כך כמעט פיספסתי את הקאמבק בסופרבול
נו, הייתי צריך לאסוף את הילד מחברה וההפרש כבר היה גדול. מזל שהיו מי ששיכנעו אותי להישאר לעוד מהלך אחד, שהפך לעוד אחד ועוד אחד עד הסנסציה
זה התחיל בהתרגשות גדולה, המשיך בקול ענות חלושה והסתיים בקול תרועה, עם הרבה זיקוקים, קונפטי ואיש אחד עם חמש טבעות אליפות.
אחרי שבסופרבול הראשון שלי לפני שנתיים קיבלתי משחק מעולה, ובשני שלי, בשנה שעברה, השתעממתי למוות, הסופרבול השלישי לא הבטיח הרבה עם הדרך בה הוא התחיל. רבע ראשון נטול נקודות הוביל למשחק חד צדדי של הפלקונס מאטלנטה, שהרגו את הסופרבול עם הגנה קטלנית והתקפה סופר יעילה בדרך ליתרון שאי אפשר לשמוט כבר במחצית.
הרבע השלישי המשיך באותה התנהלות, ואחרי שסיימנו עם הנקניקיות (הודות לאלון ויעל), הבירה (הודות לאהרון) והכנפיים וגם הקפה והעוגה (הודות לטריידר ג'ו) היו מאחורינו, לא היה מנוס מלהכריז "תם הטקס", ולקפל את הילדים בדרך הביתה.
ואז, בעודי בדרך לקחת את שי מחברה, קרה משהו שעתיד להיות הסנסציה הגדולה בתולדות הסופרבול וכנראה הפוטבול בכלל. הפטריוטס התחילו לשחק, בריידי (שהפעם לא הוריד אוויר מהכדורים) התחיל למסור מסירות מדויקות, הקבוצה התחילה לצאת מתבנית המשחק ולשחק יצירתי, ואחרי טאצ'דאון מוצלח כבר אי אפשר היה לעצור את הרכבת.
הגעתי לחברה של שי וכבר הייתי בדרך החוצה (מזל שלא הלכתי!), כשההורים של החברה (תודה לוורד ולאיתי!) שיכנעו אותי להישאר לעוד מהלך אחד שבסופו היה טאצ'דאון נוסף עם תוספת של שתי נקודות, והפטריוטס כבר במרחק 8 נקודות מהפלקונס. נשארו דקות ספורות תום המשחק ובאוויר היה ריח של היסטוריה, אבל בשביל זה צריכים להשיג את הכדור, לעשות עוד טאצ'דאון, עוד שתי נקודות אחרי ואז לנצח בהארכה.
אז תנחשו מה? הכל קרה, וככה נוצרת היסטוריה וכל הקלישאות על אלופים וזה שזה לא נגמר עד שזה נגמר. יואו, איזה ערב מטורף, קסום, מדהים, היסטורי ראינו בספורט!
ומפה, מה שנותר זה רק לנסות לפנטז על עוד סופרבול כזה, כנראה כבר בלי הווינר הגדול בכל הזמנים, טום בריידי.
אה, כן, גם הייתה הופעה מהפנטת של ליידי גאגא, אבל מי זוכר...
להתראות בשנה הבאה.
לפנייה לכתב/ת 
