אמור להכאיב כמו תבוסה / טור
שער אחד הבדיל בין הפועל ת"א לבית"ר ירושלים, אבל נפילת האדומים הערב, מיתרון בלוח התוצאות ובמספר השחקנים ועד העובדה שלא הוציאו אפילו נקודה, נותנת תחושה של הפסד הרבה יותר גדול . אורי קופר ראה את הפועל זורקת בטיפשות את מה שהיה לה ביד (גם בגלל טעויות של קורצקי) ואת שכטר נותן לבית"ר יותר מעוד ניצחון ליגה רגיל
"אנחנו באים להילחם על החיים וזה גובר על הכל", קבע מנחם קורצקי לפני המשחק. "הצורך של הפועל הוא צורך קיומי וזה גובר על כל דבר אחר ועל כל יריבות אחרת", הוסיף המאמן. וטעה. הפועל ת"א באמת במלחמת קיום בליגה הראשונה, אבל מי שנמצא במצב קשה ונלחם על חייו לא רק עושה את כל מה שהוא יכול אלא קודם כל מנסה לצאת מהבור בחכמה. משתמש בערמומיות בכלים הבודדים שנותרו לו. והפועל עשתה הערב בדיוק ההיפך: היא זרקה בטיפשות את מה שהיה לה ביד.
קשה לחשוב על תנאי פתיחה נוחים יותר. בית"ר, במיוחד מרכז ההמגרש שלה, נכנסה רע מאוד למשחק. בן רייכרט כבש שער יתרון אחרי 2 וחצי דקות, דבר שהיה אמור לעזור לאדומים לשחק בדרך שנוחה להם יותר. דוד קלטינס קיבל שני צהובים במרחק של 10 דקות אחד מהשני ובית"ר נשארה בעשרה שחקנים לכמעט שעה של משחק. מה אפשר לבקש יותר?
כנראה שבהפועל של העונה הכל יכול לקרות. היא הפסידה בהפרש של שער אחד, אבל עבור הפועל התוצאה הזו, אחרי היתרון על לוח התוצאות ובמספר השחקנים במגרש, אמורה להרגיש כמו תבוסה. עם כל התנאים שזכתה להם לא הצליחה להוציא אפילו נקודה אחת, ופספסה גם הזדמנות אחרונה לנצח העונה את אחת משתי היריבות הגדולות שלה וגם את ההזדמנות (החשובה יותר) לעבור שתי קבוצות, ולהתמקם מעל הקו האדום.
קורצקי לא הגיב טוב
מהצד האדום, יש כל מיני סיבות שיכולות להסביר איך המשחק הזה התהפך וכדאי להתמקד בשתיים מהן: ההגנה והשינויים של קורצקי. עמית ביטון לא סגר טוב, אייל משומר קיבל שער על הראש, ובכלל כדורים עברו בין כל קו ההגנה של הפועל מספר פעמים מבלי שמישהו ישים רגל או ראש. קורצקי יכול להכניס את שחר הירש, ג'ון צ'יבויקה, דודו ביטון או כל חלוץ אחר מההמונים שהקבוצה רכשה, אבל זה לא יעזור אם ההגנה נותן לכדורים לטייל מצד לצד.
קורצקי עצמו, עם אותם חילופים, לא הראה תגובה נכונה למתרחש. עוד חלוץ ועוד חלוץ, אבל מי אמור לספק את המסירות? דווקא מוטי ברשצקי (בישול נפלא) ובן רייכרט כן יכולים לעשות זאת, לפחות יותר מאחרים. בנוסף, אחרי ההרחקה של קלטינס בית"ר נשארה עם שני שחקני מרכז מגרש בלבד. היה מקום להעביר שחקן יצירתי דווקא למרכז המגרש, עומרי אלטמן למשל.
בצד השני, ובניגוד גמור להפועל, בית"ר כן עשתה פעולות חכמות. היה אפשר לראות איך אחרי שער השוויון דן איינבינדר, המנהיג של בית"ר במרכז המגרש גם במשחקים בהם הוא פחות מדויק, סימן לשחקני הקו (בהוראה של שרון מימר, יש להניח), עידן ורד וחן עזרא, להישאר קרובים יותר אליו. בית"ר הייתה בחיסרון מספרי ומישהו היה צריך לעזור.
אם איינבינדר היה השחקן שכיוון, יש שניים אחרים שראויים למחמאות גדולות בזכות הפעולות שלהם עם הכדור. הראשון, כמובן, הוא איתי שכטר. בששת המשחקים האחרונים של בית"ר בכל המסגרות שכטר הבקיע 6 שערים, אבל לא רק נגיחת הניצחון הייתה במקום אלא גם המסירות (כדור גדול לאריק סאבו) והמרדף אחרי שחקני ההגנה באדום, דבר שיותר קשה לעשות עם מינוס שחקן על המגרש.
השחקן השני שהרשים, שוב יש לומר, הוא אנטואן קונט ונראה שבית"ר עשתה כאן רכש מצוין. קונט בישל את השער לשכטר, אבל זה אפילו לא היה המהלך הכי טוב שלו באותה התקפה. הגנת הפועל נפתחה בזכות מסירה קודמת של קונט, כדור ארוך יפהפה ששלח קדימה את עידן ורד. הצרפתי מיד
עשה תנועה לכיוון הרחבה כדי לקבל בחזרה ולבשל.
בסיום שחקני בית"ר חגגו עם האוהדים ברמה כזו כאילו לא מדובר בעוד משחק ליגה. נכון, אפשר להניח שיש כאן עודף התרגשות כי בית"ר ניצחה יריבה מרה שלה, אבל לא רק. רצף האירועים בערב הזה, מהשער המוקדם דרך ההרחקה ועד למהפך, נותנים תחושה של הרבה יותר מעוד ניצחון.
לפנייה לכתב/ת 
