שחקני מכבי ת"א – בלתי ניתנים לאימון
בגאצקיס הוא כבר המאמן הרביעי שלא מצליח להנחיל את פילוסופיית המשחק שלו בחבורת הפרימדונות שנאספה העונה בקבוצה, אז כנראה שמחלקת הסקאוטינג היא הבעיה
אחד הראיונות הזכורים לי מאירועי לברון־דייויד שהובילו לפיטורי בלאט היה עם ג'ף ואן גנדי, מאמן הניו יורק ניקס לשעבר והפרשן הבכיר של רשת ESPN כיום. בין כל הדברים שאמר תפס את אוזניי ביטוי אחד שייחסי ללברון: "He is not a coachable player". ובתרגום חופשי, הוא שחקן שלא ניתן לאימון.
כשצפיתי במופע האימים הצהוב בטורקיה לא יכולתי להימנע מלהיזכר שוב ושוב בביטוי הזה. האינסטינקט הבסיסי שלי כאוהד וכחוקר הוא תמיד לבדוק מה לא בסדר בעבודתו של המאמן, כאשר קבוצה לא מתפקדת. אבל האמירה הזו של ואן גנדי גרמה לי להסתכל על האינטראקציה בין מאמנים לבין שחקנים מזווית אחרת. אחד התהליכים המשמעותיים והמרכזיים שמוטלים על מאמן הוא לחבר בין המוטיבציה והאינטרסים האישיים של כל שחקן למוטיבציה ואינטרס קבוצתי אחד. זה לא תהליך פשוט. שחקני ספורט, כמו שחקני קולנוע או תיאטרון אוהבים את אור הזרקורים וההצלחה האישית חשובה להם מאוד. משפטים כמו "השחקנים משחקים בשביל המאמן" טובים לאוסף הקלישאות, אבל רחוקים מאוד מהמציאות היום יומית של קבוצת ספורט.
(צילום: עוז מועלם)
כששומעים את הראיונות של בגאצקיס קל לזהות שהוא לא מצליח להעביר לשחקניו את מה שהוא רוצה שיבצעו. אוטומטית אני חושב לעצמי "הוא איבד את הקבוצה". אבל, כשחושבים על זה שהוא המאמן הרביעי שלא מצליח להנחיל את פילוסופיית המשחק שלו בחבורת הפרימדונות שנאספה השנה במכבי, אני מתחיל להבין שכנראה מחלקת הסקאוטינג של מכבי ריכזה אוסף של שחקנים מהסוג שוואן גנדי הגדיר וזה לא הוא שאיבד את הקבוצה, אלא שזו אסופת שחקנים שלובשים את אותם מדים אבל עסוקים כל אחד בשלו. קל לזהות את הפעולות הסוליסטיות של ויקטור ראד, סוני ווימס ואנדרו גאודלוק במהלך המשחק. פעולות שרחוקות מהתרגיל מסודר או פעולה קבוצתית.
נשאלת השאלה, מה היו הגורמים שהביאו את מחלקת הסקאוטינג או המנהל המקצועי להחליט על בחירת שחקנים אלה? אם היו אלה רק הנתונים הסטטיסטיים, הרי בשביל זה לא צריך מחלקת סקאוטינג. יותר מזה, בעידן של יוטיוב ומידע זמין באינטרנט קל לדעת שוויקטור ראד וסוני ווימס היו סוג של "סרטן" בחדרי ההלבשה של קבוצותיהם בעבר ובעלי היסטוריה ארוכה של עימותים עם מאמניהם לאורך השנים. ואת זה יכול לדעת כל עכבר כדורסל שקורא בלוגים או אתרי כדורסל. אז מה הייתה תרומתה של מחלקת הסקאוטניג שהובילו בכל זאת להחתמתם? לניקולה הפתרונים.
שמעתי אתמול את גור שלף אומר בערוץ הספורט שצריך חריש עמוק במערכת של מכבי. אפשר, לכאורה, לייחס לשלף בטן מלאה על המערכת בשל הפסקת עבודתו וכאילו שהוא לא אובייקטיבי. אבל, בשונה מפיני גרשון שמנצל כל הזדמנות להיכנס במערכת תחת כל עץ רענן, ניתן לזהות אצל שלף את הכאב מהמצב של הקבוצה. שלף יודע דבר או שניים על תהליכי קבלת ההחלטות במכבי וכשהוא אומר דברים כאלה, אני מתייחס אליהם ברצינות. מצד שני, לא צריך להיות גור שלף כדי לדעת שמשהו לא עובד שם במערכת.
*הכותב דוקטורנט בתחום של מנהיגות של מאמני ספורט ויועץ לקבוצות ומאמנים.
לפנייה לכתב/ת 
בגאצקיס
צילום: יובל חן
מומלצים
