הצילו, אני מאמן מכבי תל אביב!
מכבי נבנתה בכדי לזכות בכל תואר אפשרי עם המון המון כסף בשנים שאחרי דייויד בלאט, אבל עשתה את כל הטעויות האפשריות
הטלפון מצלצל.
"שלום, מדבר שמעון מזרחי, מה שלומך? רוצה להיות מאמן מכבי תל אביב?"
צליל ניתוק.
זה בערך מה שעובר על מזרחי מאז עזיבתו של דייויד בלאט, שהיגר ל-NBA דווקא בשיא הגובה שמכבי תל אביב הגיעה אליו. מכבי תל אביב נבנתה בכדי לזכות בכל תואר אפשרי עם המון המון כסף בשנים שאחרי דייויד, אבל עשתה את כל הטעויות האפשריות.
ראשית גיא גודס: הוא היה האופציה הקלה, הברורה, ואולי גם המתאימה ביותר כספית עבור קברניטי מכבי תל אביב. והכי גרוע הוא שגודס היה נוח לבעלים. גם כאשר הנחיתו עליו את פיני גרשון הוא חי עם זה בשלום, למרות שלהט בתוכו "בשביל מה אני צריך את זה".
שנית, עד לפני שהכסף שלט ביד רמה בכדורסל בפרט, ובספורט בכלל, הצהובים ידעו להחתים את הזרים הנכונים, האיכותיים והמובילים. ראו דוגמת דייויד בלו, אנתוני פארקר, שאראס, אריאל מקדונלד ועוד לא מעט שחקנים שעיטרו מדי הקבוצה. אחד מהם היה ניקולה וויצ'יץ'. הוא היה שחקן נפלא, אפילו אפשר לומר מנהיג, אבל מפה ועד להיות מנהל מקצועי דגול יש עוד דרך ארוכה. המון החלטות של רגע גרמו לבלאגן גדול ולכאוס בחדר ההלבשה הצהוב וגם מחוצה לו.
החלטה פזיזה על מינוי מאמנים בלחץ וללא כל מחשבה הגיונית, דוגמת ז'אן טבק שממש, אבל ממש לא התאים לשום חלק מהגוף העצום הזה שנקרא מכבי תל אביב. בחירת זרים שערורייתית והחלפתם תוך כדי תנועה מבלי להביט לאחור, חוסר פגיעה וחוסר חיפוש אמיתי אחר שחקנים ישראלים איכותיים.
שלישית, חדר הלבשה לא מגובש כזה לא ראיתי מעולם במכבי תל אביב. תחושת חוסר חיבור. אחד סוני ווימס שמרגיש שהוא מינימום הכפיל של מייקל ג'ורדן, אחד ויקטור ראד שמרגיש שמותר לו הכל, גם להעליב את המאמן, אחד אנדרו גאודלוק שמרגיש ובצדק שרוצים שיקלע 90 נקודות במשחק אבל הוא בסה"כ בנאדם, אחד ג'ו אלכסנדר שחשבו שאם יחזירו אותו יקבלו את אפקט דייויד בלו והוא יוביל מהספסל, אחד צירבס שנתן עונה אחת טובה בכוכב האדום בלגרד ולא דומה לכלום ושום דבר ממה שהראה שם, ושלושה ישראלים מתוסכלים שנפגעו בשריר החשק כי לא באמת סופרים אותם. הם יודעים שאם לא היה חוק רוסי בארץ, אז גם פה הם היו עוזרים למביאי המגבות ומנקי הפרקט, ולצערי המילים האלו נאמרות כי כך נראית הפילוסופיה במכבי תל אביב בשנים האחרונות.
דבר רביעי ואחרון: הנהלת מכבי תל אביב איבדה כל כיוון והתחילה לצאת בהצהרות בכדי לרצות את האוהדים, על כך שמחירי המינויים המוגזמים שווים עקב הבאת שחקנים "איכותיים", והצהרה חסרת כל הגיון, "יהיו אצלנו 12 שחקני יורוליג", פנינה שניפק דייויד פדרמן.
כשלוקחים את כל האלמנטים שציינתי כאן, מה שיוצא בסוף זה מרק צח בלי טעם ובלי ריח, שממנו מקבלים תחושה מקולקלת ולא בריאה. עוד בזמן בלאט ניסו לשלוח אותו הביתה ולבסוף קיבלו אליפות אירופה מדהימה בראשותם של טייריס רייס, בלו, דווין סמית' והישראלים שהרגישו שמכבי היא בית אמיתי. אם נחזור לתחילת הכתבה נבין שכשמאמן לא מנתק את הטלפון למזרחי הוא נכנס לתוך חור שחור זהו בדיוק המקוםשאליו נשאב ארז אדלשטיין בפתיחת העונה הנוכחית.
אין עין אחת במדינה שלא הסתכל על פניו של אדלשטיין והבינה שמפה יש לג'ינג'י רק לאן להתרסק. גם אני בתור חובב כדורסל לא גדול מדי ראיתי את פניו ואז הפעלתי את האוזניים ושמעתי איך הוא מדבר בסוג של פחד לא מוסבר. שם ידעתי שאת סוכות הוא יעביר ככל הנראה או בסוכת איגוד הכדורסל או בסוכה אדומה, כי לשם הוא מרגיש שייך.
עוזרו, שהפך בדרך "פלא" מאוד צפויה למחליפו, רמי הדר, הרגיש שהאף שלו עולה למעלה אל מול התקשורת ואל מול השחקנים, וכן, גם אל מול המנהלים הגדולים שידעו שעוד קצת וגם הוא יתנדף מאזורינו. מיותר לדבר על בגאצקיס, שכרגע אין לו באמת מה להוכיח. כל מה שהוא ייתן ייחשב לבונוס אדיר.
בתור ישראלי, אם יש דבר שבאמת מפריע לי הוא איבוד הזהות של מכבי תל אביב. אני מדבר על הרצון והחשק של ישראלים לשרת את בעלי ההון שרוצים שחקנים זרים שיובילו אותם הלאה. מכבי זכתה בכל אליפויות אירופה שלה כי היו בה ישראלים שרצו לשחק ולתת מעצמם, ממיקי וארואסטי ועד יוגב ופניני באליפות האחרונה.
אם היו שואלים אותי מה הייתי עושה לאחר עזיבת רמי הדר, קודם כל לא הייתי מחפש עוד מאמן זר בשכר גבוה שגם ככה בסוף העונה יילך הביתה. הייתי מחתים שועל כמו צביקה שרף, הייתי נותן מקום לדני פרנקו הרעב, או שבאמת הייתי מוריד את הראש ומחזיר את מי שנתן לדייויד בלאט את הכלים בתחילת דרכו, וזהו ללא ספק פיני גרשון.
"הלו? שלום, שמי פיני גרשון/דני פרנקו/צביקה שרף. ראיתי שצילצלו אליי מהמספר הזה, עם מי אני מדבר בבקשה? שמעון? כן, אני רוצה את מכבי תל אביב. אני אוביל אותה גבוה כמו שתמיד רציתם וחלמתם, ואחזיר עטרה ליושנה".
לפנייה לכתב/ת 
