השחקנים שמחכים להם בפינה

בסוף אוגוסט החתימה מכבי ת''א את החלוץ האיסלנדי וידאר קיארטנסון ממאלמו השבדית תמורת 3.5 מיליון אירו - הסכום הכי גבוה ששילמה קבוצה ישראלית עבור שחקן. כיאה לסכום גבוה מאוד עבור הליגה הישראלית, הציפיות של התקשורת היו שהגיע הנה שחקן ברמה של לאו מסי. רק שמדובר בסכום ברמה אירופית בינונית מינוס, די זניח, בטח עבור חלוץ רחבה קלאסי.

הוא אמנם התחיל עם שערים במשחקיו הראשונים, כולל בדרבי, אך לאחר מכן נעצר למשך מספר לא מבוטל של משחקים ולא הצליח למצוא את הרשת. הביקורות נגדו בתקשורת, ובעיקר מצד פרשני הטלוויזיה, הייתה גדולה. ה"פרשנים" בארץ גם תמיד אוהבים לנגח את השחקנים הזרים ביתר קלות, ובדר''כ חוזרים על המנטרה השחוקה של "מה הביאו אותו? הילדים מהנוער היו נותנים תפוקה יותר טובה". אלה אותם פרשנים שתמיד אוהבים להלל את שחקני הנוער, וכאשר הם גדלים עם השנים, יוצאים לאירופה וחוזרים לארץ בגלל חוסר התאמה, מורידים אותם בחזרה ומהללים את שחקני הנוער הבאים בתור וכך הלאה.

קיארטנסון(צילום: עוז מועלם)

נדמה כי בארץ אין ממש סבלנות לשחקני הרכש הזרים, וכעת רואים את התוצאות כשאותו קיארטנסון מוביל את טבלת מלך השערים בליגה עם גולים מכריעים

שהביאו לקבוצה נקודות חשובות. מלבד העובדה שבארץ יותר קל לנגח זרים, יותר קל לרדת על השחקנים שעלו יותר. שחקן שעלה מיליון אירו יקבל יותר ביקורת מאשר שחקן שמרוויח 2,000 דולר, למרות שבסה''כ מדובר בסכום די פעוט ביחס לשוק האירופי. לפעמים נדמה שבארץ מסתכלים רק על הסכומים אותו מרוויח השחקן, ומורידים מהמשוואה פרמטרים אחרים, כמו חוסר השתלבות מקצועית, אופי וכדומה.

מכבי חיפה החתימה בתחילת העונה את רועי קהת לארבע שנים בעלות של מיליון אירו וכרטיסו נרכש מאוסטריה וינה. גם פה התייחסו רק למחיר הקנייה ולסכום אותו מרוויח השחקן, למרות שמעולם הוא לא שימש כשחקן מוביל בקבוצה גדולה עם שאיפות ולחצים. בחיפה אמרו אז שהוא הגיע במטרה להוביל את המועדון בעתיד, אבל הצצה קטנה אל העבר הייתה מראה שהעונה הכי טובה שלו הייתה, בק''ש מועדון קטן בלי לחץ ושאיפות צמרת. עד השבוע שעבר, גילי ורמוט היה עם מספרים די דומים לקהת, שלושה שערים ובישול,אך בגלל שהוא הגיע בהעברה חופשית ולא נחשב לשחקן יקר יותר, מעדיפים להעביר את הביקורת דווקא על קהת, שבפעם ראשונה נתקל בסיטואציה של שחקן חשוב בקבוצה גדולה.

אתמול הודיעה הפועל ב''ש על ההחתמה של המגן השמאלי אורן ביטון מק''ש, בסכום העברה שנע סביב 800 אלף אירו. גם המגן הימני של מכבי פ''ת, דור אלו, אמור לעבור לנגב תמורת סכום של מיליון אירו לחצי כרטיס. השחקנים האלה מצטרפים לניב זריהן ולמיכאל אוחנה שהגיעו מאשדוד בעלות רכישה כוללת של 4 מיליון אירו, סכומים שלא מוכרים בתוך השוק הישראלי, אולם ביחס לשוק אירופי בינוני מדובר בסכומים נמוכים יחסית, על שחקנים שמבחינה פוטנציאלית יכולים להוביל לרווח בעתיד.

בארץ מסרבים להבין שככל שהשנים מתקדמות, המחירים של השחקנים עולים, גם בשוק הישראלי. אוהבים להגיד שכיום אי אפשר להביא שחקנים ברמה של פעם, אבל כאשר קבוצות מוכנות להשקיע את הסכומים המדוברים בשביל שחקנים איכותיים, אז מעבירים ביקורת על גובה הסכום. בשביל שקבוצות ישראליות יוכלו באמת להתקדם באירופה, גם סכומים שבעבר היו נראים לנו דמיוניים הופכים למציאותיים. בקטע הזה נראה שהקבוצות הגדולות באמת מנסות להתקדם ולהדביק את הפער מהדרג הבינוני של אירופה, מהלך שנראה שדווקא התקשורת היא זו שמנסה להכשילו.