מסע בליגה הגרמנית
משחקים, קניות, אווירה. הבונדלסיגה מספקת חוויה נהדרת לחובבי הכדורגל מכל העולם ושווה סיור ברחבי גרמניה
בהיותי חובב כדורגל גרמני, החלטתי לצאת פעם נוספת למסע כדורגל סביב גרמניה במטרה לבקר במגרשים שלא הייתי בהם, לצפות ולספוג את תרבות הספורט במדינה הנפלאה ביותר בעולם.
הטיול התחיל בנחיתה בשדה התעופה הבינ"ל בפרנקפורט, כאשר ערפל כבד כיסה את פניה של גרמניה ומד הטמפרטורה הראה אפס מעלות. היעד הראשון היה משחקה של מיינץ מול קבאלה האזרית, משחק אשר החלטתי ברגע האחרון לנסוע אליו שכן אע"פ שלא היה משמעותי (שתי הקבוצות הודחו זה מכבר מהליגה האירופית), מחירי הכרטיסים הנמוכים בצורה משמעותית (50 ש"ח לתא הכבוד) היו מפתים ביותר.
בגרמניה כמו בגרמניה, סדר מופתי כאשר השאטלים מחכים בסבלנות ליד התחנה המרכזית של מיינץ (40 דקות נסיעה ברכבת מפרנקפורט) במיקום בולט לעין ומובילים אותך להליכה בת כ-10 דקות ל"אופל ארנה" החדיש שנפתח רק בשנת 2011. חובבי כדורגל אירופי יידעו שההליכה למגרש, מוקפים באלפי אוהדים, היא חלק בלתי נפרד מאווירת המשחק. בערך שליש מהאצטדיון היה מלא כשמיינץ ניצחה 0:2 את האזרים במשחק די חד צדדי. היה משמח לראות את ג'ון קורדובה הקולומביאני הנהדר שנתן הצגה לקהל במשחק חסר חשיבות זה, ונשאר אחרי המשחק להצטלם עם אוהדים מאושרים.
כמובן שאי אפשר לוותר על ביקור בחנות הקבוצה. למיינץ חנות מכובדת, אמנם לא גדולה כשל באיירן מינכן או דורטמונד, אבל מכובדת; פינת המבצעים על חולצות ישנות וכן על כל מיני אקססוריז הוסיפה לחווית הקנייה.
התחנה הבאה הייתה המשחק של פרנקפורט מול הופנהיים – קרב בין שתי המפתיעות של הליגה. חזיתי משחק צמוד שכן שתי הקבוצות יפחדו להפסיד מעט לפני פגרת החורף (מה שהתברר כנכון), לצד זאת, כמות הפרסומות והחנויות של הקבוצה (שלרוב מסיימת בתחתית) ברחבי העיר היו סיפתח לאווירה המדהימה באצטדיון. נסיעה קצרה מהתחנה המרכזית (10 דקות) מובילה לתחנת האצטדיון שמסתתר בין עצי היער. ההליכה מדהימה ונראה כי כל תושבי העיר הגיעו כדי לצפות בקבוצה. עשרות רוכלים מוכרים צעיפים של הקבוצה בצדי הדרך, והמשותף לכולם הוא שהם מוכרים גם צעיפים אנטי לייפציג שמוכיחים עד כמה הקבוצה הזו שנואה בכל גרמניה. צעיפי אנטי לייפציג זוכים לביקוש גדול יותר מצעיפי פרנקפורט והמוני הגרמנים רוכשים אותם ומצטלמים איתם.
האצטדיון מדהים והרחבה שמסביבו גדושה בדוכנים. בין אם מדובר במגוון רחב של דוכני מזון (כל מה שתחשבו עליו), דוכנים רשמיים של הקבוצה ועמדות של האולטראס שמבקשים תרומות. אוהדים שרים בכל מקום ולפתע רואים את אוטובוס השחקנים נכנס לרחבה. האוהדים מעודדים את השחקנים ברעש מנומס ובשום רגע לא מונעים מהאוטובוס להמשיך לנסוע – מדהים.
המשחק, לצערי, היה פחות נחמד שכן התחזית שלי התגשמה והתוצאה הייתה 0:0 במשחק משמים, אך האווירה והתפאורה האדירה של האולטראס שהניפו דגל ענק לכבוד 20 שנות פעילות היו שווים את זה; בלט בתמיכתו שיכור שהחליט שזה רעיון טוב לרוץ במורד המדרגות התלולות אחרי ששתה קרוב ל-15 כוסות בירה. לא ברור אם לשיכור שלום. לפרנקפורט יש חנות גדולה מאוד באצטדיון שמכילה כמעט הכל. המחירים גבוהים מאוד ואין כמעט מבצעים. הופתעתי מאוד מהביקור באצטדיון של קבוצה אשר תיארתי כמנומנמת וגיליתי עליה הרבה יותר מזה. בלט בהיעדרו – טאלב טואטחה.
כמובן שאי אפשר לבקר בגרמניה מבלי לנסוע לאליאנץ ארינה. לאחר שיטוט ארוך בחנות המועדון וקנייה של כל מה שהיה חסר הרגע הגדול הגיע – במשחק, באיירן מינכן נגד וולפסבורג. באיירן נמצאת בתקופה חלשה, אבל וולפסבורג מפורקת. כאן צריכה לבוא ההתאוששות – וכך היה. שער קלאסי של רובן, צמד של לבנדובסקי, אחד של מולר ועוד טיל לקינוח של קוסטה נתנו תמורה מלאה למחיר הכרטיס – ואגב, באליאנץ התחילו למכור חומוס על פלאפל (לא ניסיתי).
עוד בתפריט: משחק כדורגל נשים, מסיבת חג המולד של באיירן מינכן.
עד הטיול הבא.
לפנייה לכתב/ת 
