כמה שווה ווסטברוק ועוד 3 שמיניות?

כל אחד והקאפ-קייק שלו. למשל יש לנו כלבה ושמה זאפה. כשבאנו לקחת אותה מהמעון, קראו לה שם קאפ-קייק, כי האיכר שמצא אותה ברחוב והעלה אותה לטנדר שלו והביא אותה למעון, סיפר שהיא חיסלה מגש שלם של שש קאפ-קייקס, בגודל מלא. זו כלבה שהסתדרה לבד ברחוב וראתה דבר או שנים בחיים, אבל אפילו את האוכל שלה היא אוכלת רק אחרי שאומרים לה "בתיאבון" ולעולם אינה גונבת אוכל, אפילו אם נשאיר אחרינו בשרים מעושנים על השולחן הנמוך, מול הטלוויזיה. והיא תמיד רעבה, כי יש לה נטייה להשמנה, אז אני מגביל את כמות האוכל שלה. היא אוכלת הכל. כולל קליפות של מלפפונים וגזר, לבבות של תפוחים. לא בררנית.

אז אנחנו מאוד מעריכים את רמת המוסריות שלה, שלעולם לא נושכים את היד שמאכילה אותנו, ולא גונבים אפילו פירור של אוכל. בקיצור, יש לה הרבה במשותף עם קווין דוראנט, האסופי של הליגה, שידע ימים של עוני ומחסור וגדל באחד מהרבעים הכי אלימים, אבל נשאר מעין ילד טוב, חייכן, לא מסתכסך עם אף אחד, כמעט מתאים שיקראו לו קאפ-קייק, אבל בכל שנה שחולפת הוא מוסיף עוד אלמנטים של כוח למשחק שלו, אפשר לומר עוצמה.

ווסטברוק מציץ על דוראנט(צילום: AP)

דוראנט נתן לאוקלהומה הכל במשך 8 השנים שבילה שם. הביא אותה לגמר ה-NBA, ועוד פעם לגמר האזורי בשנה שעברה. יותר אי אפשר לבקש ממנו, כי לכל מי שעבר שם נפל האסימון הרבה יותר מהר ממנו. הארדן עזב בסוף חוזה הרוקי שלו. איבאקה הגיע שנה אחריו ועזב איתו ביחד. אם טוענים שהארדן מועמד ל-

MVP ודוראנט לא, אז אי אפשר לטעון שדוראנט כוכב יותר גדול מהארדן, אז איך זה שהעזיבה של הארדן עברה בשקט, וכולם מתחבקים איתו בכל פעם שנפגשים, ואילו העזיבה של דוראנט השאירה עיר שלמה המומה וכאובה, נבגדת וממאנת לסלוח?

במקום קבוצת כדורסל שמתמודדת על תארים הם מקבלים פעמיים בשבוע את תצוגות העלית של ראסל ווסטברוק. ומקום כמעט בטוח בפלייאוף. והם חייבים להבין שזו בדיוק הייתה הבחירה שלהם, בעיקר של ההנהלה. אם רציתם היי לייטס ואת הזעם הקדוש של ווסטברוק אחרי כל פעולה מוצלחת שלו, אז אין לכם מה להתלונן. מבחינתי דוראנט וגם קרי הרבה יותר מועמדים למשהו מאשר ווסטברוק והארדן.

כי שניהם מסתפקים בפחות כסף ממייק קונלי, למרות שאין חולק על כך שהם תורמים יותר, וגם כי שניהם הסכימו לוותר על חלק מאור הזרקורים בשביל שהחיבור הזה יתאפשר. ועל מה ווסטברוק ויתר אי פעם? כמות ואיכות הכוכבים שעזבו בגללו מבהילה. תוסיפו את רג'י ג'קסון למוזכרים לעיל. עם איבאקה, דוראנט והארדן, כולם גדלו שם, באוקלהומה. כולם עזבו בגלל הדומיננטיות הכפייתית של ווסטברוק. מבחינתי הכי גרוע בכל הסיפור זה שבהתחלה הוא אפילו העמיד פנים שהוא מוכן להסתפק בלהיות מס' 2 של דוראנט, ובכך מנע מהאחרון את פיסת המידע הכה חיונית להצלחתו, מה שהוביל לעוד חוזה אחד, עוד כמה שנים מבוזבזות, שבהן דוראנט לא פרש כנפיים והמריא. ראסל הבטיח אבל ווסטברוק לא קיים.

ומכאן לחדשות השבוע, כמו שהבטחתי, מהזוית של השוואו, שכרגיל רואה כל מה ש"המום"חים לא. אז מה היה לנו? דריימונד גרין לא צנוע ועניו, חלילה, אבל הוא כן מבין שאפשר להשפיע על המשחק בעוד צורות, חוץ מקליעה. בדרך כלל הוא מצטיין גם בזה, אבל אם יש משהו שלא חסר לגולדן סטייט, זה כוח אש בהתקפה. יש בקבוצה חבורה שלמה ומטורפת של צלפים מכל מצב. אז אם הולך לו, מה טוב, אך אם הקליעות שלו לא נכנסות, לא אסון. הוא יעשה את כל השאר. רק 4 נקודות, אבל טריפל דאבל שכולל 12 ריב', ו-10 חט' ואס', אבל גם 5 חסימות. ויש עוד נתון ששוכחים לציין. 2 איבודים. כלומר יחס אסיסטים לאיבודים של 5 ל-1, ועוד בממפיס, אחת הקבוצות המצטיינות בכפיית איבודי כדור על יריבותיה. אבל לא ביום שישי האחרון מול ג"ס.

ספק הנק' העיקרי שלהם היה קלעי תומפסון, עם 36 נק', ואחריו דוראנט עם 24 ואיגואדלה עם 22. קרי הסתפק ב18 נק', שלא ממש תומכות בטיעוני "המום"חים למצטיין העונתי. הח"מ דוקא אוהב את המספרים הצנועים של "שלושת הגדולים" של ג"ס בשישי בממפיס. הם תורמים לקבוצה שלהם בכל כך הרבה צורות, והקבוצה שלהם מצטיינת כמעט בכל הפרמטרים. אתם יושבים? בצד ההגנתי של המשחק, חדשים מעטים לאחר ששחררו "עוגן" הגנתי בדמות בוגוט, וההגנה שלהם רק השתפרה.  גם אני חשבתי שהם נחלשו בצבע לעומת שנה שעברה, והנה תראו איך הם מסתדרים בלי פאצ'וליה ו-ווסט. עולה ג'אווייל מגי ונותן מחצית ראשונה עם 6 מ-6 מהשדה ומשכיח את חסרונם של אלו שעברו והללו שלא התלבשו.

ב-3 משחקים העונה מול קבוצתו לשעבר, דוראנט נתן 37.7 נק' ב-65.6% מהשדה, והקבוצה ניצחה בכל ה-3 בהפרש מצטבר של 63 נק'. בשני הראשונים, לא כולל אתמול, הם ניצחו ב-47 נק' - שווה בדיוק לתרומה ההתקפית של ווסטברוק אתמול, במשחק שיא בסדרה מבחינתו. אז אפשר לומר שההבדל בין אוקלהומה לגולדן סטייט זה ווסטברוק אחד, לטובת ג"ס. ומכיוון שהסדרה בפלייאוף האחרון הייתה די צמודה, אפשר לומר שהמעבר של דוראנט נתן לג"ס יותר מווסטברוק אחד שלם. נא לא לשכוח, הדקות שדוראנט משחק בג"ס באות ע"ח מישהו אחר, שהיה נותן קצת פחות ממנו, אבל מקזז.

בדקות בהן דוראנט לא משחק באוקלהומה, מישהו אחר כן משחק, נותן פחות תמורה בעד הדקות, אבל גם זה מתקזז מהמעבר. כלומר התרומה שלו אפילו יותר גדולה. כמה בדיוק? להערכתי, משהו בין ווסטברוק ורבע לווסטברוק וחצי. נניח ווסטברוק ועוד 3 שמיניות. וזה מסכם את המחליפים של דוראנט, משני צידי המגרש, בקצת פחות מרבע כ"א. מדובר בהריסון בארנס ובאנדרה רוברסון. שניהם יחד וכ"א לחוד שווים יחד פחות מחצי ווסטברוק ושליש דוראנט? לא אם מסתכלים על המשכורות שלהם... חומר למחשבה מבית היוצר של השוואו, שכרגיל רואה את אותם המשחקים, קצת אחרת.

לקינוח, ווסטברוק ראה את המספרים משני הראשונים והתעצבן. חטף קריזה. אני אראה להם מה זה 47 מצטבר מולנו בשני המשחקים הראשונים. החזיר להם עם הרבה טראש טוק, כמו שהקהל וההנהלה באוקלהומה אוהבים, ועם טריפל דאבל נדיר לרכז, כי לא כלל אסיסטים, אבל כן כלל איבודים. התשובה שלו לטריפל הנדיר כשלעצמו של גרין, יום לפני. אבל לא יום ולא ים מפריד בין הקבוצות. אוקיינוס שלם מפריד בין אוקלהומה וג"ס. בצד אחד של האוקיינוס הזה, ווסטברוק הוא הטוען העיקרי לכתר ונתן אתמול הופעה לפנתיאון המופעים האישיים ותוספת משמעותית לטיעונים לעונש של כל מי שבכלל מתחרה בו. בצד השני של האוקיינוס יושבים כמה שחקנים שלא כלולים ברשימה הכללית. שניים מהם יפתחו בעוד שבוע באולסטאר. ווסטברוק יפתח על הספסל. כנראה יש עוד שחושבים כמוני, והפוך מ"המום"חים שטוענים שווסטברוק נגזל. לדעתי גם הארדן היה צריך לפתוח על הספסל. לילארד וכריס פול יותר ראויים ממנו, אבל פול פצוע ולילארד לא בפלייאוף.

אז בין הארדן ו-ווסטברוק הייתי מטיל מטבע, ומה שלא יוצא, בכל מקרה סותם את האף.