ניצחון מכוער, אבל כל כך חשוב
נכון, זאת רק הפועל אשקלון, אבל לא היה רחוק שמכבי חיפה תאבד נקודות קריטיות במאבק על הפלייאוף העליון. ועכשיו, עזבו אותנו מתהליכים: יש דרבי מול הפועל חיפה
לא צריך להיות חכמים גדולים כדי להבין את חשיבות הניצחון של מכבי חיפה על הפועל אשקלון, למרות שמדובר ביריבה החלשה בליגה.
1. אחרי שישה משחקים ללא ניצחון (כולל בגביע) היה חשוב מאוד לנצח כדי לעצור את כדור השלג שהידרדר במורד. כמו כן, יצוין כי בכל אחד מששת המשחקים חיפה ספגה שער אחד לפחות, והיה חשוב גם לסיים משחק עם רשת נקייה, כדי להחזיר את הביטחון לחלק האחורי.
(צילום: אבי רוקח)
2. מדובר על שלוש נקודות קריטיות במאבק על הפלייאוף העליון, כאשר נותרו חמישה משחקים עד תום העונה הסדירה. ללא ניצחון, הפער מהמקום השישי היה עומד על ארבע נקודות לפחות. לא פשוט כלל ועיקר לסגור הפרש כזה גם בחמישה משחקים, קל וחומר כשמלבד המשחק נגד בית"ר ירושלים, אין מפגש ישיר עם היריבות בתחתית הפלייאוף העליון. למרות שמדובר על עונת בנייה, כביכול, פלייאוף תחתון ייחשב כישלון חרוץ.
3. לא מעט שינויים עבר סגל הקבוצה. שחקנים חדשים הגיעו, אחרים חזרו מפציעות. יהיה הרבה יותר קל לשלבם ולעלות על דרך האבנים הירוקות אחרי ניצחונות.
4. מכבי חיפה קיבלה סוג של מתנה במשחק נגד מכבי ת"א, מבחינת עוד טיפה שקט וסבלנות שניתן מצד הקהל, למרות התקופה הרעה. כל תוצאה מלבד ניצחון במשחק הזה והיינו חוזרים לרחש מהיציעים כבר בשלבים מוקדמים של משחקים.
5. לדעתי, הניצחון הזה שווה עוד כמה אלפי צופים בדרבי, אז מכבי הרוויחה פה כסף, ובעיקר אווירה שיכולה לסייע בהשגת תוצאה טובה מול הפועל חיפה.
6. לצמצום שתי נקודות מהמקום הרביעי יש משמעות כפולה - בסיום העונה הסדירה ובסיום הפלייאוף. בסיום הפלייאוף - אחת מהקבוצות שיסיימו במקומות 1-3 (מכבי ת"א ומכבי פ"ת) תהיה בחצי גמר גביע המדינה, וככל הנראה גם המועמדת העיקרית לזכייה. אז נכון שאין שום בטוחה שהיא תזכה, אבל אם היא זה יקרה, אז מקום רביעי יזכה בכרטיס למקודמות הליגה האירופית. בסיום העונה הסדירה, מרבית הסיכויים שהקבוצה שתסיים את העונה הסדירה במקום השני תהיה מכבי ת"א. בתרחיש כזה המשחק האחרון של הפלייאוף יהיה נגדה בחוץ. למה זה טוב? כי אם נגיע למשחק כשאנחנו צריכים את הנקודות ולהם יש גמר גביע בסמיכות ו/או הם לא צריכים את הנקודות, אז יש סיכוי סביר שלא יגיעו בשיא המוטביציה. ואם אנחנו לא נצטרך את הנקודות והם כן, אז תמיד נחמד לנסות להרוס להם. בניגוד לעונה שעברה, הפעם אנחנו לא נפתח עם ההרכב השני ולא נשמור כוחות.
על המשחק עצמו, שלא התעלה לרמה גבוהה, אין יותר מדי מה להרחיב. הקבוצה פתחה במערך של 4:4:2 לא בדיוק סימטרי, כיוון שבאגף ימין עמית זנטי נצמד לקו, ובאגף שמאל גילי ורמוט נכנס לאמצע ופינה את הקו לעליות של סאן מנחם, כשבלא מעט מקרים כאלה גארי קגלמאכר נשאר מאחור ונוצר מעין מערך של 3:5:2. חולשת האמצע, הגנתית והתקפית, שוב הרימה ראש, כשחיפה שיחקה רק עם שני קשרים, לעומת שלושה נגד מכבי ת"א. הירוקים היו עדיפים וניצחו בצדק במשחק שבו היה חשוב בעיקר לנצח. אין ספק שהיכולת עדיין לא מניחה את הדעת.
אבל מה שכן ראוי לציון, וזה בערבון מוגבל, הואיל ויש שחקנים בהם צריך לצפות פרק זמן ארוך בהרבה כדי להגיע למסקנות חותכות, הוא לגבי חמשת הזרים בסגל, אשר הגיעו בתקופתו של קרלסן. התובנה שלי לגביהם היא שכולם מאופיינים ביכולות פיזיות גבוהות, בדגש על כוח, מבנה גוף וכושר גופני. כמו כן, מבחינה אישיותית, כולם מפגינים קשיחות וניצני מנהיגות. הגדיל אניס אלושי, כשכבר לאחר משחקו השני בקבוצה עבר שחקן־שחקן וחילק מחמאות. זאת בניגוד גמור למארק ואליינטה, שהוא שחקן נהדר, אבל טיפה חלש פיזית ונחבא אל הכלים, לכל הפחות בכל הקשור להפגנת דומיננטיות מנהיגותית על המגרש.
זה יפה שמדענים הצליחו לשכפל כבשה, אבל אם באמת רוצים להרשים אותי, שישכפלו את גארי קגלמאכר.
לפנייה לכתב/ת 
עטר
צילום: אבי רוקח
מומלצים
