מאמן העונה / פלג בחמישי

הלקח

איזי אוכל את הדייסה שבישל

תמה העונה הסדירה בליגת העל, והבחירה במאמן שרשם את ההישג הכי משמעותי מעולם לא הייתה קלה יותר. עם כל הכבוד לקובי רפואה, יוסי אבוקסיס וברק בכר, מדובר במי שלא רק הביא קבלות במגרש, אלא גם השיב למקצוע מעט מכבודו, שהלך לאיבוד בשכונה שלנו. בני בןזקן.

נתחיל דווקא במספרים. כשהמאמן הצעיר והמשכיל מונה למחליפו של מוטי איוניר, קריית־שמונה הייתה במקום העשירי עם 8 נקודות מ־24 אפשריות. בשלושה משחקים איתו היא צברה 6 נקודות (הפסידה רק למכבי ת"א) וטיפסה למקום השישי. אלא שאז החליט איזי שרצקי שהוא רוצה למכור את אחמד עאבד ודרש ממאמנו לשלבו בהרכב. בן־זקן, בניגוד לעמיתיו המנוסים והמתרפסים, סירב לתפקד כסמרטוט ופוטר בשידור חי בהפסקת משחק. בכך רשם שרצקי את האירוע הנבזי והדוחה של העונה.

בן זקן, שרצקי ותומר קשטן(איור: אופיר בגון)

"מי הוא שיגיד לי 'אתה לא תקבע לי'?" - אמר אז השחצן הנקמן מאיתוראן. הוא גם ניסה להחזיר את איוניר, שכבר נתן הסכמתו ולבסוף התחרט, ואז מונה תומר קשטן הממושמע. יחד איתו, ועם מאמן העל שרצקי, צברה קריית־שמונה 21 נקודות מ־45 אפשריות וסיימה בפלייאוף התחתון. באחוזים זה יוצא: איוניר 33.3, בן־זקן 66.7, קשטן 46.7. לעאבד, למרות המכירה הפומבית, לא נמצא קונה

.

ומה קרה בינתיים עם בן־זקן? הוא הוחתם בהפועל קטמון, שהייתה שקועה במקום הלפני האחרון בלאומית וסומנה כיורדת בטוחה לליגה א'. היום, שני מחזורים לסיום העונה הרגילה, היא במקום השישי!

שרצקי, שעשה כהרגלו אבו־עלי ואיים לעזוב, חזר כמובן לעשות עסקים ולמכור שחקנים. בשביל זה הרי הוא שם, והכי חשוב שכולם יידעו מי הפריץ שכולם סמוכים על שולחנו וצריכים לנשק את ידיו ואת רגליו.

מתפקד גם כמאמן העל של ק"ש, שרצקי

וקשטן? כמה עצוב שמאמן אינטליגנטי שהוא גם עורך־דין הסכים לשמש כנושא כלים אחרי הפיטורים המכוערים של הקולגה, ועל אף הכרזת הבעלים שאצלו המאמן הוא למעשה בובה. עכשיו הוא כבר לומד מהתקשורת שלמרות צייתנותו מחפשים לו מחליף. ככה זה אצל שרצקי, לא רק בדלי הוא יודע לבעוט, אלא גם בסמרטוטים.

האטומים

חוגגים פורים גם למוסלמים

"פורים שמח!" אמר הליצן שמשמש ככרוז של הפועל פ"ת, בעודו מסתער על השדר פאדי מוסטפא וצובע את פניו ללא התראה מוקדמת. עבור צוות האחשדרפנים באולפן זה נראה טבעי והגיוני. אולי התאכזבו קצת שמוסטפא לא פרץ בשירה: "חג פורים, חג פורים, חג גדול לערבים".

"למה התחפשת?" שאל למחרת השדר שרון נסים את הפרשן רפעת טורק, שלפי מבטו המשתאה התחפש לעגל. במשחק אחר ראיין בחור בשם דור בלך את מאמן מכבי ת"א ליטו וידיגאל ונפרד ממנו במילים: "ת'נק יו, אנד הפי פורים טו יו". אחשוורוש שלט מהודו ועד כוש, אז ברור שגם באנגולה אסירי תודה למרדכי היהודי ולאסתר המלכה. וידיגאל, כמה מוזר, לא ענה לו: "ליצן קטן שלי, אולי תרקוד איתי".

לא התחפש. וידיגאל(צילום: ראובן שוורץ)

בלילה, לפני הדיון על בני־סכנין, הכינו ב"יציע העיתונות" קליפ ססגוני. ראו שם את מוחמד אבו־יונס, יוסי אבוקסיס, חאלד חלאיילה, פיראס מוגרבי וז'אורז'יניו מחופשים לרקדניות קאן־קאן עם ביריות ברגליים, שמפזזות לצלילי "הבה נרעישה רש־רש־רש". יותר מתאים מזה? כולם הרי יודעים שבחודש אדר מגישים לאורחים בדוחא אוזני המן במקום בקלאוות.

"מילא היו באים אליי ומברכים אותי גם בחגים שלנו, זה מראה על כבוד הדדי", אמר לי אתמול כדורגלן מוכר מהמגזר, "אבל כלום. בחגים מוסלמיים אנחנו אוויר בשבילם, ובחגים יהודיים רוצים שנשתטה ונתחפש. ואתה יודע מה הכי מגוחך? שאפילו ביום העצמאות הם אומרים לי חג שמח".

כן, חבל שלא כל יום פורים, כי אז אפשר היה לחשוב שרק מתחפשים אצלנו לאטומים. חבורת אנשים נעדרי מודעות עצמית, נטולי רגישות ובעיקר חסרי כבוד לבני עמים אחרים, שוברת שיא פרובינציאלי והופכת את החג לאוניברסלי. שזה בערך כמו להוסיף סעיף לחוק המואזין שיחייב אותו לצעוק "שאבעס!" עם כניסת השבת. שמעתם פעם מישהו משדרינו מברך כדורגלן ערבי בעיד אל־אדחא או בעיד אל־פיטר? נסתפק בשמחה לאיד.

בסכנין לא הייתה עדלאידע(צילום: ראובן שוורץ)

הפאתטים

גניבת הדעת של איגוד הג'ודו

"חג שמח חברים וחברות, ועוד איזה חג!!... פתיחה חלומית לנבחרת ישראל עם חמש מדליות באחת מהתחרויות הנחשבות בסבב העולמי - גראנד סלאם באקו 2017!... כמה אושר לראות אותם פורחים ומצליחים... מדליית זהב ראשונה לטל פליקר בגראנד סלאם אי־פעם!... מדליית ארד יוקרתית לברוך שמאילוב... גאים בכם בכל מקום בעולם!!!"

כך - עם סימני קריאה בסיטונות ואינספור סמיילים, אגודלים, סימני וי, מחיאות כפיים ואימוג'ים משלהבים אחרים - דיווח השבוע עמוד הפייסבוק של איגוד הג'ודו.

והנה כמה נתונים שהדיווחים ההיסטריים דילגו עליהם: התחרות בבאקו הייתה משעשעת למדי. מרבית הג'ודאים הבכירים ויתרו עליה, ובשל מיעוט המשתתפים (וג'ודוקא איראני שהעניק לנו שני ניצחונות טכניים), הדרך לפודיום הייתה קצרה ומהירה.

באיגוד הג'ודו התלהבו כאילו הבאנו מדלייה באולימפיאדה(צילום: עוז מועלם)

בעיקר בנשים. שירה ראשוני, למשל, ניצחה בסיבוב השני את נעה מינסקר (שתי הישראליות העפילו לשם אוטומטית), ועוד ניצחון והפסד העניקו לה מדליית ארד. הפסד ושני ניצחונות בבית הניחומים הספיקו גם למינסקר ולתמנע נלסון־לוי כדי לזכות בארד משלהן. באיגוד שכחו לברך את אליס שלזינגר, נציגת בריטניה, שעלתה אוטומטית לחצי הגמר וזכתה בזהב אחרי שני קרבות בלבד.

12 קרבות קיימו חמש נציגותינו בגראנד סלאם ה"יוקרתי" באזרבייג'ן. הן ניצחו ב־7, הפסידו ב־5, ומאמן הנשים שני הרשקו סיכם: "לזכות בתחרות כזו בשלוש מדליות זו התרגשות מיוחדת". אז נכון, צריך להסיר את הכובע בפני הג'ודאיות והג'ודאים הצעירים שמקריבים עצמם באימונים מפרכים, אבל למה האיגוד מגזים ומסלף?

כי הם פשוט קלטו את השיטה: כשעל הברז של התקציבים יושבת שרה חסרת מושג בספורט, מספיקה תחרות שולית יחסית כדי להוציא מדליית זהב אחת, שלוש ארד והמון כסף.