לידה בצל הקורונה: "לא ככה תיכננו להביא את בנותינו לעולם"
הן חיכו לרגע הלידה ודימיינו איך המשפחה והחברות יבואו לתמוך ולהיות חלק מהשמחה, אבל אז הגיע הקורונה. יולדות מספרות על הפחדים, התסכול והרצון העז להפגיש כבר בין הילד לסבתא שלו
"זה כל כך מוזר ללדת בתקופה שבה נשיקה מחזיקה בתוכה כל כך הרבה פחד, אז כשאני מנשקת את התינוקת שלי, אני חושבת - הכל בסדר? אני יכולה לגעת בה ככה?", מספרת חן ברסון שאלתיאל, אמא לשתי בנות, אחרי שילדה את בתה השנייה בבית החולים מאיר בשבוע שעבר. "ירדן נולדה בצל הקורונה, מה שנקרא יומיים לפני שנסגר כל העולם. זה היה יום שישי ה-13. התאריך היה מצחיק אז. עכשיו זה פחות מצחיק".
לידה, היא כשלעצמה חוויה משמעותית, מפחידה ומרגשת. קל וחומר כשהיא מתקיימת בימי חירום מתוחים במדינת ישראל. יולדות נאלצות להתמודד עם מציאות חדשה בה הצוותים הרפואיים שמלווים אותן בתהליך הלידה, מתמגנים יותר מבדרך כלל, מצטמצמים ומוציאים הנחיות שנועדו להגן על בריאותן של היולדות והתינוקות במחלקה שלא להידבק במחלה.
השאלה במי לבחור כמלווה בחדר הלידה הוא עניין שבשגרה, אבל השינוי העיקרי הוא דווקא בהתמודדות שאחרי, בחופשת לידה בה, לא כמו בימים כתיקונם, כל דיירי הבית נמצאים ללא מסגרות וללא כל עזרה חיצונית, בבית.
"נגיע עם התאומות לבד הביתה"
"ממש לא ככה דמיינתי את הלידה הראשונה שלי", אומרת מורין שחר. "לאורך כל חודשי ההיריון שלי, הרצתי בראש תסריטים ורודים ושמחים. איך כולם באים אלי, עם בלונים, פרחים וסבונים ריחניים, לשמוח איתי ולהתפעל מהתאומות שנולדו לנו אחרי שנים של מאמצים להיכנס להיריון. אבל עכשיו באה המציאות ותסרטה לי מהלך אימה שאין לי שמץ של מושג איך אני הולכת להתמודד עם המציאות שנכפתה עלינו".
שחר, 34, נשואה ובהריון ראשון, מאושפזת ביחידה לרפואת אם ועובר (היחידה לסיכון גבוה), בבית החולים לנשים בלינסון. נמצאת בשבוע ה-33 להריונה. "אושפזתי כבר כמה פעמים בגלל יתר לחץ דם וקיצור צוואר. הפעם התייצבתי בריאותית וכבר דיברו איתי על שחרור הביתה עד ללידה אבל האמת היא שאני פוחדת מהווה ומהעתיד ורק במחלקה יש לי בטחון ותחושה שאני מוגנת. בבית חוץ מבעלי, אף אחד לא יהיה איתי".
מודעת היטב לקשיים שמצפים לה אחרי הלידה, היא מתאמצת לא ליפול למצבי רוח קודרים: "הדבר היחיד שמחזיק אותי פחות או יותר אופטימית זו הסקרנות לראות כבר את התאומות שמתפתחות לי בבטן. חוץ מזה וחוץ מהן - כל תמונת המציאות שמחכה לי, מאד מפחידה".
לכתבות נוספות - היכנסו לפייסבוק הורים של ynet
התכנון המקורי לדבריה היה חודש הסתגלות לטיפול בבנות בבית אמה בנתניה, אבל מהסיבות המובנות, זה כבר לא יקרה. "ובמקום זה אגיע איתן לבד הביתה. בלי שאיעזר ואתמך באימא שלי או של בעלי, רק שנינו ובמציאות הזאת נאלץ ללמוד לבד לגמרי איך מסתגלים ומטפלים, בלי שום עזרה סביבתית. לא אחיות, חברות, משפחה - כולם בעוצר".
גם באשפוז רק בעלה מורשה לבקר אותה. "עצוב ומבאס", היא אומרת. "אמנם מחזקים אותי מרחוק אבל מה זה לעומת חיבוק מאמא שלי, שמי יודע מתי אראה אותה ומתי היא תחזיק את הנכדות?"
על בעיית ההתמודדות שאחרי הלידה, מטרידה את שחר ובעלה גם הבעיה הכלכלית - "אנחנו עובדים יחד בצילום ועריכת וידאו, ובימים אלה ובעתיד הקרוב, דווקא כשההוצאות שלנו יוכפלו, אין ולא תהיה לנו פרנסה", היא אומרת. "זאת תחושה שהכול סוגר עלינו . לא ככה תכננו להביא את בנותינו הבכורות לעולם".
בלי ביקורים במחלקה
אורנית פרץ, אמא לשלושה מקריית מלאכי, ילדה את בתה הרביעית בניתוח קיסרי אתמול (אחרי שהצטלמה לכתבה שמופיעה בראש העמוד). "כמו שקרה בשתי הלידות הקודמות שלי, רק שהפעם זה קצת שונה", היא אומרת. זאת לידה בצל הקורונה.
"זאת שעתן הגדולה של הכפפות ושל המסכות", אומרת מיכל ליבנה, דולה במקצועה ומלווה זוגות לקראת לידה. "כל הצוות ממוגן ולפעמים זה יכול להיראות קצת מנוכר ולא נעים אבל הצוות הרפואי עושה את זה כדי לשמור על היולדת וגם על עצמו".
היא מוסיפה: "בזמן הלידה אל תוותרי על עצמך! הצוות עמוס מהרגיל ומותש, אבל אם את מרגישה שדברים נאמרים מעל ראשך ואת לא יודעת מה קורה, תדרשי שיסבירו לך רגע בנחת".
ברסון שאלתיאל: "ירדן הגיעה אלינו אחרי שעות של סבל נוראי" היא צוחקת. "שהיה גם סבל רגשי בגלל שהשיח מסביב תוך כדי, בין כולנו, היה של מה קורה בעולם? השתחררנו מוקדם מבית החולים שזה ריסקי כי את לא זוכה למעקב רפואי לעצמך אחרי הלידה".
פרץ דווקא סבורה שישחררו אותה בדיוק בזמן הנכון: "מה שנהוג אחרי ניתוח קיסרי זה לשחרר הביתה אחרי חמשיה ימי אשפוז. אני משערת שזה לא ישתנה עכשיו. החששות שלי הן בעיקר סביב חוסר הוודאות מכך שאולי תגיע יולדת חולת קורונה שהיא אפילו לא יודעת את זה כי אין מספיק בדיקות לכולם".
בגלל חוסר הוודאות הזה, בית החולים מנסה לצמצם ככל הניתן התקהלות אנשים בחדרי ההתאוששות אחרי הלידה. "בבית החולים ביקשו שלא נביא אורחים", משחזרת ברסון שאלתיאל. "היו לנו שכנים מקסימים לחדר אבל הם לא הקשיבו להנחיה הזאת ומצאנו את עצמנו באיזשהו שלב עם חמישה אנשים בחדר וגרי היה צריך להחזיק אותי שאני לא אצרח עליהם שהם מסכנים אותנו ושיש פה תינוקות שרק נולדו ובלי מערכת חיסונית. למה זה חשוב עכשיו? למה אי אפשר להתאפק יומיים ולמה על חשבוננו?"
הבעיה, כפי שמשתמעת מדבריה של ליבנה, היא דווקא באחדות הישראלית האופיינית לנו כל כך: "אנחנו מאוד אוהבים להגיע בחמולות לבית החולים אחרי הלידה. אבל הפעם אין מבקרים, אין אמא מעבר לדלת, אין ביקורים במחלקה, אין אחים גדולים שיבואו לבקר. מצד שני זה מאפשר בועת אוקסיטוצין כזאת נדירה".
איך ההתמודדות שונה כשחוזרים הביתה?
ברסון שאלתיאל: "לפני הלידה היו דאגות כמו מתי סבא וסבתא יוכלו לבוא לעזור לנו. עכשיו אנחנו בסרט אחר, ארבעתנו בבית. האדם מתכנן תוכניות ואלוהים צוחק. גם אין מעקב אחרי לידה, אין שום דבר. אני יכולה ללכת לטיפת חלב, אבל אני לא רוצה".
פרץ: "אני אישית הייתי רואה לנכון אם יעשו איזו כניסה נפרדת. ינסו כמה שיותר למזער את האינטראקציה שלי ושל התינוקות עם שאר קופת החולים וכמובן מה שאפשר לדחות נדחה".
קיראו עוד:
הסוף ל"טיולי האוכל למקרר" של הילדים
"אנחנו כמו כל בית אחר אבל לבד"
מה הקשר בין מלחמת הכוכבים לקורונה?
מצב נפיץ
"כל לידה, ובעיקר הראשונה, היא מצב של מעבר או משבר הדורשים מהיולדת ומסביבתה התגייסות להסתגלות גדולה ומשמעותית", אומרת פרופסור רחל לוי שיף, פסיכולוגית קלינית והתפתחותית, יו"ר מועצת הפסיכולוגים. "אבל בימים אלה, כשכולנו תחת משטר הבידוד וההימנעות, קשיי ההסתגלות של האם הטריה מחמירים את מצבה.
"ככל מערכת התמיכה של האמא, כל החיבוק הקרוב והפינוק קרסו והיא נאלצת להסתגר בבית עם בעלה והילוד, מצב שכשלעצמו נחשב נפיץ ומזמן קשיי זוגיות, המתבטאים בהאשמות הדדיות, מריבות והעדר תמיכה".
פרופ' לוי שיף ממליצה:
1. צאו בנפרד להליכות קצרות ליד הבית.
2. חלקו משימות ותורנויות.
3. תתקשרו עם חברים ובני משפחה, שיזכירו לכם שאתם לא לבד.
4. תמשיכו במידת האפשר לשמור על נפרדות. בכניסה למחשב, בהעדפות תוכניות בטלויזיה וכדומה.
גם למשפחות ולמעגלי התמיכה, היא מייעצת:
1. פנקו אותם באספקה שוטפת של אוכל בריא, מזין ומפנק.
2. הקפידו על קשר קבוע, מילולי או דרך ווטסאפ, סקייפ והרשתות השונות.
3. התענינו בשלומם ושתפו אותם בחוויותיכם. פרופורציה במקרה זה היא עוגן שמשקף נורמליזציה.
לפנייה לכתב/ת 
