מנצ'סטר יונייטד, "עוד" קבוצת צמרת

"לא משנה מי עוזב, השם מנצ'סטר יונייטד לעולם לא עוזב". משפט זה, למרבה האירוניה, נאמר ע"י האדם היחיד שע"י העזיבה שלו גרם לשינוי גדול במנצ'סטר יונייטד: סר אלכס פרגוסון.

אין ספק בכך שמנצ'סטר יונייטד לא תיראה יותר כפי שנראתה בעידן פרגוסון. אני לא מדבר על תארים והצלחות. אלא על DNA, על התנהלות, על פחד של יריבות, פיתוח צעירים, על שערי ניצחון בדקות הסיום. פרגוסון בנה קבוצה (או ליתר דיוק שלושה דורות של קבוצות שונות) שלא תחזור על עצמה, ואעז ואומר שספק אם נראה מאמן ששורד כל כך הרבה בזמן בליגה האנגלית בכלל.

(צילום: רויטרס)

השנים האחרונות לא היו פשוטות עבור כל אוהד יונייטד. מעבר להצלחות (או בעיקר לחוסר הצלחות), חווינו תקופה קשה וכואבת, אשר במהלכה עברנו מלהיות היונייטד של פרגי על כל המשתמע מכך, לירידה למעמד של "עוד" קבוצת צמרת בליגה האנגלית, אשר נאבקת על תארים, משקיעה מיליוני ליש"ט בשחקני רכש שלא שווים מחצית מהסכום ששולם עליהם (מישהו זוכר את די מריה?) ובעיקר בעיקר מחליפה מאמן פעם בשנה-שנתיים.

ז'וז'ה מוריניו לא הולך לאמן את יונייטד יותר משנתיים-שלוש, ולא כי הוא לא יצליח, אלא משום שזו האישיות שלו. "המיוחד", "המאושר" ועוד שלל כינויים מציירים לנו מאמן מוצלח וצבעוני ללא ספק, אבל כזה שצריך את הגיוון שלו, כזה שאחרי מספר שנים מעוניין לעבר לשלב הבא ללא שום קשר להצלחת הקבוצה. מוריניו בא לעבוד. אין ספק כי בתקופה שלו בשדים האדומים הוא יזכה בתארים ולהערכתי אף יזכה באליפות אחת, אבל הוא יעשה זאת בדרך שלו, כמו שעשה בכל תחנה אחרת שעבר בה בקריירה הדי מרשימה שלו.

כבר עכשיו הקבוצה מתחילה להתחבר, ובשונה מוואן חאל ומדייויד מויס האפורים, אנו רואים קבוצה שאכפת לה. ההרחקה של מוריניו נגד ווסטהאם סימלה שינוי מגמה של השנים האחרונות, הקבוצה בהובלת מוריניו החליפה את האדישות שבה הייתה שרוייה בשנים האחרונות לתשוקה. תשוקה אשר בלעדיה אי אפשר להצליח בליגה האנגלית, תשוקה שמאמנים זרים אף פעם לא יבינו.

וזה מה שמפריד בין מוריניו למאמנים רבים אחרים. הרי אם נסתכל על הקבוצות השונות של מויס, ואן חאל ומוריני,ו נראה שבסופו של דבר הקבוצות די דומות: שלד שבנוי על שחקנים עם ותק שלא משתנים (פלאיני, קאריק, רוני, סמולינג, דה חאה, ולנסיה וכו') + 2 צעירים בעונת פריצה (רשפורד/לינגארד/ינוזאי) + כוכבים שנרכשו בכסף רב (מאטה/די מריה/פוגבה וכו').

בסופו של דבר, יש המון במשותף בין העונות האחרונות של יונייטד. אותו חילוף אפור של להעלות את פלאיני בדקה ה-80 כשמובילים, המון איבודי נקודות מול קבוצות אמצע טבלה במשחקי חוץ, ובעיקר השלמה עם המצב הנתון, כמעט ללא יצירתיות על המגרש.

מוריניו יעשה את השינוי פשוט כי זה ז'וז'ה, הוא יודע את העבודה. אך בעוד שנתיים הוא יעזוב ויונייטד תיכנס שוב לסבב מאמנים שונים שמתחלפים כל שנה. ככה נראה הכדורגל המודרני במאה ה-21, וכאמור, מנצ'סטר יונייטד היא פשוט עד קבוצת צמרת בכדורגל המודרני.