לכישלון של מכבי חיפה אבות רבים

מה שמכבי חיפה הציגה במשחק הגביע מול מכבי פתח תקווה ראוי לתואר "ביזיון". כישלון מקצועי ומנטלי מהדהד, לו אבות רבים.

1. המאמן - בד"כ אני מגן עליו, ויש כמה דברים שנראו טוב בתחילת העונה, אבל גם אתמול וגם בכמה משחקים קודמים ההשפעה שלו על הקבוצה לא טובה מקצועית. אז יש משחקים טובים, ויש יותר מדי גרועים. ההכנה הטקטית הייתה גרועה, ניהול המשחק היה גרוע ולא ניכרו כלל ניסיונות שלו לתקן. מה שחמור יותר, גם אם השחקנים זה לא בדיוק הסגל של באר שבע או מכבי תל אביב, לא היה בכלל משחק קבוצתי (שוב). זה נראה שכונה. אז או שהמאמן נכשל בלבנות תבנית משחק ושלד, או שהשחקנים לא שמים עליו. ואני לא יודע מה גרוע יותר.

(צילום: גיל נחושתן)

2. הסגל - שערורייה. וכאן זה משהו שנסחב שנים. סאן מנחם (אשמה ישירה בגול הראשון, אין סוף חורים) ואבו עביד (פשוט גרוע) הם לא שחקנים לרמה של צמרת ליגת העל. ואם על הספסל מצפים לישועה מעוואד או זנטי, יש כאן בעיה. ואם אחרי שחרור מאסיבי של שישה או שבעה שחקנים, עדיין יש לא מעט שחקנים בסגל שמוכיחים שבוע אחר שבוע שהם לא ברמת קבוצה של ליגת העל – זה מצביע על הכשל המתמשך של שנים בבניין סגל גרוע, מקצועית ומנטלית.

3. שחקנים מובילים. עצוב לראות שבוע אחר שבוע שחקנים שנחשבים למובילים כמו קהת ורוקאביציה מראים כישלון בביצועים הפשוטים ביותר (כמה מסירות מדויקות קהת מסר? כמה פעמים רוקאביציה חנה בנבדל?). בנוסף, יש נסיגה משמעותית ברמה של נטע לביא וירידה מתמשכת של ואצק ביחס לתחילת השנה. קשה לנצח משחקים או אפילו להפגין כדורגל סביר אם חלקים גדולים מההרכב לא ראויים או כושלים. אפשר לחפות על שחקן חלש אחד או שניים, לא על שישה-שבעה. כרגע יש במכבי חיפה שני שחקנים בלבד שמסוגלים לייצר כדורגל איכותי – עטר ו-ורמוט. מעט מדי לקבוצה ששואפת להגיע לצמרת הגבוהה.

4. כושר ופיזיולוגיה - אני לא מכיר עוד קבוצה (אולי ארסנל, והתוצאות שם דומות לשלנו...) שבה חלק משמעותי מהשחקנים החשובים נמצאים חלק גדול מהעונה או בפציעה או בשיקום או מתקשים לחזור לכושר. חשבנו שהשנה, עם הצוות הזר, יהיה שינוי בתחום הזה, אבל לא.

5. מנטליות – משחקים נגד כמו מכבי פתח תקווה תמיד קשים. מעבר למשחק הטקטי והנחישות של שחקניה, זו קבוצה שיודעת היטב להוציא את הקבוצה השנייה מהכלים. נפילות, התפתלויות, התחזויות ומשיכת זמן הם נשק ידוע ומוכר של הקבוצה הזו, ולא רק שלה. וכאן באה לידי ביטוי היכולת המנטלית של מכבי חיפה. או נכון יותר – כשלונה. במשך שנים נופלים שחקני מכבי חיפה למלכודת הפשוטה והמוכרת הזו. הביטוי הראשוני הוא אובדן מהיר של הריכוז וכתוצאה ישירה ממנו נפילה בדיוק המסירות והופעת שגיאות בהגנה בשלבים מוקדמים מאוד של המשחק. לאחר מכן יש היגררות לוויכוחים עם השופטים ועימותים עם שחקני היריבה שרק מחכים לזה, ומלבים את האש. אין לי ספק שבתדריכי הקבוצות היריבות המאמנים שמים דגש על הנקודה הזו. מכבי חיפה משחקת לרגלי היריבות שיודעות לתרגם את זה לרווחים, הן בקצב המשחק והן על לוח התוצאות.

והבעיה הקשה מכל של מכבי חיפה – קשה כבר לדעת מי מסוגל להוציא מהבוץ את העגלה השוקעת כבר שנים. שישה מאמנים שונים, זרים וישראלים, עשרות רבות של שחקנים, השקעה של עשרות מיליונים שיורדת לטמיון מידי שנה. תשתיות ואוהדים של אירופה, וכדורגל של הלבנט. עד מתי?