הקהל של מכבי חיפה ריגש אותי
הייתי על סף דמעות כשהאוהדים הירוקים החלו לעודד בטירוף דווקא אחרי השער השני של באר־שבע. חוויותיי מטוטו־טרנר
אתמול בשעה 20:00 הגעתי לאצטדיון טוטו טרנר בהרגשה די טובה, לא בגלל שאני חושב שאנחנו הולכים לנצח בהרכב חסר מאוד, אלא מפני שהרוח הגבית שאנחנו, האוהדים, נותנים למכבי חיפה מרגשת עד דמעות.
ברגע שנכנסתי למגרש, הרגשתי את האווירה העוצמתית שיש בטוטו טרנר. ניסיתי לפנטז ולחשוב שאולי אפשר להוציא תוצאה טובה מהמשחק. השחקנים עולים לדשא, האוהדים מתחממים ושרים ללא הפסקה והמשחק מתחיל. באר־שבע תוקפת ללא הרף, ואני בלבי אומר "בוא נעבור את 20 הדקות הראשונות בשלום ונמשיך הלאה". בדקה ה־36 זה מגיע: טוני ווקאמה כובש את הראשון במהלך נהדר של באר־שבע, והר הגעש בטרנר מתפוצץ.
(צילום: ישראל יוסף)
היו לי תקוות, אבל כשראיתי את באר־שבע כל כך כוחנית זה הדליק אצלי נורה אדומה להמשך המשחק.
כמובן שלא איבדתי תקווה והאמת נראנו לא רע במהלך המשחק, שעוד האמנתי שאפשר בכל זאת להוציא משהו. תקפנו, מדי פעם הגענו להזדמנויות, אבל לא הייתה רגל מסיימת.
בדקה ה־66 קאמיל ואצק הכשיל את מאור מליקסון, פנדל לאלופה. בן שהר בועט לרשת ומנפץ את התקוות. אבל מה שהכי הדהים אותי שזה בדיוק הרגע שבו התחלנו לעודד בצורה מטורפת את מכבי שלנו. מרגש עד דמעות. הקהל של מכבי חיפה פשוט נתן הצגה מדהימה. נהניתי מכל רגע ביציע, מהקבוצה קצת פחות. ללא ספק הקהל הוא השחקן ה־12 של מכבי חיפה. באש ובמים.
לפנייה לכתב/ת 
סאן מנחם
צילום: גיל נחושתן
מומלצים
