מימר – מינוי הזוי של טביב
אוהדי בית"ר ירושלים בהלם. למה שמאמן חסר ניסיון שנכשל אפילו בקבוצה קטנה כמו כפר־סבא, יצליח במועדון הכי לחוץ בכדורגל הישראלי? העיקר שהבעלים חסך כמה גרושים
שרון מימר חתום, תרתי משמע, אולי על אחת ההחתמות ההזויות של 2017 בכדורגל הישראלי. שרון מימר הוא מאמנה החדש של בית"ר ירושלים. לא, זו לא טעות, קראתם נכון. לא גיא לוזון, לא מאמן זר בעל שיעור קומה ולא רן בן־שמעון. שרון מימר. כן, אלי טביב סמוך ובטוח כי זה האיש הנכון להוביל את הר הגעש הבית"רי. אני, כמו שכבר הבנתם, בטוח כי מדובר בפיאסקו. עד כדי כך.
מבט חטוף על קורות החיים של מימר מספיק כדי לגלות את מה שבעצם ברור לכל – למימר אין שום הצלחה קודמת בקבוצה גדולה. יתרה מזאת, הוא נכשל בהפועל כפר־סבא הצנועה כישלון חרוץ: שלושה ניצחונות בלבד רשמה קבוצתו לשעבר ב־19 מחזורים, האחרון אי שם במחזור התשיעי על סכנין. למימר היו את כל התנאים להצליח בכפר־סבא: מועדון קטן, בלי לחץ ובלי ציפיות. כל נקודה היא בונוס. אבל קרה בדיוק ההפך. המועדון הקטן מהשרון, ששכח את טעמו של ניצחון, חש כי מעמדו בליגה הבכירה בסכנה מוחשית ולא היסס לעשות שינוי על הקווים. בדיוק מהסיבה הזו קשה לי מאוד לראות אותו עושה חיל בבית וגן.
(צילום: אלכס קולומויסקי)
כל משחק של בית"ר הוא מעין מלחמת עולם – קהל פנאטי, תקשורת שלא מרפה ודרישה בלתי מתפשרת לכדורגל שמח והתקפי וכמובן לניצחונות. האם מה שלא טוב לכפר־סבא טוב לבית"ר? מסופקני. מימר, שרגע השיא שלו בקריירת האימון היה כעוזר מאמן בבאר־שבע, הוא האיש הכי פחות מתאים להגיע לטדי בעת הזו, או בכלל. במסיבת העיתונאים היה נראה שאפילו הוא עוד לא עיכל לאן הוא מגיע. כשהמטרה היא אירופה וכל ניצחון הוא בגדר חובה ביציעים הגועשים, אני בכלל לא מקנא בו.
בכלל, לא ברור איך מימר יתמודד מול סוללת הכוכבים עמוסת האגו של בית"ר. חן עזרא, איתי שכטר ועידן ורד הם לא בדיוק טל איילה, ליאור לוי ואלי אלבז, יסלחו לי האחרונים. "אם הקהל ייתן לי צ'אנס, אחזיר לו בגדול", אמר מימר במסיבת העיתונאים. שלא יהיה ספק בעניין בכלל, הפנייה האישית שלו לקהל היא לא מקרית, גם הוא יודע שהקהל של בית"ר לא פראייר. אי אפשר להביא לו מאמן שכשל בקבוצת תחתית ולספר לו שזה מוריניו. והקהל הזה הוא אולי הבעיה הכי גדולה של מימר. הרי רן בן־שמעון המוערך סבל כל דקה ושנייה שהקבוצה שלו ירדה קצת לאחור.
גם בניצחונות, בן־שמעון לא רווה נחת מיושבי היציע המזרחי שהרגישו שעובדים עליהם, שהכדורגל הוא שמח אבל רק בכאילו. את שריקות הבוז והקללות אפשר היה לשמוע בכל רחבי הבירה. גם הנונשלנטיות שניסה רב"ש להפגין בראיונות לא עזרה לו, הלחץ מצד הקהל נתן אותותיו והוא חזר לביתו בחיפה כלעומת שבא. נקודת הפתיחה של מימר גרועה אפילו יותר. הוא מגיע מקבוצה קטנה, כרטיס הביקור שלו נטול נקודות זכות, והוא לבטח לא מוזכר בשורה אחת עם בכירי המאמנים שכולם ציפו שיגיעו לטדי, דוגמת גיא לוזון.
ואם לא די בכך, הארגון קיצוני של בית"ר, לה פמיליה, כל כך תיעב את ההחתמה הזאת של טביב שהוא לא היסס להוציא הודעת גינוי חריפה למינוי והבטיח כי מימר "יקבל את אש הגיהינום וכי "לא נסכים לבינוניות". האמת? אני יכול להבין אותם. מימר במקרה הטוב הוא מאמן בינוני ומכל ההחתמה הזו עולה ריח רע של חיסכון. מימר הועדף באופן מפתיע למדי על לוזון האנרגטי, שידוע כמאמן שמטריף קבוצות ושמו הולך לפניו. בדיוק מה שבית"ר הייתה צריכה.
אבל טביב העדיף לא להעמיס על התקציב שלו אחרי פיטורי רב"ש, שחוזהו תופס נתח נכבד בבקרה, ומינה את מימר על דרישותיו הצנועות. ולמרות הכל, צריך להזכיר באותה נשימה שגם סלובדאן דראפיץ', שהצליח מעל למצופה בבית"ר, הגיע מבית"ר ת"א/רמלה, הקטנה עוד יותר מכפר־סבא, וגרם להרבה מאוד אנשים, כולל יושבי טדי האופטימיים ביותר, לאכול את הכובע. על כל פנים, אין לי ספק כי מימר לא יזכה אפילו ליום אחד של חסד בתפקיד הכי לחוץ בכדורגל שלנו, והמשימה הראשונה שלו מחכה לו כבר מחר ברבע גמר הגביע מול קריית־שמונה העיקשת. פחות מכרטיס לשלב הבא – וסיר הלחץ בצהוב יגיע לנקודת רתיחה.
לפנייה לכתב/ת 
טביב
צילום: נועם סלח ולירון בוזגלו
מומלצים
