליו למצוא פיתרון אחר עבור הילד. בכל מקרה, האחריות היא גם של ההורה. שתיקה מעבירה את המסר - ילד שלי, האחריות היא שלך.

"האחריות היא שלך"(צילום: shutterstock)

2. היא מרגיעה את ההורה. רגשית כדי לשתוק צריך להתאפק. אבל טכנית, מהרגע שהחלטתם לשתוק, אתם תצליחו בכך. לא צריכים לנמק. לא צריכים לענות על שאלות מורכבות, לתאר עונשים, או לנסח מסרים חינוכיים. אולי אחר-כך תחשבו על אלה. אבל לא עכשיו, כשאתם כועסים מאוד והבת עדיין בוכה. כרגע השתיקה טובה גם לכם.

3. היא לא אלימה. אי-אפשר לחנך לאורך רוח ולסובלנות בעודנו משתמשים באלימות. אלימות לא מעוררת הערכה או הפנמה. היא מהווה מודל בדיוק להתנהגות שאנחנו לא רוצים ללמד. היא גם נוטה להסלים, דווקא כי ברגע הראשון היא יעילה. במובן הזה, אלימות יכולה להיות ממכרת. בבת אחת משיגים תוצאה. אבל בפעם הבאה הילד לא יופתע מצעקה מפחידה ויתעשת.

ואיך עידו יגיב לשתיקה? מניסיוננו, לרוב בהפתעה. תחילה ינסה להחזיר את הוריו ל"תלם", באמירות פרובוקטיביות, שמטרתן לעורר תגובה. בהמשך, פעמים רבות יקרו אחד משניים: הוא לא יגיב מיד בצורה ברורה אבל ההתנהגות תיפסק (שזו המטרה) או שיציע התחלת פיתרון.

שתיקה היא לא פיתרון קסם. כמו כל כלי, היא יכולה להישחק. גם חשוב לדעת מתי דו-שיח הוא המפתח. אבל ככלי נוסף בארגז הכלים ההורי, הוא כלי יעיל. כלי חזק ולא אלים, כלי ברור שלא מצריך תחכום, וכלי שמעביר מסר בלי לנאום. לפעמים - רק לפעמים - שתיקה שווה זהב.