"תהליך? אנחנו הולכים אחורה"
לאורך כל השנים הקשות האוהדים היו תמיד הדבר הכי יציב במכבי חיפה. עכשיו גם הם מתחילים להישבר. הפגשנו כמה ירוקים לשיחה דיכאונית במיוחד. "הפכנו לערימת שחקנים בינוניים", "פעם היינו מאריות הליגה והיום לא סופרים אותנו", "אנחנו מועדון גדול אבל קבוצה קטנה"
ההפסד 3:0 לקריית-שמונה יכול להפוך לאירוע מכונן עבור מכבי חיפה של 2017. מעבר למכה המקצועית בסיום נרשם רגע טעון ונדיר מאוד העונה, כששחקני חיפה ניגשו להודות לאוהדים שהגיעו לקריית־שמונה, ואלה השיבו להם בשריקות בוז וקללות.
אם היה משהו אחד שבמועדון עוד יכלו להתגאות בו העונה אלו היו האוהדים שתמכו בקבוצה בצורה מרשימה, למרות האכזבות שהנחילו להם השחקנים. נראה שהפעם גם הם נשברו. כדי לבדוק עד כמה השבר עמוק ערכנו מפגש אוהדים למרגלות האצטדיון העירוני בחיפה. למקום הגיעו שמונה אוהדים, כאלה שרצים אחרי הקבוצה כבר שנים, כאלה שמוכנים לגלות סבלנות, אבל רוצים שמתישהו זה ישתלם.
הם הגיעו למקום בטפטוף ונראו בתחילה די מאופקים. אופיר אסף, בני סלמון, אלי הרשקו, סבי בנימין, שמוליק גלמדי, יובל קאופמן, ברק כהן וסימונה אשכנזי. חלקם ניסו להריץ צחוקים של מיואשים, אבל אז סבי זרק: "יודע מה הכי כואב לי? שאנחנו בכלל לא רואים כדורגל. אנחנו כבר לא מדברים איתך על תארים וצמרת ותהילה. מדברים קודם כל על לראות כדורגל. כבר שנים שאנחנו לא במאבק, אבל העסק רק מחמיר. שמכבי חיפה תספוג ארבעה הפסדים רצופים בלי לכבוש שער? זה לא רק שאין שיפור, אנחנו הולכים אחורה".
סלמון המשיך: "משתמשים הרבה במילה 'תהליך' ופה מולנו אתה רואה דוגמה מצוינת (הוא מצביע על בניין חדש ממול לאצטדיון). כשחנכנו את סמי עופר היה פה רק שלד. עכשיו, אחרי שנתיים וחצי, אתה רואה שהבניין כבר קיים לגמרי. יש מבנה, יש קירות, יש חיפוי. אצלנו התהליך הולך אחורה, אצלנו הבניין הולך וקורס".
סבי בנימין: "לא היינו במצב כזה מעולם. המצב השנה הוא הכי קשה כי התחלנו טוב, הייתה רוח של שינוי וזה התרסק. הביאו מנג'ר, הביאו מאמן, אבל הלכנו אחורה. זה יותר גרוע מהשנה שעברה. מולנסטיין עושה טעויות, זה ברור, אבל אני כבר לא יודע מה צריך לעשות".
סימונה מפרשנת: "הרבה שחקנים לא משחקים בעמדה שלהם. אם במסיבת עיתונאים עומד רועי קהת ואומר קבל עם ועדה 'אני לא משחק בעמדה שלי', מה אתה רוצה יותר מזה?! אז כועסים עליו, והוא לא מצליח, אבל מה רוצים מכדורגלן שמשחק לא בעמדה שלו. או שתיקח את ניקיטה (רוקאביציה), מבחינתי הוא גלינור פלט 2. מייבשים אותו, ואז רוצים שהוא יפרח וייתן כדורגל. אני זוכרת משחק גשום שבו המאמן הריץ אותו בחימום דקות ארוכות ובסוף לא נתן לו לשחק. אני במקום ניקיטה אומרת לו 'שלום, לא רוצה לשחק אצלך יותר'. ברור שאחר כך הוא יעלה לשחק בלי חשק. חוץ מעומר דמארי, אני לא רואה יותר מדי שחקנים רעבים בחיפה. הם גם איבדו את שמחת החיים".
אופיר אסף חולק על האוהדת/פרשנית: "זה לא עניין של רעב, אלה שחקנים שאין להם יכולת, הם לא מסוגלים. מביאים שחקנים בינוניים ומקווים שיקרה משהו טוב. כל שחקן שנתן כמה גולים במתפרצות הולכים ומביאים אותו. אלה לא שחקנים שצריכים להגיע לפה. מכבי חיפה הפכה לערימת שחקנים בינוניים. תוציא את עטר, ורמוט ודמארי – כל היתר בינוניים". הצורה שבה הוא מושך ומדגיש כל הברה במילה "בינוניים" מדגימה את הבוז שהוא רוחש לסגל של הקבוצה שאותה הוא אוהד.
סלמון מחדד את הנקודה: "השנה הכל רמאות, נכון, ניצחו את מכבי ת"א, אבל איך?! עם בונקר ויציאה למתפרצות. זה הצליח, אבל בקלות יכול היה גם לא להצליח. אחר כך באו אשקלון, נתנו 0:5 והשלו אותנו שהולכים להיות פה קונצרטים. ואז בא הדרבי. הפועל חיפה הגיעה אחרי שלושה־ארבעה הפסדים רצופים וכולם היו בטוחים שהולכים לתת להם בראש. הם היו טובים יותר, הם רצו יותר, השקיעו יותר וכל הבלון התפוצץ. נגמר 0:0, הוצאנו נקודה בקושי".
"שחר בורח לנו מהידיים"
על הפרצופים שלהם ניכר הכאב על מצב הקבוצה, אבל הם משתדלים שלא להתלהם. כאילו רוצים למתוח ביקורת, אבל נזהרים שלא לשפוך את התינוק עם המים. מה שעוד יותר הם נזהרים זה לא לפגוע בכבודו של יעקב שחר. החשש הכי גדול שלהם הוא שהבוס הגדול יתייאש ויעזוב.
ברק כהן: "אי־אפשר להתעלם מכל הבעיות, והדבר הכי נורא זה שיעקב שחר בורח לנו מהידיים. הוא ניסה הכל – הביא שחקנים, החליף מאמנים, הלך על מנהל מקצועי מאירופה – וכלום לא עובד. הכי כואב לי הלב זה עליו השנה. תקציב של 100 מיליון שקל, והקבוצה לא מצליחה. אף פעם לא היה לנו תקציב כזה. חוץ מלהוריד את הירח, שחר עשה הכל והקבוצה לא פוגעת".
הוא ממשיך ויורה: "אני רואה אוהדים שמתלהבים מקבוצת הנוער. הנוער של מכבי חיפה מוביל את הליגה ב־12 הפרש, אז כולם חוגגים. מה זה נותן לי? אני רוצה שמכבי חיפה הבוגרת תרוץ לאליפות, לא הנוער. הבנאדם מוציא 100 מיליון שקל ואנשים עובדים עליו בעיניים. עושים עליו פארטייה".
שמוליק גלמדי, אוהד ותיק ומפויס, משדר ייאוש: "אנחנו האוהדים מגמגמים כי אנחנו אובדי עצות. הכאב קשה וגדול. חד משמעית, בגלל תוצאות כאלה, אני ואחרים מאבדים את שמחת החיים שלנו".
אז מה אתם מצפים שיקרה?
"אנחנו מצפים שהראש יקבל החלטות קשות. אין לי אל שחר טענה, אבל הוא צריך לעשות משהו ולקבל החלטות קשות. כשאתה מביא סמכות מקצועית והיא לא מוכיחה את עצמה – עוד משחק ועוד שבוע – אז צריך לחתוך דברים. מולנסטיין מאמן חלש. אין שום סיבה בעולם שאני אראה שההרכב הזה לא אמור להביא תוצאות, והוא לא. המאמן זה כישלון. יש לו גישה יותר מדי ממלכתית, הוא צריך להפשיל שרוולים ולעבוד, לא להיתקע מתחת לסככה שלו".
קאופמן מכוון יותר למעלה, אבל מסייג: "אני אומר לך חד משמעית, רק קרלסן אשם. אבל הוא לא צריך ללכת הביתה. אנחנו כל פעם מחפשים אשמים וזורקים אותם. הביאו מנהל מקצועי, תנו לו לעבוד והוא צריך להיות בפרונט. אם קרלסן הוא דמוי ג'ורדי קרויף, אז שיתייצב מול המצלמות, שידבר לאוהדים ולתקשורת, שיגיד אמירה ברורה – או שהוא נותן גב למולנסטיין ואומר לכולם שהוא המאמן, או שהוא מחליט לפטר אותו. אם הוא בא להיות סקאוט שיהיה סקאוט, אם הוא הבוס שיתנהג כמו בוס".
אלי הרשקו: "איך יכול להיות שיש לך שני קשרים אחוריים, ואצק ונטע לביא, שבמשך סיבוב וחצי אין להם גול אחד. אין דברים כאלה. פעם קשרים אחוריים במכבי חיפה היו שחקנים שמביאים גולים. פה סיבוב וחצי והם עוד לא נתנו אחד. משהו פה לא דופק, לא יודע מה עושים איתם באימונים".
קאופמן מסכם: "בעבר עונות טובות או עונות רעות, זו תמיד הייתה מכבי חיפה. היום מתייחסים אלינו כאילו עוד קבוצה, לא סופרים אותנו. אנחנו כבר לא מאריות הליגה. היום גם יש אדישות בקרב האוהדים והם כבר מגיעים מכוח האינרציה".
גלמדי: "זה כואב אבל תפנימו – מכבי חיפה היום זו כבר לא קבוצה שנלחמת על תארים. מועדון גדול, אבל קבוצה קטנה. העתיד מפואר, אבל ההווה אפור. הגביע בעונה שעברה היה הבלחה. כמו שהפועל רמת־גן וסכנין לקחו תואר ככה פתאום".
לפנייה לכתב/ת 
