איך ייראה היום שאחרי הקורונה?
הורים מבלים זמן רב יותר עם ילדיהם, הילדים לומדים דרך המחשב ונמצאים לא מעט זמן מול המסך, מרכזי הקניות סגורים ואת הג'ימבורי החליפו משחקי הקופסה. כל זה מתרחש כעת, אבל מה יקרה ביום שאחרי המגפה? שירלי בן יאיר מקווה שנאמץ לחיקנו חלק מהערכים של התקופה הנוכחית
הימים אינם פשוטים. כל יום אנחנו מבינים שנלקח מאיתנו עוד מחופש הבחירה, ושהווירוס תפס אותנו - ולמעשה את כל העולם - לא כל כך מוכנים לימים של הסתגרות ושל חוסר מעש.
עוד בנושא:
הורים משתפים: רעיונות לימי הקורונה
סדנת צילום ביתית - בעזרת הנייד
האבא שמתאמן יחד עם שלישיית בנותיו
במוקדם ובמאוחר הפיתרון יימצא, מיטב המוחות בכל העולם עומלים כעת על פתרון, ונראה שיש מדינות שכבר צלחו את המגיפה ותושביהן אט-אט חוזרים לשיגרה. ובינתיים, אצלנו, הרוטינה השתנתה לחלוטין והרבה מ"חוקי הבית" השתנו גם הם ביום אחד. מעניין יהיה לגלות, אילו חוקים ונורמות יישארו עמנו, ההורים, גם ביום שאחרי המגפה.
הגבולות משתנים
לעתים, נדמה כאילו הזמן עצר מלכת וכלונו נמצאים יחד במצב שאינו מוכר לנו, בדיוק כמו ילד המגלה את דרכו בעולם לראשונה. עם כל הקושי שבדבר, ניתן להסתכל על המצב בו אנו נתונים כעת, כהזדמנות - אולי חד פעמית - שאנחנו ההורים קיבלנו, המאפשרת לנו להבין איך מרגיש ילד הגדל, מתפתח ומגלה כל יום מושגים חדשים ודרכי התנהגויות מקובלות יותר או פחות.
מתוך הישיבה בבית וההתכנסות פנימה, הבנתי לפתע שהיו הרבה נקודות שנויות במחלוקת בחינוך הילדים בימים שלפני פרוץ הקורונה, ושאולי הן יהפכו לנורמה כשנחזור לשגרה. כאמור, בימים אלו הגבולות בבית משתנים, אנחנו מוצאים עצמנו מוותרים על דברים שאינם מהותיים באמת, ובוחרים את המלחמות שלנו היטב.
כל כך הרבה ביקורת נשמעה לאורך השנים על מערכת החינוך, וכעת יכולים ההורים לנצל את התקופה הזו ללימוד ביתי, מבלי שאיש יתערב בהקניית הערכים ובחומרים שהם בוחרים להעביר לילדיהם. למעשה, זו הזדמנות פז לגלות מה חשוב לנו יותר ומה חשוב פחות בחינוך ילדינו. אגב להנחתי, רבים מהחוקים שמשתנים בימים אלו, יישארו עימנו גם אחרי שנוכל לחזור לשגרה.
תקשורת וחינוך דרך מסכים
כל כך הרבה מילים נאמרו ונכתבו כבר על הנושא, וכמעט כל הורה נפגש עם הדילמה של המסכים שהכניס לביתו, והפכו לחלק בלתי נפרד משגרת יומם של ילדיו.
בימים כתיקונם - מרבית ההורים משתדלים להגביל את השהות של הילדים מול המסך, ואילו כעת ההורים דווקא מעודדים אותם לשבת מול המחשב לצורך לימוד מרחוק או, לחילופין, לצלצל לסבא וסבתא באמצעות שיחות הווידאו בנייד.
מה מסבירים לילדים? צפו:
נראה שכל השירותים אותם אנו צורכים בימים אלו, הופכים להיות "אונליין" - החל מהקניות שמגיעות עד הבית, דרך התקשורת הבינאישית המשנה את צורתה בשבועות האחרונים ועד המסכים, שבעבר נתפסו כמרחיקים ומבודדים, הם אילו שגורמים לנו לתחושת סולידריות ולהבנה שאנחנו לא לבד בימים אלו.
עבודה מהבית
בעוד חלק גדול מאיתנו עברו לעבוד מהבית (וחלק אינם עובדים כלל), הורים שהוגדרו כעובדים חיוניים ממשיכים לצאת מדי יום לעבודה, ומגלים שלוקח להם רבע מהזמן להגיע למקום עבודתם, שכן הכבישים ריקים והדרך לעבודה הפכה לפתע לנסבלת. גם זיהום האוויר ירד בצורה ניכרת בתקופה האחרונה, כתוצאה ממיעוט המכוניות והמטוסים.
בחסות המחשבים ורשת האינטרנט, רבים גילו דרכים יצירתיות כיצד להמשיך ולהתפרנס בימים אלו מבלי לצאת מהבית. גם בעלי העסקים מבינים כעת שאין צורך ממשי לכך שכל העובדים יתכנסו פיזית באותו חלל, ושאפשר להתנהל גם מרחוק.
ובאשר לתא המשפחתי - מעניין יהיה לראות ביום שאחרי הקורונה, כמה מאיתנו ימשיכו לעבוד מהבית ובכך יוזילו עלויות, יתרמו לאיכות החיים וסביבה נקייה יותר ואולי אף גמישה יותר ועל הדרך גם יגשימו חלום של לא מעט הורים - להישאר בבית עם הילדים ולהרוויח זמן איכות איתם, ובמקביל להצליח גם לעבוד ולהתפרנס מבלי לבזבז זמן יקר על נסיעה בדרכים.
תקשורת בינאישית משנה צורה
אחד מהחלקים הקשים ביותר בתקופה הזו, היא לפגוש אדם אהוב ולא לחבקו. אנחנו, הישראלים, ידועים כאנשים חמים והחיבוק הוא מעין רפלקס שלנו כשאנו פוגשים אנשים היקרים לנו.
כחלק מההגבלות החדשות, בניסיון למגר את התפשטות המחלה כאמור, אסור לנו להתחבק ואף צוונו לשבת במרחק של שני מטרים זה מזה. בחלוף הסערה, נוכל לחזור ולהתקרב אחד לשני, אבל מעניין יהיה להבחין האם החיבוק והקירבה הפיזית ישנו את צורתם ונישאר מרוחקים זה מזה, לפחות מהבחינה הפיזית, בשל החשש מהידבקות במחלות.
צניעות לעומת תרבות העודף
הורים רבים רוצים להעניק לילדיהם את חוויות הילדות שחוו בעצמם כילדים, אותם הם מתארים כצנועים, פשוטים ואיכותייים יותר. נדמה לי שבימים אלו אותם הורים קיבלו את ההזדמנות ליישם זאת.
למה הכוונה? כאמור, בכל יום שחולף אנו מקבלים יותר ויותר תקנות להסתגרות פנימה. בתחילת המשבר הגבילו את ההתקהלות ל-100 איש, והנה ראינו שאפשר לקיים חתונות ואירועים צנועים עם הקרובים לנו ביותר בצורה מכובדת ולא ראוותנית אך מדויקת ומכבדת.
בהמשך, נסגרו הקניונים והמסעדות, וגילינו שניתן להעביר את הזמן גם בלעדיהם, ממש כמו בשנות השמונים: לשחק משחקי קופסה בבית, לאכול אוכל ביתי ולנהל שיחות ארוכות. ועוד משהו: אפשר גם להעביר חג שלם בארץ ללא טיולים מעבר לים, רובנו שכחנו שהדבר בכלל אפשרי.
לפעול בצורה מאוזנת
אין לי ספק שביום שאחרי, כשמרכזי הקניות הנוצצים ייפתחו מחדש, רובנו נחזור לרכוש הרבה מעבר למה שאנו צריכים ורוצים. אולם, אפשר אולי לקחת מהתקופה הזו את הצניעות והפשטות שקיבלנו בחסות הקורונה, ומדי פעם לשבת בבית עם הילדים ולא לחפש באופן אוטומטי את האושר בקניות ובבילוי במסעדות.
אני בטוחה שרובנו נחזור לטוס, לבלות ולקנות, אבל אולי הפעם נדע להעריך את השפע שמסביבנו ונחנך את ילדינו שנולדו לתוך העולם הזה - ששום דבר אינו מובן מאליו. אולי זה יגרום לנו לפעול בצורה מאוזנת ושקולה יותר, ונחשוב פעמיים לפני שנרכוש עוד צעצוע או בגד.
הסופר ויקטור פרנקל, כתב בספרו "האדם מחפש משמעות" כי "את המצב הנוכחי אף אחד מאיתנו לא בחר, אך לבחור איך להתנהג בכל מצב זו תמיד בחירה שלנו". ואכן, קיבלנו כאן הזדמנות פז לחשב מסלול מחדש, להבין שהבלתי אפשרי הוא אפשרי והחינוך לגמישות ויצירתיות הוא חשוב במיוחד.
ודווקא בימים אלו, כשחלק מההורים יצאו מהמרוץ בו היו רק לפני שבועות ספורים, הם יוכלו לשבת בנחת ולהתבונן מהצד, ואף להתגאות בבית במשפחה שהקימו. כאמור, העתיד כנראה ישתנה וכולנו נחזור לשגרה המוכרת, אבל הבחירה איך להתנהג ומה לקחת מהתקופה הזו - היא לגמרי שלנו.
הכותבת היא מדריכת הורים מוסמכת משרד החינוך, מנהלת התוכן של מרכז הורות גבעתיים