לשפר את הטוב ביותר
והפעם, הכתבה מוקדשת כולה לגולדן סטייט, שאיבדה את האליפות וצירפה סופרסטאר נוסף
איזה פרק מעניין יש לי בשבילכם הפעם. ראשית, אני מתכונן בשיא הרצינות לאכול את הכובע על שהטלתי ספק בהחלטות הניהוליות של אלופת אשתקד, קבוצת שוברי השיאים, ומי שגרמה לכולם להתאהב מחדש בענף. גולדן סטייט בפירוש שברה כמה מוסכמות ומחייבת את כל היריבות לשמור הרבה יותר ברצינות. מיצמוץ אחד ושלשה על ראשך. לא סגרת לריבאונד? תשכח ממנו. מסרת מסירה בנאלית? תתחיל לרוץ ברברס (לדיפנס). הכדורסל שלהם זורם, יעיל, כיפי גם להם וגם לקהל. השיא הבא שהם ישברו? הכי הרבה שיאים שנשברים בעונה אחת.
מה הכי מפתיע לטובה? כל השנים חשבנו איך ווסטברוק שם ברקסים לדוראנט. עכשיו דוראנט משחק בקבוצה ברמת קבוצתיות שונה לחלוטין. זורק פחות אבל שומר על כמות הנקודות, כלומר יותר יעיל. האם זה מאשר את הטענות שראסל בעצם עצר אותו? אוהדי ווסטברוק יאמרו שבניגוד לכל הטענות נגד הרכז, דוראנט היה זורק יותר מדי באוקלהומה, ולראיה עכשיו הוא זורק פחות וזה לא פוגע במספרים שלו. אוהדי דוראנט יאמרו שההתקפה של אוקלהומה הייתה עומדת ובכל ההתקפות בהן לווסטברוק נגמרו הרעיונות איך להתרסק לתוך ההגנה, בסוף השעון הוא היה מעיף את הכדור לדוראנט, שיסתדר, ואז היו הרבה זריקות קלאץ' על סוף שעון ההתקפה שלא נכנסו באחוזים גבוהים.
האמת, כמו תמיד, איפשהו באמצע. חלק זה שלדוראנט נמאס מניהול המשחק של ווסטברוק, אז הוא היה נעמד ותופס את הצד. גם איבאקה אותו דבר, ואז לא היה לווסטברוק למי למסור, אז הוא היה מכדרר עד מוות גם את עצמו ובעיקר את הקבוצה. המסקנה, כולם היו זקוקים לשינוי ומברכים עליו. כרגע באוקלהומה כולם מאמינים בווסטברוק, מתפנים למסירות שלו, עושים פיק אנד רול, סקרין אנד רול, כל מה שצריך בשביל שההתקפה לא תהיה תקועה. אבל דוראנט פורח בג"ס כי גם הוא כבר התחיל להעלות חלודה באוקלהומה. העסקה טובה לכל הצדדים. אין טענות.
גם זה לא מדויק. איגודאלה לא מוצא את עצמו בקבוצה החדשה. ליווינגסטון נשחק, גם הגיל ובעיקר התחרות. קלעי תומפסון בפירוש מאוכזב להיות רק האופציה השלישית בכל התקפה. מסקנה, אין ארוחות חינם. יתכן שחלק משחקני הרוטציה לא אוהבים את השינויים, ובעיקר את זה שהקבוצה פחות תלויה בהם. זו האמת. בקבוצה עם רוטציה רחבה במיוחד, קשה לרצות את כולם. תשאלו אפילו את מכבי ובגאצקיס...
בינתים, פאצ'וליה מתגלה כנכס ומשכיח את בוגוט. מבחינה סטטיסטית הוא עולה על המקור בכמה דרגות. אבל הגדולה של בוגוט לא הייתה במספרים האישיים שלו, אלא באיך שהקבוצה רצה איתו, ובעיקר באיך שהיריבות לא ידעו למה לצפות. פעם ג"ס עם טנק בצבע, פעם הם סמול בול, וברוב הפעמים הכלאה של קבוצה שיש בה מהכל. פאצ'וליה פחות משנה זריקות לקבוצה היריבה. בסדר, אבל הדוראנטולה הרבה יותר משמעותי בהגנה מהריסון בארנס. דריימונד גרין בסך הכל צעיר, גם הוא עוד בעקומת למידה. לדעתי ההגנה שלהם לא במגמת ירידה, אולי ההפך הוא הנכון. אבל בכ"ז הלך לאיבוד איזשהו אלמנט הגנתי שקשה להסביר במילים ומספרים. בוגוט זה בוגוט, ויש רק אחד כזה. פאצ'וליה הוא אחד מיני רבים (וטובים). ההגנה יותר "עגולה" ועם פחות פינות.
מה אפשר עוד לשפר? למשל שקרי יפסיק למסור מאחורי הגב ליציע. למשל שייתנו לצעירים בצהוב-כחול לשחק, כמו בקאבס (בעיקר איאן קלארק, ספק הנק' החמישי בקבוצה, אבל רק שמיני בדקות). המהירות פועלת לשני הצדדים. הקבוצה קולעת 117 נק' למשחק, אבל סופגת 104. זה לא שההגנה רעה, אלא שהמהירות המסחררת פשוט גורמת ליותר פוזשנים. פער של 13 נק' בממוצע של כשלושים משחקים? הופך אותם אוטומטית לפייבוריטים לזכות בכתר. התבוננות יתר מעמיקה בנתונים מראה שההגנה בסדר גמור. האחוזים מהשדה של היריבות הכי נמוכים (43%) כך ש-104 נק', מקום 16 בספיגה, זו רק טעות אופטית.
עוד נתונים מדהימים? ראשונים בחסימות, בלי בוגוט, מקום שלישי מהסוף (כמעט הכי פחות) חסימות יריב עליהם. ראשונים (קבוצתית) באסיסטים, ומקום עשירי (מהסוף, כאמור) באסיסטים עליהם. שמיני בריבאונדים ומקום 18 בריב' נגדם. עם יתרון קטן לג"ס ע"פ יריבותיהם, כלומר כולם סוגרים יפה, אף אחד לא מצטיין בסטטיסטיקה, כפי הנראה אף אחד לא עובד בשביל הסטטיסטיקה.
ואף מילה על השלשות? הם במקום השלישי בשלשות ובנסיונות ל-3 ורק במקום ה-6 באחוזים ל-3. הם בפירוש לא "תופעה ייחודית" יותר. יעילות השלשות שלהם כרגע כמעט משתווה ליעילות הזריקות ל-2. מה שמוכיח שהם מצאו את נקודת היעילות האופטימלית, וזה בתורו מוכיח שהם גם חיפשו אותה, מלכתחילה, את הנקודה הזו. מדובר בניצחון המדע (והתוכנה), ואני עוד הטלתי בהם ספק...
סיכום, בערך: לא יודע איך תיגמר השנה. שתי המועמדות עמוקות ובריאות יותר משנה שעברה. הימור קטן מאוד. כמו שקרה בשני המפגשים הראשונים, גם השנה, מה שיכריע את גורל האליפות תהיה רשימת הפצועים, ובכן, לאורך כל השנה שעברה התלוננתי שההעברה של דייויד לי הייתה טעות קשה. ככל שהשנה (שעברה, כאמור) התקדמה, והגבוהים שלהם נפצעו בזה אחר זה, ובפרט עם החתמת הפאניקה של ורז'או הפאתטי (מה לעזאזל הוא עוד עושה שם, מה, הם לא שמעו על אמנסטי?).
עד הפציעה של בוגוט הם הובילו 1:3 והכובע שלי התחיל להתקשר לחברים ומכרים על מנת להיפרד, אבל אז בוגוט נפצע ובהיעדרו הם נחלו 3:0 משפיל, שרק מוכיח כמה הם היו צריכים את לי. לי חיפש את עצמו כל השנה שעברה, בבוסטון (שלא היו צריכים אותו) ובדאלאס ("שלא צריכים גבוה, והלא יש להם את נוביצקי..."). אבל השנה הוא מוצא את עצמו כל כך טוב בספרז, עד שייתכן אפילו שעמוק בתוך הפלייאוף, הוא יהיה ההבדל הקטן שבין אלופת המערב לכמעט אלופת המערב. איך אומר השיר, הכל בגלל מסמר קטן.
יוסטון ואינדיאנה יחכו לפרק הבא, ואיתן הסליחה.
לפנייה לכתב/ת 
