מולנסטיין יודע להכין קבוצה. אבל ניהול המשחק?

עבודה של מאמן כדורגל מתבטאת בהמון אספקטים ובעוד יותר ניואנסים, אבל נהוג לבחון את התיפקוד של מאמן במשחק אד הוק בשני פרמטרים: הכנה למשחק וניהול המשחק. לפעמים יש הרבה מאחורי התדמית ולפעמים זו תדמית שגויה. ברם, אין ספק שיש מאמנים שנחשבים חזקים יותר בניהול המשחק וכאלה שנחשבים חזקים יותר בהכנה למשחק. אם נשאל לרגע מהכדורסל את שני המאמנים הישראלים המצליחים ביותר בדור האחרון, ואולי בכלל, אז התדמית היא של דייויד בלאט כמאמן שיודע להכין את קבוצתו למשחק בצורה המיטבית, אך לא בהכרח מצטיין בניהולו, לעומת פיני גרשון, שנחשב מנהל משחק מבריק, אך מכין קבוצה ברמה סבירה ותו לאו.

אני חושב שאם ננסה לרגע לשים בצד את איכות הסגל לאורך העונה, נגלה שרנה מולנסטיין יותר חזק בחלק של הכנת הקבוצה למשחק מאשר בניהולו (כל אחד יחליט האם הוא חזק בשניהם, חלש בשניהם או חזק בראשון וחלש בשני. ואולי בכלל בינוני). מפה לשם, ההכנה של רנה למשחק הנוכחי הייתה מצוינת. אולי קל יותר להכין קבוצה דווקא למשחק בפרופיל גבוה, ואולי זה יותר קל כשסוף-כל-סוף יש סגל לעבוד איתו. זאת נגלה במשחקים הבאים. אולם, בהתייחס למשחק הזה, מבחינת נקודת המוצא, הוא גבר על המאמן היריב.

(צילום: ראובן כהן)

חיפה שלטה לחלוטין במרכז המגרש (גם אם החזיקה פחות בכדור). הדבר נבע מיתרון מספרי של נטע לביא, קמיל ואצק ואניס אלושי על פני גל אלברמן ואייל גולסה. אלברמן לא היה במיטבו, אבל קשה להאשים אותו כשגולסה חסר אפקטיביות הגנתית והוא היה צריך לעשות עבודה של שלושה שחקנים. גם התקפית, הצבתו של עמית זנטי המהיר באגף וההחלטה להמר על השלישייה הקדמית בעמדה גבוהה, כולל בקרנות, הכריחה את ת"א להשאיר יותר שחקנים מאחור ותקעה להם, במידה מסוימת, את משחק ההתקפה. לכל הפחות כל עוד לגילי ורמוט היה אוויר.

לראשונה מאז עונת 2012/2013, למשך דקות רבות, חיפה הייתה הקבוצה הדומיננטית במגרש נגד ת"א, ולא כשהיא בפיגור. הדומיננטיות לא התבטאה דווקא בשיעורי החזקה בכדור, אלא ביצירת התקפות עם פוטנציאל איכותי. סתם למשל – היו שלוש פעמים בהן קמיל ואצק הגיע עם הפנים סביב 25-20 מטרים מהשער כשאיתו עוד 2 שחקני התקפה אל מול 3 שחקני הגנה של ת"א. אם חיפה תדע לייצר סוג כזה של התקפות גם מול קבוצות קטנות, אפשר להיות אופטימיים.

עכשיו בואו נעבור לניהול המשחק – פה הייתה בעיה. לא אפרט את כל הכשלים שלדעתי היו, כי אף אחד אינו מושלם וברור שהשמיכה אינה ארוכה מספיק, אז צריך לקחת הימורים ולחיות עם סיכונים מסוימים, אבל יש דברים שצועקים. הדבר המשמעותי ביותר, מה שזיהה כל אחד מרבבות הירוקים ביציעים, והמגמה החריפה ככל שהתקדם המשחק, היה החיסרון המספרי באגף שמאל של ההגנה.

בהתחלה, טל בן חיים פתח באגף שמאל – עמדתו הטבעית. אחרי מספר דקות קרויף הבין שזה הולך לכיוון של המשחק הקודם, קרי שהוא לא ממש מסתדר עם גארי קגלמאכר, והעביר אותו לשחק מול סאן מנחם. פה התחילה הבעיה של מכבי. גילי ורמוט, במקרים הלא רבים שניסה לסייע לסאן מנחם, יותר ליווה את דסה ואז פשוט עזב אותו ואפשר לו לברוח. ברוב המקרים זה פשוט היה מנחם מול שניהם. אני מבין את הרצון להשאיר את שלישיית הקישור באמצע, אבל הייתה חייבת לבוא עזרה. בשלב מסוים, קגלמאכר קיבל כרטיס צהוב ואז קרויף עשה מהלך שעל הנייר היה חכם, אך לא ממש הוכיח את עצמו, כשהחזיר את טב"ח לשחק מול גארי, כשברור שגארי מוגבל במידת האגרסיביות שלו כלפי טב"ח. זולת פעם בודדת, זה לא ממש עבד, וטב"ח, שהבין שבכדורגל אין לו אפשרות להתמודד עם האורוגוואי, עבר לתיאטרון.

המהלך הזה של קרויף גם שיחרר לחץ אצל הצמד סאן מנחם וגילי ורמוט. אבל זאת עד הדקה ה-55 בערך, בה לוורמוט נגמר האוויר והיה ברור שמנחם מופקר לבד. זו לא רק הרגשה כללית שהשער של ת"א באוויר, אבל ספציפית איך הוא עומד לקרות. לא היה צריך לשלוף את קלפי הטארוט מהכיס כדי לדעת ששער השוויון יגיע מהכנסת כדור של אלי דסה, ואפילו לא היה קשה לנחש שזה לא ייקח יותר מדי זמן.

נכון שבדיעבד מעז יצא "מתוק" והעובדה שוורמוט נשאר על המגרש איפשרה להוציא את זנטי הפצוע, אבל גילי היה חייב לצאת הרבה קודם. כשהוא חסר אנרגיות, הנזק ההגנתי עולה בהרבה על התועלת ההתקפית. ואם כבר בוורמוט עסקינן, אז צריך לציין את מחצית השעה הראשונה של המשחק בה היה פנומנלי.

אני מקבל את זה שאחרי שער השוויון מולנסטיין החליט להמר על התקפה כדי להכריע את המשחק – והפעם הוא גם פגע, אבל הבור נותר בדיוק במקומו. אחרי השער של רועי קהת לא הייתה שום סיבה שבעולם לא לשים מגן שמאלי שני, שהיה מפריע לדור מיכה לבשל לווידאר קיארטאנסון את השני שלו. (יופי של תנועה של החלוץ האיסלנדי לאורך כל המחצית השנייה).

עם זאת, חובה להחמיא לרנה על השער של קהת – זה לחלוטין רשום על שמו. הוא זיהה את ההימור של מכבי ת"א על התקפה מאגף ימין שלהם (טוב שזה לקח רק 80 דקות...) והנעת הכדור של מכבי הזרימה כדורים לסאן מנחם, שהיה חופשי ומאושר. אם ספרתי נכון, באותן הדקות היו למנחם 5-4 ניסיונות להכנסת כדור לרחבה. אחת מהן הצליחה והבליטה את הטיקט עליו הגיע רועי קהת למכבי – תנועה לעומק ומשחק ראש.

עוד משפט לגבי שלושת הקשרים של מכבי – הגנתית הם היו טובים, התקפית יש מקום לשיפור, אבל שלושתם באו לקבל כדור ולא ברחו מהמשחק, וכן הפגינו כושר גופני טוב. מהבחינה הזו יצאתי מרוצה. חשוב מאד לדעתי שמולנסטיין יישאר עם השלישייה הזו באמצע גם במשחק החוץ באשקלון. נכון, על הנייר אין הצדקה לשלושה שחקנים בעמדת הקישור האחורי/מרכזי, אבל במצבה של מכבי לספוג שער פיגור שיכניס את המערכת ללחץ ואת אשקלון למצור, יהיה אסון. עדיף לסמוך על פעולות אישיות של השלישייה הקדמית ואם מגיעים לדקה 70-65 בשוויון, אז אפשר להוציא את ואצק/אלושי, להכניס את פיטים אזמי ולשחק קצת רולטה.

משפט אחרון דווקא על יוסי בניון – מה שבטוח אי אפשר לקחת ממנו זו המנהיגות. בדקות הכי רעות של ת"א הוא היה זה שבא לקחת את הכדור, להניע את הקבוצה ולדחוף קדימה. האופי שלו והגישה למשחק משנים מומנטום.

קבוצה מתל אביב

הפסד

קבוצה מתל אביב

הפסד בגביע

הפסד

הפסד

הפסד

קבוצה מתל אביב