פריחה עם זקן
בצל העונה המטורפת של ראסל ווסטברוק, מציג ג'יימס הארדן את השנה הטובה בקריירה ומושך עוד ועוד אנשים לצד שלו בשאלה מי יהיה ה-MVP של העונה. עם מאמן חדש ובעיקר בלי דווייט האוורד, הכוכב המזוקן לא מתכוון לוותר על התואר האישי
למקרה שתהיתם, גם אתמול (א') לפנות בוקר ראסל ווסטברוק השיג טריפל־דאבל. זה קרה בפעם ה־16 העונה, וזה קרה כבר במחצית הראשונה! הרכז הפנומנלי של אוקלהומה סיטי עדיין שומר על ממוצע של טריפל אחרי 34 משחקים, 30.9 נקודות (מלך הסלים), 10.7 אסיסטים (שני בליגה) ו־10.5 ריבאונדים.
הזכייה שלו בתואר ה־MVP נראית הגיונית, אבל עדיין לא מובטחת. לסיבה קוראים ג'יימס הארדן. אם לווסטברוק יש 16 טריפלים, לשאר הליגה יחד יש 23 – ושמונה מהם שייכים לרכז של יוסטון. ולמרות העונה האישית המדהימה של ווסטברוק, האיש והזקן מצליח לשחק כדורסל כל כך טוב, שהוא נותן פייט אמיתי לשחקן שנותן עונה היסטורית.
הרגע המזוקק של פריחת המזוקן גהיע אתמול לפנות בוקר ב־122:129 על הניקס. הארדן הפך לשחקן הראשון בתולדות הליגה שרושם לפחות 50 נקודות, 15 ריבאונדים ו־15 אסיסטים במשחק בודד. והשורה הסטטיסטית נראתה כך – 53 נקודות, 17 אסיסטים, 16 ריבאונדים. הוא גם השווה את השיא של ווילט צ'מברליין למספר נקודות בתוך טריפל־דאבל.
גם הוא לא רחוק מאוד מממוצע של טריפל – עם 28.5 נקודות למשחק (רביעי בליגה), 12 אסיסטים – נתון בו הוא מוביל את ה־NBA בפער יפה מווסטברוק שאחריו – ו"רק" 8.1 ריבאונדים. רוצים להבין עד כמה הוא השתדרג כשחקן? ממוצעי הקריירה שלו באסיסטים ובריבאונדים עומדים על 5.3 ו־4.8 בהתאמה. זה פשוט לא אותו שחקן, אלא מכונה שצמחה מתוכו. מכיוון שהכל הולך טוב ליוסטון, השלישית במערב, אפשר להחליק לו את שיא הקריירה באיבודים, 5.7 למשחק.
אבל זה הרבה יותר ממספרים. הוא חיפש את הנישה הזו כל הקריירה. אחרי שלוש העונות באוקלהומה סיטי הוא עשה קפיצה כשחקן המוביל של יוסטון ב־2012/13, אבל לא היה בשל לעשות איתה דברים גדולים. ואחר כך? הגיעו עוד שלוש שנים מעצבות בקריירה שלו. בעיקר מעצבנות.
אוהבים להיות לבד
כאן טמון הקשר האמיתי בין ההתפוצצות של ווסטברוק והארדן השנה, ולא בעובדה שפעם היה השני המחליף של הראשון בימי הת'אנדר הצעירים. ווסטברוק קיבל הקיץ לידיו קבוצה שבה הוא יכול לעשות כראות עיניו, אחרי שקווין דוראנט יצא מהתמונה. זה בדיוק מה שקרה להארדן, אחרי שלוש שנות האגו והמריבות שהיו מנת חלקו כשחלק חדר הלבשה עם דווייט האוורד.
שני הסופרסטארים, ככל הנראה, לא בנויים לשתף פעולה עם כוכבים אחרים. המיטב שבהם יוצא כאשר הם מנהלי הקרקס – ויודעים מה? הקבוצה לא בהכרח נפגעת מכך. אוקלהומה סיטי יכולה לדבר חזק בפלייאוף, ועל הנסיקה של הרוקטס כבר דיברנו. היא קרתה אחרי שסופרמן עף לאטלנטה, ולקח הרבה עצבים איתו.
ואחרי שהוא חתך, ביוסטון התחילו לחייך, גם בגלל שהקבוצה התחילה לשחק בסגנון שמח, בהתאם למאמן החדש מייק ד'אנטוני. יוסטון זורקת לא פחות מ־39.7 שלשות למשחק, כמות לא סבירה. והאחוזים שלה דווקא סבירים, 38% שמעמידים אותה במקום החמישי בליגה. רק ההתקפה האדירה של גולדן סטייט קולעת יותר למשחק, 117 לעומת 114.7, ויוסטון פשוט נהנית מכל רגע על הפרקט.
"הסגל - יצירת מופת"
בקיץ הארדן הלך לעבוד עם המאמן האישי שלו, ארווינג רולנד, שהתעלל בו באימונים. במקום תרגילים רגילים, הוא ביצע עבירות על הארדן, שמר עליו צמוד והעיק עליו. רולנד הוסיף: "הדבר החשוב ביותר היה יצירת אנרגיה חיובית אצלו. בשנה שעברה שפת הגוף של שחקני יוסטון הייתה איומה".
אחרי הקיץ, הוא הגיע ליוסטון חדשה. "הסגל הוא יצירת מופת", התפייט הארדן, "זו הפעם הראשונה מאז שהגעתי ליוסטון שאני מרגיש שיש הכל סביבי".
ייתכן שזה שוב יספיק רק לכמעט. בקרב האישי הוא מתמודד מול ווסטברוק. בקבוצתי? קליבלנד, גולדן סטייט. הארדן הוא שחקן נדיר בעידן של שחקנים נדירים וקבוצות נדירות, ולפעמים בלתי אפשרי להיות הטוב ביותר.
לפנייה לכתב/ת 
