לא לבייש את הפירמה: מגמת הבנים של
ג'ובאני סימאונה קורע רשתות, אנזו זידאן מקבל במה אצל אבא, ושניהם מתמודדים עם ציפיות והשוואות. לא קל להמשיך את דרכן של אגדות, תשאלו את בניהם של פלה, מראדונה וגם כמה ישראלים
במשחק ידידות שהתקיים ב-24 באפריל 1996 אירחה אסטוניה את איסלנד בטאלין וניצחה אותה בלי בעיה 0:3, תוצאה שתיתפס כיום כסנסציה, אבל אז שיקפה את יחסי הכוחות. רגע השיא הגיע במחצית השנייה, כאשר האיסלנדי הוותיק בן ה־34 ארנור גודיונסן הוחלף ע"י בנו, איידור, בן ה־17, סופרסטאר לעתיד.
זו הייתה הפעם הראשונה בהיסטוריה בה אב ובן הופיעו באותו משחק בינלאומי (למרות שכאמור, השניים לא שיחקו בו־זמנית). אבל מדובר במקרה נדיר במיוחד. רגע מזוקק בו הכוכב היוצא והיורש עמוס הציפיות מנהלים קריירה חופפת בצורה כלשהי. בדרך כלל המצב אחר – שנים אחרי שהאב פרש צומח לו הבן שעושה את צעדיו הראשונים בבוגרים וגורר השוואות בלתי נמנעות.
וישנם מקרים בקנה מידה גדול בהרבה מזה של ארנור גודיונסן, שאף פעם לא היה כוכב־על בקנה מידה אירופי. בימים אלה נחשפת היבשת לגל חדש של שחקנים פורצי דרך, שמנסים ללכת בדרכו של האב ומצליחים במידה זו או אחרת.
בליגה האיטלקית מתרחשת בימים אלה הפריצה של ג'ובאני סימאונה, שבניגוד לאביו דייגו (מאמן אתלטיקו מדריד וקשר אחורי אגרסיבי בעבר), בחר בחוד ההתקפה. בעונתו הראשונה מחוץ לארגנטינה כבר כבש ג'ובאני שבעה שערי ליגה עבור גנואה ונראה שיש לו פוטנציאל לעשות דברים יפים מאוד. ההערכה היא כי בקרוב יזכה לקבל הופעת בכורה לצידו של לאו מסי בהתקפת נבחרת ארגנטינה.
החלוץ בן ה־19 פדריקו קייזה עושה את צעדיו הראשונים בפיורנטינה וכבר מתחיל למצוא את הרשת, בדיוק כמו אביו אנריקו, שהיה חלוץ מוביל בקבוצה ובנבחרת איטליה. בהולנד, הקשר בן ה־17 ג'סטין קלייברט ערך לאחרונה בכורה בבוגרים של איאקס, ואבא פטריק היה מאושר.
אבל הסיפור שמרתק יותר מכל בימים אלה מתרחש בריאל מדריד. זינדין זידאן כבר נתן הזדמנות בקבוצה הבוגרת לקשר קבוצת המילואים אנזו פרננדז. רגע, בואו נחשוף את השם כולו. אנזו פרננדז זידאן. הקשר בן ה־21 מעדיף לשחק עם שם המשפחה של אמו על הגב, והוא הבכור מבין ארבעה בנים של אגדת העבר. שלושת הצעירים משחקים במחלקת הנוער של מועדון הפאר, שהאב מאמן כעת את קבוצת הבוגרים שלו.
אנזו – שבכלל נקרא על שם כוכב העבר מאורוגוואי אנזו פרנצ'סקולי – נמצא באור הזרקורים יותר מאשר כל "בן של" אחר שפרץ באחרונה. כבר בבכורה שלו בבוגרים, במשחק הגביע מול לאונסה, הוא הבקיע. התקשורת הספרדית מחפשת ללא הרף נקודות דמיון בינו לבין אביו. גם אחיו הקטנים עוברים את זה, אבל הוא הראשון שמתמודד עם מלוא עוצמת התקוות שתולים בו, מה שרק יתעצם אם יבסס את מקומו בקבוצה.
ומה אבא אומר? אחרי אותו שער בגביע, זינדין נשאר מקצועי: "מובן ששמחתי שבני הבקיע, אבל זה החזיק שתי שניות. כמאמן עליי לחשוב על כל הקבוצה ולא על יחידים".
מאמן נבחרת צרפת דידייה דשאן ניסה להרגיע את ההתלהבות כשאנזו החל להתקדם במחלקת הנוער של ריאל: "עזבו אותו בשקט. זה מה שהוא צריך. לא פשוט לעמוד בציפיות עם שם כזה".
שמם הולך מאחוריהם
ואכן, מדובר במשא כבד על הכתפיים, או יותר נכון, ביניהן – במספר האותיות שמתנוססות על גב החולצה ומזכירות לצופים בכל רגע נתון שמדובר בבנו של כוכב עבר. המקרים אינם רבים, והשחקנים שאבותיהם היו אגדיים באמת לא הצליחו להגיע לאותה רמה, אם בכלל ניסו.
הדוגמה הבולטת היא של ענק אמיתי בדמות פלה. בנו, אדיניו, היה שוער לא רע בסנטוס שוויתר מראש על עמדת החלוץ לטובת תפקיד אפור יותר. לאחר שנפצע ופרש, החל להסתובב עם טיפוסים מפוקפקים, הסתבך בעסקאות סמים וריצה עונש מאסר. עם שחרורו פנה לאימון. בן נוסף של האגדה, ג'ושוע, משחק כדורגל במכללת טמפה, וגם הנכד כבר בעניינים. פלה הספיק לבקש בתקשורת שלא ישוו איש מהם אליו.
בנו של דייגו מראדונה, דייגו סינגרה, היה שחקן לא מוצלח במיוחד בליגות הנמוכות באיטליה. אולי התקווה של מראדונה היא הנכד בנחמין – בנו של סרחיו אגוארו. וכמובן, ישנו ג'ורדי קרויף.
בניגוד ליורשים של פלה ומראדונה, הבן של יוהאן הגדול הגיע רחוק יותר. הוא גדל בברצלונה, שיחק בקבוצה הבוגרת, הופיע גם במנצ'סטר יונייטד ובנבחרת הולנד – אבל זה אף פעם לא היה זה באמת. ג'ורדי ממש לא היה שחקן רע, אבל בשום שלב לא ניתן היה מבחינתו להשתחרר מהצל הכבד.
קרויף ג'וניור, המנהל המקצועי במכבי ת"א, אמר לאחרונה: "אבא היה אחד מאלו השייכים לאחוז הבודד שאותם זוכרים. הבנתי מזמן שאני שייך ל־99 האחוזים הנותרים".
המאבק להגדרה עצמית
גם בישראל זה קורה, כמובן. את חנן ממן עדיין משווים לאבא ברוך. רועי עטר, הבן של ראובן, ממשיך לחפש את הפריצה. ליאור ברקוביץ', בנו של איל, מנסה לפלס את דרכו לבוגרים של הפועל חיפה, והלחץ דומה.
מי שיכול לספר על כך הוא תמיר כהן, בנו של אבי כהן ז"ל. "מאז שהייתי ילד היו דיבורים וקשקושים מסביב, זה חלק מהעניין", אומר תמיר. "אוהבים לדבר כאן, לטוב ולרע. מבחינתי זה לא הפריע, כי זו הייתה זכות גדולה להיות הבן שלו. זה אך ורק תרם לי בחיים".
ועדיין, זה לא עוזב אותך לאורך כל הדרך.
"נכון, השם שלו הולך לפניך, בכל מקום שאליו תגיע. תמיד ההגדרה שתתמודד איתה תהיה 'ככה היה אבא'. אבל לא הרגשתי לחץ. השתמשתי בידע ובניסיון שלו כדי לבנות את עצמי, וברור שלא היה נכון לנסות להיות מה שהוא היה. כששיחקתי בבולטון, הזיכרון שהוא השאיר מהשנים בליברפול עשה לי רק טוב, וגם הותרתי חותם בעצמי".
ובכל זאת, מדובר בלחץ ובציפיות שקשה להתמודד איתם. בטח כשחקן צעיר שעולה לבוגרים.
"בוודאי שיש כאלה שיכולים לכרוע תחת הלחץ. גם לי היו רגעי משבר, אבל ברגע שאבא הדריך ועזר לי, המצב השתפר. זו הגדולה של ההורה במצב הזה. העצה הטובה ביותר שאפשר לתת לבנים של כדורגלנים מפורסמים היא שלא ינסו להיות כמו אבא. הוא יכול לכוון, אבל אתם צריכים לעשות משהו ייחודי בזכות עצמכם".
הבנים־של לא מצליחים בכך בדרך כלל.
"אולי זה קורה בגלל שהם חושבים יותר מדי על כך שצריך לחקות את האבא, ואז הם מפספסים ונשברים. כשילד גדל בבית של כוכב ושומע עליו סיפורים כל הזמן, הוא לא מצליח להביא את עצמו לביטוי, והרבה הולכים לאיבוד".
דיבורים על פרוטקציה
ד"ר שרגא שדה, פסיכולוג ספורט ופסיכולוג חינוכי, מסכים שהדברים החשובים ביותר לבן של כוכב הממשיך בדרכו הם מציאת דרך עצמאית וקבלת תמיכה: "כל ילד, בלי קשר למה שאביו עושה, רואה בו מודל להזדהות. כשהאב הוא מודל להערצה, הילד גדל אל תוך אווירה בה הוא קולט שאחרים מתחרים איתו על חיקוי הדמות".
ומה תפקיד ההורים בסיפור?
"ההורה צריך להיות מרוכז ורגיש למצב, להבהיר לילד שהוא גאה בו בכל מקרה. כך הילד לא ירגיש שהוא חייב להיות כמו אבא ולהסתכן בכך שאולי יבייש אותו. יש נערים שעצם המחשבה על כך שזה לא בסדר שאולי יהיו יותר טובים מאבא עלולה להפחיד אותם. מצד שני, כל עניין הנפילה לעומת אבא והבנת המעמד לעומתו עלול לקחת ילד למקומות לא טובים, אפילו התמכרויות".
אנחנו מדברים עדיין על המצב הבסיסי של הצמיחה. מה קורה כשהילד הופך לשחקן מקצועני?
"אם אתה מגיע לרמות הגבוהות, החשיפה גדולה יותר. שם צצים אלו שמטילים ספק בדרך שעשה. יש הורים שמודעים לכך, מכינים את הילד ומשוחחים איתו על העניין. חייבים לעזור לו, אם זה מאמן שעובד איתו, או הורים שעוזרים לו לפתח חוסן שיגביר את הסיכוי לכך שיוכל לעמוד בהשוואות. אפילו מאמן מנטלי יכול לתת כלים. כמובן, יש גם כאלה שההשוואה לאבא רק מדרבנת אותם".
אנזו זידאן מתאמן אצל אביו. מצב תקין לדעתך?
"אם אפשר, עדיף שהאבא לא יהיה המאמן, כמו שעדיף שמורה לא ילמד את בנו. זה מכניס אותם לקונפליקט. יהיו כאלה שיפרשו מקרים מקצועיים כמשהו אחר, וייתכן שכל מעשה של המאמן יפורש בעין לא טובה מצד השחקנים והתקשורת".
אז מה יעלה בגורלם של קלייברט, קייזה, סימאונה וזידאן? אולי יום אחד הם יתעלו על אבא. אולי זה יהיה יותר מדי עבורם, כי כל ראיון, כל משחק וכל כתבה יעסקו גם בדמות שגידלה אותם.
בכל מקרה, ברור שענייני פרוטקציה ובנייה על מורשת האב עלולים לקחת את הקריירה של הבנים למרחק קצר מאוד, כי בסופו של דבר מה שקובע הוא היכולת במגרש. כפי שאבי כהן ז"ל אמר פעם לתמיר, כשקצת לא היה לו חשק: "אני לא יכול לעבוד במקומך".
לפנייה לכתב/ת 
