הגדולות התרסקו בגלל התנהלות לא ספורטיבית

הקבוצות הן מכבי חיפה, בית"ר ירושלים והפועל תל אביב. אני רוצה להסביר פה את המצב שבו הן נמצאות לא בעזרת ניתוחים טקטיים, לא בעזרת מערכים והרכבים, ולא בעזרת רמתם המקצועית של המאמנים שלהן. לדעתי צריך להסביר את מצבן ע"י המצב הפנימי השלילי, המנוגד לרוח הספורט והכדורגל שהן הכניסו את עצמן אליו. אני רוצה לשים מראה מול שלוש קבוצות אלו בעזרת שלוש קבוצות אחרות, שבעזרת רוח ספורט חיובית משמשות כנגטיב לקבוצות האלה. תמונת המראה של מכבי חיפה, הפועל תל אביב ובית"ר ירושלים הן מכבי תל אביב והפועל באר שבע.

(צילום: אורן אהרוני)

(צילום: אורן אהרוני)

(צילום: ראובן שוורץ)

קודם נסביר איך הקבוצות המרוסקות נקלעו למצב בו הן נמצאות. החטא של מכבי חיפה הוא חטא היוהרה. חיפה רואה את עצמה כמועדון הגדול והמפואר בארץ. אם תשאלו את אוהדי הקבוצה, אם תשמעו את הפרשנים המקומיים ברדיו המקומי בחיפה ואם תקשיבו לבעלי הקבוצה, אתם עלולים להתבלבל ולחשוב שמכבי חיפה לקחה עשר אליפויות רצופות ובטעות היא כרגע לא בפורמה. ההתנשאות הזו לא החלה מהיום. היא החלה לפני כעשרים שנים, כשיעקב שחר טען שאין צורך בשתי קבוצות בחיפה, נמשך בהמצאת תופעת השחקנים "המנודים" והמשיך בשנים האחרונות כשכינה בזלזול את ג'ורדי קרויף: "ההוא מתל אביב" (או משהו בסגנון). הוא סירב בכל תוקף לחקות את המודל של מכבי תל אביב בגלל שלא רצה להיראות כנחות וכפחות כבוד לעומת הקבוצה מתל אביב. כשכבר כן החליט לעשות את הצעד המתבקש, מכבי כבר מקדימה אותו בעשר שנים מבחינה מקצועית.

בית"ר ירושלים משלמת את המחיר הקארמתי על הגזענות של אוהדיה. קבוצה בסדר גודל שלה, שמדשדשת בבינוניות ובחוסר ודאות מקבלת את העונש המגיע לה על כך. והפועל תל אביב המתפרקת מקבלת את העונש המגיע לה על רוע לב מתמשך של אוהדיה. אני לא ארחיב פה, כי דוגמאות יש למכביר וכולן מוכרות לחובבי הכדורגל. אין טעם להזכיר את השירים הארסיים, את השואה ואת הבובה של אובארוב. אביא רק דוגמה אחת מהעת האחרונה שתמחיש את הנושא. כשעיריית חולדאי החליטה לשפץ את אצטדיון בלומפילד אוהדי הפועל שמחו. כשאמיר כבירי החליט לבנות אצטדיון חדש לקבוצה בבת ים, ונראה היה שבלומפילד יהייה הבית של מכבי ,פתאום אוהדי הפועל ביקשו מהעירייה לא לשפץ את בלומפילד כי זה בזבוז כספי ציבור (עפ"י ידיעות מהעיתונות).

ולעומתן, יש את מכבי תל אביב ובאר שבע. דוגמה לשתי קבוצות שמתנהלות במקצועיות, ללא משוא פנים על קבוצות אחרות, כשבעלי הקבוצות מדגישים את רוח הספורט, ללא התעמרות בשחקנים, ללא זלזול ביריבות ובבעלי קבוצות אחרים ובכבוד. נקודה חשובה מאוד שצריך לציין היא יחסם של הקבוצות לקהל אלים. גם אלונה ברקת וגם מיץ' גולדהאר דוגלים במדיניות של אפס סובלנות כלפי אוהדים גזענים או מתפרעים. בעוד בקבוצות אחרות מפחדים מהם ונותנים להם לעשות מה שהם רוצים במכבי ובבאר שבע נלחמים בתופעה הזו.

לכן, ההתרסקות של שלוש הקבוצות הגדולות היא עונש על התנהלותן הנפסדת והלא ספורטיבית. מכבי חיפה יכולה להחליף מאמנים כמו גרביים ושום דבר לא משתנה ולא ישתנה. כל עוד הן בוגדות ברוח הספורט ומאפשרות לגורמים אלימים, רעים וגזענים לשלוט בהן, כח האופל שנקרא "האין" ישמיד אותן מבפנים.