מסכמים שנה ב-NBA
כמעט חצי עונה מאחורינו ולא נראה שמישהו מסוגל למנוע עוד גמר קלאסי בין גולדן סטייט לקליבלנד. רגע לפני שהמסך יורד על 2016, ננתח את מצבן של כל הקבוצות לפי סדר הא"ב. פרק ראשון בסדרה
רגע לפני שהמסך יורד על שנת 2016 ועל־פי סדר הא"ב אנתח את מצבן של כל קבוצות ה־NBA בזו אחר זו.
כמעט חצי עונה מאחורינו, התמונות מתחילות להתבהר. מצד אחד, מה שהיה הוא שיהיה. לא נראה כרגע שיש מישהו שמסוגל לעצור את הדהירה של גולדן סטייט וקליבלנד לקראת גמר שלישי רצוף. סאן אנטוניו כעוף החול מצליחה להישאר רלוונטית, קליפרס ויוסטון מסתמנות כסוסים השחורים של המערב, במזרח אין סוסים שחורים וכנראה אין סוסים בכלל. למען האמת, אפשר להבין למה כולם מתלהבים מווסטברוק. הוא באמת עושה עונה היסטורית, בעוד כל האחרים במלחמת חפירות ומנסים לשפר עמדות, אבל לא ממש מלהיבים.
מפגש חג המולד בין האלופה לסגניתה היה מותח עד השנייה האחרונה והסתיים בשערוריית שיפוט, העבירה שלא נשרקה לטובת דוראנט, אבל אין ספק שיחסי הכוחות השתנו. בשנה שעברה גולדן סטייט פשוט דרסה את הליגה בעונה הסדירה, כולל הנחלת תבוסה צורבת לקאבס. השנה הם כבר לא בשיוט על טייס אוטומטי לעבר ריפיט בלתי נמנע כביכול. כלומר, בניגוד לשנה שעברה, אם הם לא יקחו השנה אליפות זו עדיין תהיה אכזבה, אבל לא הפתעה מרעישה כמו בשנה שעברה.
אין עתיד באטלנטה
אטלנטה הוקס שיחררה בזה אחר זה את שלושת הסמלים שלה, שהרכיבו את הקווים הקדמיים המעניינים ביותר בליגה בתחילת העשור: ג'וש סמית', ג'ו ג'ונסון ואל הורפורד. בשנתיים האחרונות, רק הורפורד וג'ף טיג נשארו מתוך הרביעייה הזו. בלי ג'ונסון וסמית', התוצאות של ההוקס רק השתפרו. זה הפך את המאמן שלהם, מייק בודנהולצר, למועמד טבעי למאמן השנה. סמית' וג'ונסון היו כוכבים יקרים ומבוקשים כאשר יצאו לרעות בשדות זרים, אך הם לא נחלו הצלחות כלשהן. כך נוצר הרושם שבודנהולצר הוא לא "מייק", אלא מאמן לגיטימי שמוציא מהסגל שלו יותר מ100%.
בעוד העוזבים נוכחו לדעת שההצלחות שלהם באו מכך שהקבוצה "עבדה בשבילם" ולא מזה שהם באמת "גדולים על הליגה" כפי שאפשר היה להתרשם מהמשכורות המנופחות שקיבלו במעבר, בעיקר ג'ונסון, שהפך שני רק לקוברה במשכורת מנופחת בלי פרופורציה לתרומה בפועל. בינתיים באטלנטה, פול מילספ התקדם למדרגת כוכב על, תוך שהוא מקבל הרבה יותר תשומת לב חיובית ממה שקיבל ביוטה. וזה מעניין כי המספרים שלו לא השתנו בצורה דרמטית, אבל גם לשמור על ממוצעים במעבר לקבוצת פלייאוף זה לא מובן מאליו, תשאלו את קוין לאב, למשל, שהיה רביעי בנקודות ושלישי בריבאונדים בעונה לפני שהגיע לקאבס. גם קייל קורבר הידית הפך לסלב וקיבל זימון לאולסטאר, יחד עם מילסאפ, הורפורד וטיג. והמקופח מקופ"ח, דמארי קארול, פועל שחור שלא זכה להערכה הראויה מקברניטי הליגה, נשאר בבית.
הייצוג של ההוקס באולסטאר 2015 (גם המאמן וגם 4 שחקנים, ודיבורים על החמישי, שכאמור גם לו "הגיע" להיות שם) היה כמלח על הפצעים של ג'ונסון וסמית', שכאמור לא עשו חיל במרסנרי (צבא השכירים לחרב). ההוקס קיבלו ביתיות לכל אורך הפלייאוף, אבל שם הם נעצרו. אמרתי אז א"ב כלומר אטלנטה בלוף, לא יגיעו רחוק. הם נראו קצת כמו פניקס (של נאש) וסקרמנטו (של וובר) כלומר קבוצה שיש בה כמעט הכל, אבל חסר סנט לדולר. לא קבוצה שמסוגלת ללכת עד הסוף.
מאז נמשכה תחנת הרכבת, קארול עזב כבר בסוף עונת השיא 2015 (הלך לטורונטו) והשנה גם אל הורפורד עזב לבוסטון וטיג הלך לאינדיאנה. בלעדיהם, למרות התקדמות ראויה לציון של המחליפים, בעיקר שרודר וביזמור, ולמרות שהווארד התאים מהיום הראשון כמו כפפה ליד ואפילו שיפר מעט ממוצעים משנים קודמות, הוא לא ממש מזכיר את חיית הצבע שהיה לפני כמה שנים, אבל בהחלט משתקם (מניתוח גב שאחריו כבר הספידו אותו). אבל זה מעט מדי ומאוחר מדי, גם הוארד וגם מילסאפ טובים בשביל לתגבר קבוצה קיימת, אבל זקנים מדי לבנות קבוצה מסביבם. ההתחלה היתה טובה, הם השיגו כמה נצחונות מרשימים (רוקטס, קאבס, בולס) ומאזן 8:2, בעיקר כי בודנהולצר נשאר קוסם, אבל אז באה הנפילה. הם הפסידו בעשרה מ־11 המשחקים הבאים והפכו ללא רלוונטיים בדיון על הסוס השחור במזרח. (אפילו לקוסם נגמרו השפנים לשלוף מהכובע).
ציפיות להמשך? אולי ישתחלו לפלייאוף באחד מהמקומות האחרונים, אבל זו תהיה הפתעה וגם ככה קשה לראות אותם מנצחים אפילו משחק אחד מול קאבס או ראפטורס בסדרה. גם אם יגנבו משחק, זו תהיה סדרה חד צדדית, וזו התחזית האופטימית, כי במזרח יש לא מעט קבוצות טובות מהם. יותר ריאלי לצפות שהם ייתנו פייט עד הרגע האחרון, אבל לא ישתחלו לפלייאוף. תחזית לעתיד? בשביל שבייזמור ושרודר יהיו משמעותיים בקו האחורי, הם חייבים סמול פורוורד "טבעי". כי בייזמור אמנם משחק כגארד פורוורד, ומחפה באתלטיות ולחימה על גובהו, אך הוא עדין נמוך משמעותית מלא מעט גארדים, למשל קליי ת'ומפסון וג'יי־אר סמית', ובכלל לא מתאים לשמור על סמול פורוורדים כמו כרמלו אנת'וני ולברון ג'ימס. קייל קורבר יכל לנצוץ בהתקפה כל עוד לידו היו חיות הגנה כקארול והורפורד, אבל החור בהגנה רק גדל כאשר הוא הסמול הפותח שלהם ואין מחליף ראוי. איתו הם לא יגיעו לשום כלום, לא השנה ולא בעתיד הנראה לעין. יש להם הכל חוץ מסמול פורוורד. כלומר, לא ממש פרארי, אבל ממש בלי מנוע.
בוסטון: הסוס השחור של המזרח
לפני כמה שנים הטריו של בוסטון הזדקנו ועזבו. רונדו התעייף וביקש ללכת ואפילו דוק ריברס הלך להרוס את הבריאות של הקליפרס. למרבה הפלא, מעונה לעונה בוסטון רק ממשיכה להתחזק. בראד סטיבנס גרם להרבה אנשים להרים גבות, כאשר קיבל את המינוי לשקם את ההריסות שהשאירו אחריהם דוק ות'יבודו. השנה הגיעו ג'רלד גרין ובעיקר הורפורד (ההוקס בוכים, חבר אתה חסר) ובשנה שעברה אמיר ג'ונסון, שלא זכה להערכה ראויה בטורונטו, אולי כי הצפיות היו שיחליף את ולנציונאס כסנטר (זוכרים את ביסמאק האיום ביומבו, גונב שני משחקים מהקאבס בגמר המזרח?) ג'ונסון באמת לא סנטר, אלא פורוורד משלים מצוין. פורח בבוסטון ששיחררה את סאלינג'ר, טרנר ודייויד לי. אין ספק שהם התחזקו משמעותית בצבע. אוליניק וזלר עולים מהספסל, ג'יי קראודר לא התחיל טוב את העונה (בגלל פציעה) אבל גם בעמדה 3, קראודר וג'רבקו נותנים פתרון סביר, ומקראודר אפשר לצפות להפוך למוביל, בהמשך. מעל כולם מככבים צמד הגארדים, מיודענו אברי בראדלי ובעיקר איזאה תומאס. עומק איכותי גם בקו האחורי, מרקוס סמארט משתפר מעונה לעונה, טרי רוזייר מחליף ראוי וג'רלד גרין הופך לגניבה אמיתית ונותן גמישות בעמדות 2־3. התוצאות לא איחרו לבוא. אם בתחילת העונה הם הסתדרו לא רע בלי קראודר והורפורד (הפצועים) ובקושי התכתבו עם 50% וספק מקום בפלייאוף, מאז הם מתברגים עמוק בצמרת המזרח וצפויים לביתיות בפלייאוף. אם יש קבוצה שיכולה להפוך לסוס השחור במזרח, זו כפי הנראה בוסטון.
לפנייה לכתב/ת 
