מישהו רוצה להיות קפטן?
הייתכן שבקבוצה כה מפוארת כמו מכבי חיפה, מועדון מבין הגדולים בארץ אם לא הגדול ביותר, שחקן לא נלחם כדי לשים את הסרט?
עברו מספר ימים מאז שריקת הסיום של השופט גיא ברגר באצטדיון סמי עופר, שריקת הסיום של המשחק שהייתה בעצם שריקת הפתיחה של מערכה שלמה רוויית ביקורות, אכזבות ופרשנויות. "קדימה הסתער" – למאמן קראו להתפטר, שחקן ירד בבכי אל חדר ההלבשה, כרטיסי מנוי נשברו לחצי כמו גם לבבות ירוקים ברחבי הארץ והעולם. אין תכנית רדיו או טלוויזיה שלא הזכירה לאוהדים שאבו עביד לא מגן שמאלי, שחסר שחקן בקישור האחורי, שהקבוצה תלויה בגילי ורמוט כי חסר קשר יצירתי ושקהת לא מצליח להציג יכולת טובה.
את כל הפרטים הללו, שכבר תקופה כולם ערים להם ובאופן לא מפתיע במיוחד באו לידי ביטוי גם במשחק האחרון, כולם כבר יודעים, אך יש פרט אחד שבו לא עסקו באף תוכנית ואותו לא הפכו למסע פרשנות וטורים – סרט הקפטן.
מתחילת העונה עלו דיונים רבים בנושא המנהיג הבא של מכבי חיפה, מי ראוי ללבוש את סרט הקפטן, מי מסוגל לשים על זרועו את הסרט ובגאווה להוביל אחריו את אותה קבוצה המיטלטלת ממשבר קטן למשבר קצת יותר עמוק. אף אחד לא ידע לשים את האצבע על אחד השחקנים ובבטחה לומר – זהו המנהיג של מכבי חיפה, סרט הקפטן הותאם עבורו.
ההשערות, לעומת זאת, עלו בלי סוף: רועי קהת זכה למספר קולות לא מבוטל כשרק חתם בשורות הקבוצה, אולי המנהיג הבא יהיה זה שחזר מהגולה? או שמא מדובר בשחקן הצעיר שלא בכדי זכה בתואר תגלית העונה שעברה, הרי הוא שחקן בית שאת הרעב שלו להצליח ראו בכל משחק. אך סוגיית המנהיג והקפטן היא הרבה יותר מורכבת ממה שכולנו חשבנו, זה בא לידי ביטוי באופן מובהק במשחק האחרון ובצורה די מפליאה נעלם בין כל הביקורות והפרשנויות.
זה קרה בדקה ה-55 למשחק, דקל קינן, אשר לובש את סרט הקפטן באופן קבוע, מפנה את מקומו לראשונה מתחילת העונה בשלב כל כך מוקדם ונאלץ להעבירו לשחקן אחר בקבוצה. משם החל מסע העברת הסרט דרך נטע, קפטן העתיד או לפחות מי שהיה מועמד ברור לכך, לגילי ורמוט הקשר היצירתי שהיה נקודת האור היחידה של הירוקים במשחקיו האחרונים ולבסוף הגיע למי שקיבל עליו את האחריות המלאה וזהו גארי קגלמאכר.
הייתכן שבקבוצה כה מפוארת, מועדון מבין הגדולים בארץ אם לא הגדול ביותר, שחקן לא נלחם כדי לשים את סרט הקפטן? הייתכן שבשלב בו הקבוצה נמצאת וצועקת, "הצילו, אין לי מנהיג", אף אחד לא קופץ על התואר? תקווה גדולה שהייתה זו החלטת מאמן, אך גם במידה ומדובר בהחלטתו היא הייתה קשה לצפייה.
הקשר הצעיר כבר ענד בעברו את סרט הקפטן, וכשזה קרה הוא עשה זאת בגאווה גדולה. מאז נתקל שוב נטע באותו הסרט, רק שאז כבר נאלץ להעבירו לאלירן עטר, "השחקן הבכיר במגרש". זו אמרה מתקבלת בכדורגל הישראלי, אך גם במקרה הזה היה שחקן בכיר על המגרש ששימש גם הוא כתחנת מעבר לידו של שחקן הרכש ה"צעיר". ולמען הסר ספק, אין אף טענה כלפי גארי קגלמאכר. ללא עוררין מדובר בלוחם אמיתי על המגרש. שחקן שלוקח חלק פעיל ודומיננטי בקבוצה, הראשון שחווה את סוגיית החלפות התפקידים ובאופן די מפתיע באותה תקופה זה לא הצטייר כבעיה אלא כיתרון. שחקן יציב שנולד עם אופי המנהיג ואולי גם השחקן היחידי שלא פחד לקחת אחריות.
המילים "דרך" ו"תהליך" הן מילים טובות ונכונות, אך אל לנו להתבלבל, הדרך אותה עוברת מכבי חיפה לא צריכה להיות מקצועית בלבד אלא גם רגשית, חברתית, מחשבתית, פסיכולוגית וכל מילה אחרת שהיא לא הגבהה, קרן או בעיטה חופשית. במצב בו כל המדינה עוסקת בשחקן שלא שיחק בעמדתו הרגילה ואם המשחק הבא יהיה סוף דרכו של מאמן, הדרך היחידה להצליח היא להיות קבוצה על כל המשמעויות שבכך.
בעיון קצר על הערך "קבוצה" במילון נמצא את ההגדרות הבאות:
מטרה - גורם משותף.
מבנה – שני אנשים ומעלה שיש בהם מנהיגות, היררכיה, חלוקת עבודה ושיתוף פעולה.
המשכיות – הכרה סובייקטיבית של החברים בכך שהם מהווים קבוצה, להכרה זו מתלווית הרגשת סולידריות ותחושת הזדהות.
באם אחד מהמרכיבים חסר, אותם אנשים שחוברו להם יחדיו לעולם לא יתנהלו כקבוצה, והתנהלות כקבוצה היא המפתח להצלחה.
נכון, המצב המצוי אינו המצב הרצוי, לבטח, כשנשיא הקבוצה יענקל'ה שחר עצם את עיניו בלילה לפני שישה חודשים הוא לא חלם להתעורר בשלב הזה ולראות אחרי השקעה כה גדולה תצוגה לא קלה לצפייה.
נכון, מבחינה מקצועית הקבוצה מאוד מתקשה, המאמן עוד לא מצא את השיטה בה הוא רוצה לשחק ואנחנו כבר בשלב מאוד מתקדם של העונה.
נכון, לא כל שחקני הרכש שהגיעו מיצו את יכולתם.
נכון, הקבוצה הפסידה כבר בשלושה משחקי בית רצופים, ולא משנה מה ייאמר מסביב, זה פוגע במורל.
אבל מה לא נכון? לא נכון לוותר על המנהיגות, לא נכון לוותר על הלחימה, לא נכון לוותר על הרעב להשיג את המטרה גם אחרי תקופה קשה, ואלו הם הדברים שהיו כה קשים לצפייה. בכל קבוצה יש חלשים וחזקים, יש דומיננטיים ושקטים, אך יש גם מנהיג גדול שיודע לחזק את מי שמתחתיו. אותו מנהיג שיודע להפוך את החלש לחזק ואת השקט לכזה שהדממה שלו תנצח כל רעש אפשרי.
כל זה בא לידי ביטוי גם במגרש. הרי לא סתם יש קפטן אחד מבין אחד עשר לוחמים, קפטן אחד שגם ברגע הכי קשה יגרום לחזק לדרבן את החלש ולדומיננטי לעבוד עם השקט. תפקידו של הקפטן הוא ברור במגרש, ובמשחקים האחרונים מה שהיה ברור מאוד הוא כמה שהקפטן הזה חסר, לא בכדי אף שחקן לא קפץ על המציאה. רק ביחד, תוך ראייה מפוקסת כל הזמן לעבר המטרה, יצליחו לשחק פה כקבוצה. לא לפחד לשים את סרט הקפטן – לרוץ לקחת אותו בגאווה.
לפנייה לכתב/ת 
