יש עם מה לעבוד
הסגל של מכבי ת"א מספיק טוב ולא זקוק לשינוי. המאמן הלטבי צריך להסתכל בתוך הקנקן ולהשתמש ביעילות במה שבתוכו. במקום לשפוך את המים, אפשר למזוג אותם לכוסות וליהנות מהם!
כפי שאנו עדים בשנתיים וחצי מאז הנפת תואר היורוליג, מכבי ת"א נמצאת בצניחה חופשית ויורדת במהרה ממעמדה הרם והמכובד כאחד ממועדוני העל ביבשת. הסיבות לכך לא ברורות לגמרי.
מכבי משקיעה בכל אחת משלוש העונות הללו סכומי עתק בשחקנים שלכאורה אמורים להוביל אותה לפיינל־פור. אלה מאכזבים כל פעם מחדש בדרך לשפל בו הקבוצה מצויה: איבוד שתי אליפויות רצופות לראשונה מאז שנות ה־60', שיאים שליליים הן ביורוליג והן בליגה המקומית, איבוד אמון הקהל הצהוב, והפסדים צורמים מדי שבוע במגרש הביתי שהיה מבצר ידוע בעבר. עם כל הכבוד לניצחון על דרושפאקה, כן?
(צילום: עוז מועלם)
אנחנו מדברים על שחקנים כמו ג'רמי פארגו, ה־כוכב בעונת 2010/11, טיילר רוצ'סטי, שהיה מלך הסלים ביורוליג ולא הוביל את מכבי לאף תואר אשתקד מלבד גביע המדינה, וג'ורדן פרמאר, שהגיע עם ציפיות שנסקו לשמיים ובסוף הועזב בתחילת 2016. השנה מועמדים להצטרף לרשימה הזו מאיק צירבס, שהגיע עם מטרה להיות הסנטר הדומיננטי ביבשת ואהוב הקהל, ובינתיים מאכזב בעיקר מבחינה הגנתית, אך גם התקפית (נטייה קשה לעבירות תוקף ואיבוד ריכוז). וגם סוני ווימס ואנדרו גאודלוק – צמד הגארדים שמכבי ביססה עליהם את הסגל שלה ויודעת שכל הצלחה וכישלון תלויים בהם.
בדקתי מה ההבדלים בין מכבי הזו לבין מכבי של שתי העונות הטובות ביותר שלה בעשור החולף:
למכבי ת"א היו שתי עונות מצוינות בשנים האחרונות: הראשונה, ב־2010/11, הורכבה מדורון פרקינס, ג'רמי פארגו, צ'אק אידסון, דייויד בלו, סופוקליס שחורציאניטיס, גיא פניני, ליאור אליהו ועוד. השנייה היא הקבוצה של עונת 2013/14 בהובלת טייריס רייס, אלכס טיוס, סופו, ריקי היקמן, בלו, דווין סמית', פניני וג'ו אינגלס. לשתי הקבוצות הללו כמה מאפיינים משותפים שגורמים להן להיחשב לקבוצות הטובות יותר של מכבי בעשור החולף:
1. הפן ההישגי: שתי הקבוצות הגיעו לפיינל־פור היורוליג ובו העפילו לגמר. הראשונה הפסידה לפנאתינייקוס בגמר, השנייה של רייס גברה על ריאל מדריד והניפה את הגביע.
2. הצוות המקצועי: בשתי העונות הללו, הפרסונה המקצועית העליונה ביותר בהיררכיה המורכבת של מכבי היה דייויד בלאט.
3. סגנון המשחק: חמישייה פותחת עם סופו בה משחקים לאט. המשחק מבוסס עליו, כך שהוא מקבל כדורים במצבי פוסט־אפ ומסביבו עומדים שלושה קלעי שלשות מיומנים ורכז שמנהל את המשחק. בעונת הזכייה ביורוליג, לדוגמה, היו אלה סמית', בלו, והיקמן שריווחו את המשחק מקשת השלוש, ורייס ואוחיון הובילו כדור.
4. שני סנטרים איכותיים ברוטציה: בעונה הראשונה סופו וריצ'ארד הנדריקס, בשנייה סופו וטיוס.
אפשר להפיק מצירבס הרבה יותר
במכבי של השנה אין את בלאט (אבל היי, יש את העוזר שלו), אין שני סנטרים מתפקדים ברמת יורוליג, וקשה לראות איך הקבוצה תגיע אפילו להצלבה. כתוצאה מכך, החלו הקולות הקבועים מדי עונה, הקוראים לחיזוק הקבוצה, לשחרור שחקנים, החלפת מאמנים, הקפאת שחקנים וכו'. לעניות דעתי, מכבי צריכה לעשות דבר אחר: להסתכל בתוך הקנקן ולהשתמש ביעילות במה שבתוכו. במקום לשפוך את המים, אפשר למזוג אותם לכוסות וליהנות מהם!
מהסגל של מכבי אפשר להוציא הרבה יותר, ולדעתי המאמן החדש איינראס בגאצקיס צריך לעשות שיעורי בית וללמוד מהעונות המוצלחות כדי לנסות להציל את העונה הזו:
דבר ראשון, חובה להכניס את צירבס לעניינים. הסנטר הגרמני הוא בעל פוטנציאל להיות תואם סופו – סנטר התקפי מאיים, הדורש דאבל אפ עליו. במשחק העומד, הרכז צריך לחפש את צירבס במצב פוסט אפ, ומהרגע הזה לפקוח עיניים: במידה שלא תהיה שמירה כפולה על הסנטר, הוא ינצל את זה לסלים על השומרים שלו (באירופה רוב הסנטרים אתלטים, אך לא מאסיביים כמו צירבס, לכן יהיה לו קל לקחת אותם באחד על אחד). אם תהיה שמירה כפולה מכבי תיהנה מיכך, כי על קשת השלוש יחכו שחקנים דוגמת גאודלוק, ווימס, קווינסי מילר וסמית', שיענישו את היריבה.
דבר שני, מכבי צריכה ללכת לכיוון יותר קבוצתי ופחות סוליסטי בסיסטם ההתקפי. אי אפשר לנצח עונה שלמה עם גאודלוק ו־ווימס בתצוגות יחיד! עובדה לכך היא שהניצחונות הגדולים העונה – על פנרבחצ'ה, אולימפיאקוס ועכשיו דרושפאקה – נבעו בעיקר ממשחק קבוצתי שוטף והגעה למצבי קליעה נוחים.
דבר שלישי, בגאצקיס חייב למצוא הרכב אפקטיבי מהספסל, הרכב יותר הגנתי שיידע לנצל מתפרצות וליצור יתרון נגד ספסל היריבה. הרכב שיכלול את אוחיון, סילי, ווימס, מילר/ויקטור ראד ואת קולטון אייברסון הדינאמי. מכבי הנוכחית יכולה וצריכה להיות במקום גבוה יותר. הכישלון הוא בעיקר מקצועי, אך לא מאוחר לתקן.
לפנייה לכתב/ת 
בגאצקיס
צילום: יאיר שגיא
מומלצים
