נפילה מגבוה / שר הטבעות
המדדים השונים מראים את הכישלון של מכבי ת"א בבחירת סנטרים השנה והמספרים מציירים תמונה עוד פחות מחמיאה, אבל גם השם הגדול של הפועל ירושלים הוא פלופ רציני
כל-כך הרבה נכתב על המשבר המקצועי החמור שפוקד את מכבי ת"א. הפסדים מביכים, התרסקות ביורוליג, שני מאמנים שהוחלפו (ועוד אחד שהעביר שלושה משחקים באופן זמני), כוכבים שמדברים יותר מדי ועושים פחות מדי, הנהלה שמתערבת. עוד נושא חם הוא הכישלון בעמדת הסנטר, ושווה להתעכב עליו, כי המספרים מציירים תמונה עוד פחות מחמיאה ממה שאפשר היה לדמיין.
אוהבים כדורסל? בואו לדבר על זה ב"נקודות בצבע", עמוד הפייסבוק של ברק חקלאי
כשהצהובים החתימו בקיץ את מאיק צירבס הגרמני, שפרץ בכוכב האדום בלגרד והפך בתוך עונה לאחד השמות החמים באירופה, הם ראו בראשם איך הם חוזרים לימים יפים יותר מתחת לסל. להצלחה של הצמד ניקולה וויצ'יץ'-מייסיאו באסטון בעשור הקודם או של סופוקליס שחורציאניטיס-אלכס טיוס בעונת הטרבל ב-2014. הם מאסו באונואקואים ובפבראנים של העולם.
מדהים לראות איך הקבוצה שמובילה את הליגה מדורגת רק 11 בתחום בריבאונדים (35.3), כשריבאונד ההתקפה חלש במיוחד (7.9, מקום אחרון). ומה עם חסימות? על גגות תל-אביב בכלל אין מה לדבר – מכבי אחרונה עם 1.4 בלבד למשחק.
הסיפור חוזר על עצמו ביורוליג. לא רק שמכבי בקושי לוקחת ריבאונד התקפה (לפני אחרונה, עם 8.6), אלא שהיריבות חוגגות על חשבונה עם 11.4 כדורים חוזרים בהתקפה (רק דרושפאקה של דייויד בלאט גרועה יותר).
בגאצקיס. יש לו המון עבודה(צילום: ראובן שוורץ)
גם היעילות של צמד הגבוהים בהגנה מגרד את התחתית של התחתית. רוב הסלים לשתי נקודות נקלעים בתוך הצבע, אזור ששייך בעיקר לסנטרים. בקטגוריה הזאת הצהובים מאפשרים ליריבות לקלוע ב-54.5 אחוזים, ובכל היורוליג יש רק שלוש קבוצות גרועות יותר.
נכון, לא רק סנטרים צריכים לסגור את הצבע, ולא רק גבוהים לוקחים ריבאונדים. מצד שני, כמו שנראה מיד, כשמסתכלים על הנתונים של צירבס ואייברסון מגלים שאפשר להאשים את כל הקבוצה, אבל לפני הכל הכישלון מתחת לסלים הוא שלהם (ושל מי שהביא אותם).
קנה מידה לשחקן
לפני שנצלול לתוך המספרים, עולה שאלה אחת שחייבים לשאול. שאלה שמטרידה את עולם הכדורסל כבר שנים: איך מודדים שחקן?
בכדורסל סופרים כל-כך הרבה נתונים. נקודות, ריבאונדים, אסיסטים, איבודים, חטיפות, חסימות, אחוזים מכל טווח, מה שתרצו. איך לוקחים את בליל המספרים הזה, ומצמצמים אותו למספר אחד ויחיד שבזכותו נוכל להשוות בין שחקנים (סנטרים במקרה שלנו), ואז גם לדרג אותם? האם זה בכלל אפשרי?
הולינג'ר. גאון סטטיסטי(צילום מסך מתוך טוויטר)
המדד המוביל באירופה, שמדרג איכויות של שחקנים, נקרא "דירוג מדד ביצועי", ובאנגלית (Performence Index Rating (PIR. המדד הזה מסכם את כל הפעולות החיוביות של שחקן – נקודות, ריבאונדים, אסיסטים, חטיפות, חסימות ועבירות שנסחטו, ומחסר מהן את הפעולות השליליות – החטאות מהשדה ומהקו, איבודים, זריקות שנחסמו ועבירות שבוצעו. באמצעות נוסחה לא מסובכת מדי הוא מתמצת את כל הקטגוריות האלו למספר אחד מוחלט.
חלוצת המדד באירופה היא הליגה הספרדית, שנחשבת לחזקה ביבשת. כבר ב-1991 החלו בספרד להשתמש במדד הזה כדי לקבוע את מצטייני המחזור וה-MVP של העונה. ב-2004 נכנס ה-PIR גם ליורוליג, וכעת משתמשים בו גם בליגה הישראלית.
אז מה הבעיה? למרות שהמדד הזה נפוץ מאוד, יש עליו לא מעט ביקורות. הבולטת מביניהן היא שה-PIR נותן משקל זהה לכל נתון, למרות שיש פרמטרים חשובים יותר מאחרים. הרי ברור שאין דין חטיפה כדין חסימה.
ג'יימס. נהנה מהמדד האמריקאי(צילום: AP)
בארה"ב, שם הביאו את השימוש בסטטיסטיקה לדרגת אמנות, משתמשים כמובן בשיטה יותר מסובכת, מורכבת ומתוחכמת. בסוף שנות ה-90 פיתח ג'ון הולינג'ר, היום סגן נשיא פעולות הכדורסל בממפיס גריזליז, ואז עיתונאי, בלוגר וגורו של סטטיסטיקה, את מדד דירוג היעילות לשחקן – (Player Efficiency Rating (PER. הולינג'ר פיתח נוסחה ארוכה ומשוכללת כל-כך שצריך עמוד שלם רק כדי להסביר אותה.
את כאב הראש הזה נחסוך מכם, אבל נסתפק בהסבר הבא: כמו באירופה, גם המדד האמריקאי מסכם את הפעולות החיוביות והשליליות (וגם נותן משקלים שונים לכל קטגוריה, בהתאם לחשיבותה), אבל לוקח בחשבון גם את מספר הדקות של השחקן וגם נתונים קבוצתיים הקשורים לקצב המשחק. וכך, המדד הזה מספק השוואה טובה יותר בין שחקני חמישייה לשחקני ספסל, וגם בין שחקנים בקבוצות סילוניות כמו גולדן סטייט לשחקנים בקבוצות שמוציאות לך את הנשמה, כמו ממפיס.
מאחר שסטטיסטיקאים, בטח בכדורסל, אוהבים להתווכח זה עם זה בלי סוף, גם המדד של הולינג'ר סופג ביקורות. הטענה המרכזית היא שה-PER מתייחס בעיקר לאספקטים ההתקפיים של המשחק. מה לעשות, הרבה יותר קשה למדוד הגנה. הולינג'ר עצמו הודה כי חסימות וחטיפות, שני ההיבטים ההגנתיים היחידים במדד שלו, לא מייצרים תמונה מלאה של האיכויות ההגנתיות של שחקנים.
הנפלד. הוא לא היה נהנה מהמדד האמריקאי(צילום: אורן אגמון)
לצורך העניין, רוב הסיכויים שאם נשתמש במדד ה-PER, שחקן כמו נדב הנפלד לא היה זוכה לציון של כבוד, למרות שאין חולק על התרומה העצומה שלו במשחק ההגנה. או כמו שאומרת הקלישאה: יש דברים שלא רואים בסטטיסטיקה. עם זאת, למרות חסרונותיו, בארה"ב אימצו בחום את המדד של הולינג'ר. הרי אין מדד מושלם, ולא יהיה. נכון לעכשיו, ה-PER הוא הדבר הכי קרוב שיש לזה.
אכזבה בכל מדד
אחרי המבוא הקצר לסטטיסטיקה, אפשר לקחת את שני המדדים, האירופי והאמריקאי, ולחזור לנושא שאיתו פתחנו: האכזבה המהדהדת מהגבוהים של מכבי ת"א. כשמדרגים את הסנטרים בליגה הישראלית לפי כל אחד מהמדדים, מתברר שלא רק שני הגבוהים הצהובים לא עומדים בציפיות, אלא גם השחקן הכי גדול שהגיע לכאן – אמארה סטודמאייר.
נתחיל עם המדד האירופי. אייברסון מדורג בו במקום ה-31 בליגה, בזמן שסטודמאייר מדורג 44 וצירבס במקום ה-48. כאמור, המדד הזה אינו מתייחס למספר הדקות, ולכן חשוב להסתכל גם על ה-PER האמריקאי. כאן ממוקם אייברסון במקום ה-33 (14 בין הסנטרים), אחרי עידן זלמנסון וג'ייק כהן, וצירבס צמוד אליו (34).
וסטודמאייר? מי היה מאמין שסופרסטאר ששיחק בשישה אולסטארים ב-NBA ואפילו נבחר לחמישיית העונה, ישתרך אי שם במקום ה-62, אחרי זיו בן-צבי ונאור שרון.
ומה קורה אצל יתר הסנטרים בליגה? את הגבוהים של הביצה שלנו, בשני המדדים, מוביל דריון אטקינס של הפועל חולון. שימו לב להבדלים בין המדד האירופי לאמריקאי. טוני מיצ'ל ממכבי חיפה, למשל, מדורג רק תשיעי בין הסנטרים במדד האירופי, ואילו ב-PER האמריקאי הוא משתדרג למקום הרביעי.
למה זה קורה? דקות משחק. מיצ'ל מבלה על הפרקט פחות מסנטרים כמו ג'ף אדריאן (בני-הרצליה) וריצ'רד האוול (הפועל ת"א), שמקבלים בסביבות 30 דקות בממוצע למשחק. כשמתחשבים בעניין הדקות, כפי שעושה המדד של הולינג'ר, התמונה משתנה.
בסך הכל ניתן לראות ששני המדדים ידידותיים מאוד לסנטרים. שישה מהם נכנסו לעשירייה הפותחת בדירוג לפי המדד האמריקאי. כשעוברים לגרסה האירופית, המצב נשאר זהה לחלוטין, כשלאטקינס, רג'ינלד באקנר (אילת), הולוויי והאוול, מצטרפים גם דארל וויליאמס (הפועל ת"א) וג'ף אדריאן (הרצליה).
פורסם לראשונה 28/12/2016 07:02
לפנייה לכתב/ת 
מאיק צירבס
צילום: עוז מועלם
מומלצים
