נבחרת הבייסבול מביאה לנו גאווה
בתור אחותו של אחד השחקנים, שעודדה מקרוב בשלב הראשון, ראיתי עד כמה הנבחרת מייצגת אותנו בכבוד
לפני כשבוע טסתי לסיאול, דרום קוריאה, כחלק ממשלחת אוהדים של נבחרת ישראל בבייסבול, המשחקת בימים אלה באליפות העולם. הגעתי בתור אחותו של טל אראל, ספורטאי מצטיין בצבא המשמש כתופס מחליף. טל מתאמן הן בארץ והן בחו"ל מגיל שש, וההשתתפות בתחרות היא הגשמת חלום עבורו. בתור אחותו, אני יכולה להעיד שהשחקנים הקדישו שעות רבות של אימונים מדי יום על מנת להגיע מוכנים לאליפות ולייצג את מדינת ישראל בצורה המיטבית. עבודה ומחשבה רבה הוקדשה גם מצד איגוד הבייסבול הישראלי, שבראשו עומד פיטר קורץ, ומנהל הנבחרת, ג'רי ווינשטיין, שהשקיעו שעות רבות באיתור וגיוס השחקנים, ארגון מחנה אימונים עבורם על מנת שיוכלו להכיר זה את זה והבאתם לישראל במסגרת ביקור מולדת שהתקיים בחודש ינואר האחרון.
עם הגעתי לסיאול נסעתי ישר מנמל התעופה למשחק ראווה של הנבחרת מול צבא קוריא,ה ומיד הבנתי שיש כאן נבחרת מיוחדת עם דינמיקה קבוצתית יוצאת דופן. הנבחרת מורכבת הן מישראלים כדוגמת טל, דין קרמר, שלמה ליפץ ומאמניה אלון ליישמן ונייט פיש, והן מאמריקאים שהתאספו יחדיו בחודש ספטמבר האחרון בברוקלין, במטרה להפיץ את הבשורה של נבחרת ישראל.
בהמשך השבוע הגעתי לכל שאר המשחקים. אין מילים לתאר את תחושת הגאווה שהרגשתי עם השמעת ההמנון בקולי קולות באצטדיון והצגת תמונות השחקנים על מסכי ענק במדי הנבחרת. שאר הקבוצות מולן התמודדנו הצטיידו במעודדות, משרוקיות ומאות אוהדים, אך את הרוח של אוהדי נבחרת ישראל הלבושים כחול -לבן לא היה ניתן לשבור – כל חבטה, נקודה לטובת ישראל ופסילה מצד ההגנה הישראלית ישר גררה מחיאות כפיים, נפנוף של דגל ישראל בגאווה ושריקות גאווה.
ההרגשה באצטדיון הייתה מדהימה ותחושת הגאווה הייתה גדולה. אחרי שבוע עמוס במיוחד, ניתן לומר בביטחון שנבחרת ישראל, שהוגדרה כאנדרדוג בבית בו שיחקה, השאירה את כולם פעורי פה והגיעה להישג שאף נבחרת לאומית של מדינת ישראל לא הגיעה אליו. במקביל למשחקים, התחילה העבודה של איגוד הבייסבול הישראלי שעבד מסביב לשעון במתן ראיונות, מענה לשיחות טלפון שהגיעו מערוצי תקשורת שונים מרחבי העולם וקבלת תמיכה ופרגון הרב מגורמים שונים ובלתי צפויים.
זהו אינו סוד שנבחרת ישראל ספגה גם ביקורת מצד חלק מהתקשורת הישראלית, שבחרה להתמקד במדינת המגורים של השחקנים במקום להתמקד בגאווה הגדולה שהשחקנים הביאו למדינת ישראל ולזיקתם המוצהרת של השחקנים לארץ. משיחותי עם השחקנים ברור לי כי השחקנים גאים מאוד לייצג את מדינת ישראל ומרגישים קשר עמוק למדינה ולמורשת היהודית.
כמו כן, הם מקווים שבעקבות החשיפה שמקבל כרגע ענף הבייסבול בישראל, הוא יתפתח ובטורניר בעוד ארבע או שמונה שנים נוכל לשתף כמות גדולה יותר של שחקנים "צברים" בנבחרת. מבחינתי, הצלחתם הגדולה של השחקנים עוררה שיח שלא היה כדוגמתו מזה הרבה שנים בשום ענף ספורט אחר, ועל כן, כל מה שנותר לי לאחל לשחקנים המדהימים היא להמשיך בדרכם המיוחדת ולהצליח בגדול בשלב השני שמתקיים בימים אלה בטוקיו. כמו שאומרים, BREAK A LEG TEAM ISRAEL.
לפנייה לכתב/ת 
