יום הזיכרון - הסבר לילדים לפי גילם

ימי הזיכרון לשואה ולגבורה ולחללי מערכות ישראל ופעולות האיבה, שמגיעים מדי שנה בהפרש של שבוע בלבד, זוכים בדרך כלל לעיבוד רגשי מקצועי של צוות מורים שהוכשר לכך, ושל מערכת מיומנת העושה זאת באופן קבוע כבר עשרות שנים.

חולצות לבנות, מדבקות יזכור, טקסים, קטעי קריאה, שירים, דגלים, נרות. נראה שכמעט דבר לא השתנה מטקסי הזיכרון של ילדותנו, לצערנו אולי פרט למספר החללים.

אם התקופה הזו של הקורונה עם הילדים בבית אינה פשוטה לכולנו, בשבוע הזה שבין שואה לזיכרון יש כובד ועומס רגשי גדולים במיוחד. האם ואיך עלינו לספק את המענה הזה היום, כשהילדים בבית? אומנם יש לימודים מקוונים אך הילדים נמצאים פיזית איתנו - שואלים, תוהים, אולי גם בוכים. אז מה אומרים ואיך מגיבים? הנה כמה נקודות למחשבה.

תינוקות ופעוטות

בגיל צעיר מאוד אין צורך לשנות את שגרת יומם של תינוקות ופעוטות. אנחנו יכולים לעמוד בצפירה (עם האחים הגדולים, אם יש בבית), בעוד שהתינוק או הפעוט משחק על השטיח. אם אתם חוששים שהוא ייבהל מרעש הצפירה, תוכלו להרים אותו על הידיים.

ילדי הגן

לילדי הגן אין מערכת מקוונת מסודרת כמו שיש לילדי בית הספר, וממילא תכנים המותאמים לגילי גן בדרך כלל עוסקים יותר בעצמאות מאשר בזיכרון. עם זאת, ילדי הגן נמצאים איתנו וחווים את האווירה השונה בבית, במיוחד אם יש אחים גדולים או אם אנחנו ההורים עוסקים בזה.

הילדים מרגישים את האווירה בבית(צילום: shutterstock)

אפשר להלביש גם אותם בחולצה לבנה ולהסביר שזהו יום מיוחד לעם שלנו. יום שבו זוכרים את החיילים שמתו במלחמות, וכשתישמע צפירה אנחנו נעמוד במשך דקה ונזכור אותם. אפשר לעמוד יד ביד ליד דגל ישראל שתלינו בחצר הבית או במרפסת, ולחבר להם את הסמלים - בזכות החיילים שלנו אנחנו חיים כאן בביטחון במדינת ישראל.

מאחר שהצפירה הפותחת את יום הזיכרון נשמעת בערב, אפשר להסביר זאת קודם וגם להדליק נרות זיכרון. נסביר שהנרות נשארים דולקים למשך 24 שעות, לאורך כל יום הזיכרון.

ילדי בית הספר היסודי

לילדי בית הספר יש לימודים מקוונים בימים אלה, ומן הסתם התכנים בנושא מועלים ומאפשרים - גם אם לא כמו בשגרה - מקום כלשהו לעיבוד רגשי בנושא. הם התבקשו ללבוש חולצה לבנה ולעמוד בצפירה מול הכיתה בזום (האמת היא שגם אחרי כמעט חודשיים בבית הסיטואציה הזו נראית הזויה), ואותו יום יוקדש לשיחות על הנושא.

האם זה מספיק? לא בטוח. שימו לב למצב הרוח של הילד. שאלו אותו מה שלומו. אל תיכנסו להרצאות בנושא חשיבות יום הזיכרון, אלא נסו לשאול אותו מה הוא מרגיש, מה הוא חושב, מה הוא שמע, מה היה רוצה לדעת? אולי עולים פחדים על אח גדול, שכן או בן דוד שכבר התגייסו? הזכירו לו שרוב החיילים חוזרים בשלום הביתה, ותנו דוגמה מהחיילים שהיו במשפחה (אבא, סבא, דוד), שלחמו וחזרו בשלום.

קראו עוד:

המשק שב לפעילות - ומה עם הילדים?

אמא ובת בפרויקט יצירתי

ה"שקט" בבית שעוזר לילדים לפרוח

תלמידי חטיבת הביניים והתיכון

איתם כבר אפשר להגיע לעומקים של שיחות, לשאול מה היו רוצים לדעת ולספר סיפורי קרבות ואובדן ממקור ראשון. ועם זאת, שימו לב לא להפציץ אותם, אלא לבדוק בעדינות את הנכונות שלהם לקבל את התכנים. יש ילדים שרוצים להימנע מצריכת תכנים כאלה (וזה בסדר), ויש ילדים שצמאים לעוד ועוד וכאילו "חופרים" בזה - ודווקא שם חשוב לעצור ולאפשר התאווררות מהתכנים הלא פשוטים האלה. 

מענה על שאלות

בגיל הצעיר ילדים יכולים לשאול שאלות תמימות, ולא תמיד יש לנו תשובה מוכנה: למה יש מלחמות? למה חיילים מתים? למה אלוהים מרשה שאנשים טובים ימותו? מה זה "הלך לעולמו", לאן הוא הלך? בהתאם להיכרותכם את הילד ולפי האג'נדה האישית שלכם, כדאי להיות מוכנים עם "מחסנית תשובה" מתאימה. בהתאם לגיל הילד ולמידת סקרנותו, תוכלו גם לשבת עם הילדים מול מפת ישראל, לבחון את שכניה ולספר קצת היסטוריה.

התייחסו גם לשאלות תמימות(צילום: shutterstock)

הצפירה

אם הילדים מסרבים לעמוד בצפירה, מול הכיתה או איתנו, או בכלל, או שהם צוחקים או רבים זה עם זה בזמן הצפירה: אל תיכנסו למאבק כוח. התעלמו לגמרי. תנו דוגמה אישית של מה שיש לעשות בזמן הצפירה: לעמוד בשקט ובלי לזוז.

אין צורך גם לכעוס עליהם אחרי שהצפירה עברה. אפשר לשאול בשקט ובסקרנות, בלי ביקורת: למה החלטתם לא לעמוד? אולי עומדים מאחורי זה מבוכה, חשש, חוסר ביטחון או משהו אחר שאינו "חוסר כבוד", כפי שאנחנו עלולים למהר לפרש.

שידורי יום הזיכרון

לעיתים קרובות אנחנו המבוגרים נכנסים לאווירת יום הזיכרון על ידי צפייה בסרטים המתעדים מלחמות וקרבות, סיפורים לא פשוטים וריאיונות עם משפחות שכולות. שימו לב שכעת הילדים נמצאים בקרבתנו יותר שעות. במיוחד בגיל בית הספר היסודי, כשהילדים מבינים וקולטים, יכולים להישאר איתם סיפורים ותמונות שלא בטוח שהיינו רוצים שייחשפו אליהם.

תנו דעתכם לאופי ולמינון של התכנים. לעיתים עדיף להעביר את היום הזה בהאזנה לשירים הישראליים היפים שברדיו. אם החלטתם לחשוף את הילדים לתוכנית כזו או אחרת, חשוב לצפות יחד איתם כך שתוכלו לתת יד ולחבק במקומות הנכונים, ולעבד אחר כך יחד את הדברים. 

המשך שגרת היום

אחרי הצפירה והשיחה הכיתתית ו/או המשפחתית, ילדים ימהרו בדרך כלל להמשיך בשגרה שלהם. אין צורך להילחם בזה ולהכריח אותם להיות עצובים. אפשר לבקש לא להפעיל מוזיקה בקולי-קולות כדי לכבד את היום, אבל אין להכריח את הרגשות. אם הם שמחים וצוחקים, אפשרו להם להיות ילדים.

הכותבת היא מדריכת הורים , מכון אדלר