לבטל לאלתר את "שער החוץ"
תארו לכם שהיה נגמר 1:5 לברצלונה. אחד המשחקים הגדולים בהיסטוריה היה מוכרע על חוק דבילי שנקרא "שער חוץ", וגלי ההדף שהיו נוצרים סביב אי־עלייתה של הקבוצה האהודה בעולם היה מרעיד את יושבי המשרדים בציריך
אם אלוהיי הכדורגל קיים, הוא לבטח שוכן במרומי יציעי הקאמפ נואו, מסתכל על 98,787 אלף האנשים הממלאים את האצטדיון בכל משחק, ומחייך. 18 שנים אחרי שטדי שרינגהאם ואולה גונאר סולשיאר הדהימו את עולם הכדורגל באצטדיון הקאטלוני, התרחש שוב הלא ייאמן. מיליוני מילים, אלפי כותרות, ומאות דיונים עוד יתקיימו על "נס ברצלונה". קטונתי מלנתח את הדרמה שהתחוללה אתמול. כל אוהבי הכדורגל זכו לראות משחק מהאגדות שיסופר בו לילדים ולנכדים. משחק ענק שמאפיל על עשרות משחקים אפורים של 0:0 משמים. ובכל זאת, כל אוהבי הכדורגל עדין לא מבינים, אך הם חוו גם הפסד קטן אתמול שהיה יוצר שינוי ענק - ביטול חוק שערי החוץ.
רגע אחד, בעצם בכל 4 הדקות שברצלונה הובילה 1:5, הרגשתי שהנה, אחד המשחקים הגדולים שנראו בשנים האחרונות מוכרע על חוק דבילי שנקרא שערי חוץ. גלי ההדף שהיו נוצרים סביב אי עלייתה של הקבוצה האהודה בעולם היה לבטח מרעיד את יושבי המשרדים בציריך. כבר היה אפשר לראות את כותרות המחר. את שדרני הרדיו, כתבי הטלוויזיה ואוהבי ברצלונה ברחבי העולם מתרפסים ומתפלפלים על המשחק הענק שהוכרע על חוק מלפני 52 שנה.
אם היה איזה סיכוי לזעזע את בכירי פיפ"א ולשנות את החשיבה השמרנית שאינה מתאימה עוד לכדורגל המודרני, זו הייתה ההזדמנות המושלמת: הקבוצה הכי גדולה בעולם עפה מהמפעל הכי גדול בעולם, באחד ממשחקי הצ'מפיונס הגדולים בעולם. תוצאה של 5:6 ושער חוץ מסכן הוא זה שקובע את זהות העולה? רעידת אדמה הייתה מתחוללת בעולם הספורט. ראשים היו נערפים. אצבעות היו מופנות לאשמים. הרשתות החברתיות היו מעמידות לדין ושופטת את האחראים למחדל הענק. כיכר העיר הייתה תובעת ראש של מישהו או שהחוק ישונה. והוא היה משתנה.
החוק השנוי במחלוקת חוקק בשנת 1956. עד אז, שני משחקים שהיו מסתיימים בתיקו היו עוברים להכרעה למשחק שלישי במגרש נייטרלי או, רחמנא ליצלן, על ידי הטלת מטבע. כמובן שאין מקום היום למשחק שלישי ובטח לא להטלת מטבע. החוק נועד לייצר מתח ועניין ולתת חשיבות לביתיות. אך כיום, בעידן הכדורגל הגלובלי סופו למות.
הכדורגל המודרני מושך כיום עשרות אלפי צופים לאצטדיונים ועוד מיליונים ברחבי העולם. רק מתבקש כי ייהנו אותם צופים כמה שיותר מצפייה במשחק מותח ומסקרן. תיקו בשני משחקים לא חייב להיות מוכרע על ידי שער חוץ, אלא ניתן למצוא פתרון בהערכה ופנדלים של המשחק השני. הפסימיים יגידו כי אין זה הוגן שעל מגרש אחד ישחקו 90 דקות ועל מגרש שני ישחקו 120 דקות. גם שיטת שערי החוץ לא עושה חסד עם קבוצות החוץ היוצאות למשחק הראשון – משחק שיכול להפוך את משחק הגומלין לבונקר ומשחק אפור וחסר חשיבות (אל תהיו צדקנים.. כמה עוד נראה משחקים כמו אתמול עוד בחיים שלנו?).
אז ברצלונה ניצחה, אוהדי הכדורגל שוב חוגגים את הלגיטימיות של הדת הגדולה בעולם, וענף הכדורגל משתלט על הרשתות החברתיות וסדר היום החדשותי. המשחק כבר מוכתר, ובצדק, לגדול בהיסטוריה ונראה שיעברו עוד שנים רבות עד שנחזה שוב באירוע בסדר גודל כזה. אחרי ענני האופוריה, בועות השמפניה והררי הקונפטי ניוותר עם שאלה אחת: האם כניסה לדפי ההיסטוריה של קבוצה אחת עולה בחשיבותה על שינויה של ההיסטוריה לענף שלם?
לפנייה לכתב/ת 
