זנב לאריות
דאלאס המזדקנת לא הייתה לוקחת העונה גם את היורוליג, דנבר לא בנויה נכון ומתקשה לתת פייט במערב ובדטרויט עדיין מתרפקים על העבר. פרויקט סיכום העונה ב־NBA, פרק שלישי
פרק שלישי בפרויקט סוף השנה ב־NBA, והפעם הגיע תורן של דאלאס, דנבר ודטרויט.
דאלאס
נוביצקי לא אייקון כמו קובי, אבל עד שהוא יפרוש (ואולי גם קרלייל, מאמן לא רע, אבל אין תירוצים. פופ עושה לו בית ספר איך להחזיק קבוצה גדולה בעיר קטנה בטקסס ולא להיעלם כשהכוכבים מזדקנים. ולפופ אין בעלים עם כיסים עמוקים כמו בדאלאס. זה עניין של כישרון, שלקרלייל אין) זהו, האמת. אין מה לכתוב עליהם. לא בטוח שהיו לוקחים את היורוליג השנה. אולי את היורוקאפ. רוצים להיות בטוחים ב100%? תשאלו את סטודמאייר.
דנבר
דנבר מתחדשת, הבעיה שהם כבר עושים את זה כמה שנים טובות, אולי מאז שהפרימדונה כרמלו אנתוני עזבה אותם. הם מאד משתדלים, אבל הקבוצות מסביבם (במיוחד במערב) פשוט ברמה אחרת. דנבר לא בנויה נכון. יותר מדי פורוורדים טובים, אבל אף אחד מהם לא שחקן פרנצ'ייז. גם וילסון צ'נדלר, גם קנת פאריד וגם גאלינארי שחקנים מצוינים, כמשלימים. אולי בחמישייה, אולי ברוטציה, אף אחד מהם לא שחקן קלאצ' ולא בסיס לבנות סביבו קבוצה.
הטוב ביותר שאפשר לומר על השלישייה הזו שהיא לא נגמרת. תמיד יש פורוורד רענן וטרי לשים על הכוכב של היריב ו...לצמצם נזקים. וזה מה שהם עושים בשנים האחרונות. לדעתי בדנבר טעו בשחרור של טיי לוסון שהיה הגארד המוביל שלהם. נכון שהיו איתו בעיות, אבל מצד שני למי לא היו בעיות עם ג'ורג' קארל? על הבעיות האלה היו צריכים להתגבר. הוא התאים להם כמו כפפה ליד. לא מוצא את עצמו במקומות אחרים והם עדיין לא מצאו לו תחליף. אז מחפשים.
מודיאי בהחלט מתקדם בעונתו השנייה ומתבסס כפוינט גארד לגיטימי. ג'אמיר נלסון מפתיע לטובה ונותן עונה סבירה, ויל ברטון די משכיח שאף אחד משלושת הטנורים (צ'נדלר, פאריד, גאלינרי) לא סמול פורוורד טבעי, יש בעיה יותר גדולה בצד השני של הסווינג בין עמדה 3 ל־4. אין להם 4 טבעי ואין להם סנטר טבעי. רק קרוס אובר מעמדה לעמדה.
אז ביום נתון דנבר יכולה לעשות צרות לכל קבוצה, אבל יש בלוח השנה יותר ימים לא נתונים. בעיקר בגלל שאין אף צלף טבעי, אין כוח משמעותי מתחת הסל (פאריד צריך לשחק יותר), אין ריבאונדר ובעיקר אין בעל בית, רכז שינהל את המשחק שלהם, כמו טיי לוסון בימיו הטובים. עוד קבוצה שלא הולכת לשום מקום, בית קברות לפורוורדים. בעיקר האמונה שמצדיקה את עצמה, כלומר עם איך שהם נראים כיום, מישהו יכול לבוא בטענות לכרמלה שברחה משם? לא בצדק, אגב, כי אז הם דווקא כן היו קבוצה. נשאר בעיקר להתגעגע לקארל וללוסון, כי כמו שאנתוני עזב אף אחד לא יודה בפה מלא שגם אליה קצת מתגעגעים, אבל הם רק יכולים להצטער על כמעט כל החלטה ניהולית שלקחו בשנים האחרונות.
סיבות לאופטימיות? אולי יוקיץ' ומודיאיי, צעירים חסרי מנוח. אולי להיזכר שגם פאריד עוד צעיר, בסך הכל בן 27. רק שלא יברח להם. לדעתי הוא יותר טוב מגאלינארי וצ'נדלר, ואולי השחקן היחיד שלהם, בנוסף ליוקיץ' ומודיאיי שלא הייתי שולל על הסף לקחת איתי לתחנה הבאה.
דטרויט
לצערי, עוד קבוצה שיכולה להתגעגע לעברה המפואר. הרבה כישרון שלא הולך לשום מקום. בנייה לא נכונה, מעין ממפיס לעניים, כלומר טנקים בצבע וגארדים מנהלי משחק טובים, אבל בלי קלעים מעל 40% מהקשת ובלי סמול פורוורד ראוי לשמו. אין תוכנית משחק, אין אף שחקן שחוטף יותר כדורים מאשר מאבד. רג'י ג'קסון מוסר לא רע, אבל גם מאבד הרבה כדורים.
בית חרושת לשחקני צבע שממנו ניזונו קבוצות לא מעטות, פשוט חבל שלא ידעו להשקיע בטריידים יותר מוצלחים לעמדות 2 ו־3. שתי עמדות אלו זה חור גדול מדי ואי אפשר לצפות מהם להתקדם, למרות שדרומונד בפירוש מספק את הסחורה, ואילו רק היה משפר גם את האחוזים מהקו. בעונה שעברה הוא הגיע כבר ל־50%, אבל השנה נפל בחזרה ל־48%. כמו העיר (שעברה פשיטת רגל) גם הקבוצה בעיקר למודת אכזבות, וקשה להאשים את כל מי שבורח משם. כלומר, איך אפשר להתאהב בעיר בלי מים זורמים? בפירוש לא אשמתם.
לפנייה לכתב/ת 
