ליגה נוצצת, נבחרת חורקת
היא הליגה הנצפית בעולם, הכוכבים הגדולים חולמים לשחק שם, והקבוצות מכניסות סכומי עתק מזכויות השידור. אז איך ייתכן שהתואר היחיד של נבחרת אנגליה הושג אי שם ב־1966? התשובות בפנים
אם תשאלו אוהד כדורגל ממוצע בעולם מהי הליגה שהוא הכי נהנה לראות, ככל הנראה הוא יגיד שזאת הפרמייר־ליג. אין ליגה יותר מרגשת, מרתקת ודרמטית לכל אורך ההיסטוריה בכדורגל האירופי. זאת ליגה שבה אף משחק לא מובטח ויכול להיגמר בתוצאה שאף אחד היה יכול לחשוב עליה, וככל שהמחזורים עוברים אנחנו נשארים מהופנטים.
הליגה שהוקמה אי שם ב־1992 הצליחה לנקות את החורבן וההרס שהתרחשו בשנות ה־80 בכדורגל האנגלי. אצטדיונים נהרסו, אוהדים סבלו ממבנים מקולקלים, האלימות לא פסקה ושפל המדרגה היה אסון הייזל ב־1985, בעקבותיו המועדונים האנגלים הורחקו מהמפעלים האירופים. אנגליה הסיקה מסקנות, השקיעה את מירב המשאבים שלה בכדורגל ושיפורו, והובילה להקמת הפרמייר־ליג. ככל שהשנים עברו כך עלו הסכומים בהם משקיעים בליגה והנה אנחנו מקבלים מוצר איכותי שהקהל אוהב לצפות ולהיות חלק ממנו.
שיא ההשקעה הגיע ב־2015, כאשר הערוצים המובילים באנגליה –SKY ו־BT קנו את זכויות השידור של הליגה בסכום כולל של 7.8 מיליארד דולר לשלוש שנים, עלייה של 70 אחוז לעומת הרכישה האחרונה של הזכויות. ומי שהכי נהנות מכך הן הקבוצות. קחו לדוגמה את העולה החדשה האל סיטי, שהולכת להרוויח מהעסקה כמו אינטר מאיטליה וכמעט כפול מבאיירן מינכן, דבר שעד היום לא חלמו עליו באנגליה. אז עם האוכל בא התיאבון, והקבוצות ניצלו את הסכומים להשקיע בסגל ובחיזוקו, בכל עונה לנפץ את שיא ההעברות של המועדון ולהביא את השם הנוצץ החדש בשוק, שיגרום למכירות שיא של חולצות ומרצ'נדייז במועדון.
הדוגמה הכי טרייה ובולטת שאפשר למצוא היא כמובן פול פוגבה. הדבר הכל כך אירוני בסיפור הוא שהצרפתי שבתחילת הקריירה שלו שיחק במנצ'סטר יונייטד, לא קיבל מספיק הזדמנויות בבוגרים והחליט לעבור ליובנטוס. לאחר ארבע שנים באיטליה, נרכש ע"י יונייטד בסכום המעבר היקר בהיסטוריה – 110 מיליון יורו – ו"חזר הביתה".
הקבוצות באנגליה לומדות מכך ומוכנות לוותר על השחקנים המקומיים ולא לתת בהם אמון, ומי שהכי נפגעת מהליגה היא לא אחרת מזאת שהכי זקוקה לה – נבחרת אנגליה. על נבחרת שלושת האריות נאמר הכל. הישגי השיא היו הזכייה במונדיאל אי שם בשנת 1966, והגעה לחצי גמר הגביע ב־1990. מאז שנות ה־90 התקשורת האנגלית מתפללת למושיע, פעם זה בקהאם או לאמפרד, קאפלו או הוג'דסון והיום המאמן חסר הניסיון, גארת' סאות'גייט. התקשורת באנגליה לא מפסיקה לקטול ודורשת תוצאות והישגים, אך בשנים האחרונות קמפיין אחר קמפיין הנבחרת כושלת ומאכזבת כל פעם מחדש.
הסיבות לכך אתם שואלים? כדאי מאוד לראשי ההתאחדות האנגלית להסתכל פנימה, במוצר שהם מוכרים לאוהדי הכדורגל – הפרמייר־ליג. בשביל לבחון את העניין, בואו נחזור בחזרה ל־2011. באותה שנה מנצ'סטר סיטי לקחה לראשונה בתולדותיה את אליפות אנגליה עם מחזור דרמטי שהסתיים בשער האליפות של קון אגוארו. בשנת 2008 המועדון עבר לבעלותם של קבוצת משקעים מאבו־דאבי, שהשקיעה בין השנים 2008 ל־2011 מעל 200 מיליון ליש"ט במועדון, והביאה זרים איכותיים זרים כמו יא־יא טורה, דויד סילבה וקרלוס טבס – דבר שהוביל לזכייה היסטורית, ושנתיים לאחר מכן לאליפות נוספת. בסופו של יום אי אפשר להתכחש לעובדות שהכסף הביא איתו את ההצלחה. יש תארים, הגעה למפעלים באירופה, ושחקנים איכותיים.
בשנים האחרונות אנחנו רואים כי רוב הקבוצות מתחילות לאבד אמון ועניין בתוצר המקומי האנגלי ובוחרות להסתכל לכיוון השוק האירופי ולהשקיע בזרים. ב־2011, לאותה מנצ'סטר סיטי, היו בסגל 12 שחקנים אנגליים והעונה המספר צנח ל־4 בלבד, כלומר בקבוצה משחקים לא פחות מ־20 שחקנים זרים. מספר בקנה מידה מעורר דאגה.
ואם לרגע חשבתם שסיטי היא הקבוצה היחידה שדוגלת בכך, כדאי שתחשבו שוב. בליגה האנגלית כיום 353 שחקנים זרים ובממוצע בסגל הקבוצה יש כ־8 אנגלים בלבד. נקודת האור בכל הסיפור הוא שלמרות כמות הזרים הרבה, ישנם מועדנים שכן דוגלים בפיתוח שחקנים מקומיים ונותנים להם את הבמה כמו טוטנהאם. הקבוצה מצפון לונדון שלחה ביורו האחרון 5 שחקנים לנבחרת, ובהרכב הקבוצה הם מככבים ויש סיכוי שיהפכו לשחקני המפתח במונדיאל הקרוב. אבל לא פה לא עוצרת טוטנהאם, שממשיכה לדחוף את שחקני הנוער שלה לליגה הבכירהץ הבולט מביניהם הוא הארי ווינקס, הילד בן ה־19 שכבר הספיק לרשום 15 הופעות בליגה ושער אחד לרזומה, והעתיד נראה בהיר.
אז מה עושים? איך הליגה האנגלית מצליחה גם להמשיך לספק אחוזי צפייה גבוהים ולעורר עניין באוהדי הכדורגל ותוך כדי לפתח את דור העתיד של הממלכה? התשובה היא פשוטה – להגביל את מספר הזרים בכל קבוצה, להחזיר את האמון בשחקנים המקומיים, לתת להם הזדמנויות ככל שאפשר – בין אם זה בליגה האנגלית או אפילו לחשוב על פיתוח ליגת מילואים המיועדת לשחקני נוער אנגלים בלבד. כך, בעתיד הלא רחוק, נוכל לראות שחקנים מקומיים מתפתחים עם הזמן שיוכלו להוביל את הנבחרת להישגים חדשים. כדי שיהיה שיתוף פעולה עם הקבוצות יש לתגמל אותם בהתאם, כי אחרי הכל כרגע השפה המשותפת של כולם היא כסף.
לפנייה לכתב/ת 
