האמונות הטפלות שמלוות את הספורט

חולצת מזל, צעיף, מלח מסביב לשער או אולי ראש של שום. לכל אוהד ושחקן יש את האמונה הטפלה הקטנה שלו שעוזרת לו לעבור את רגעי המתח במהלך המשחק. אמונות טפלות הן חלק בלתי נפרד מהמשחק שלנו ומחולקות ל-3 חלקים: דברים פיזיים, טקסים ופעולות המביאות מזל רע או בשפת האוהדים "נאחס".

הקמע של הפועל אשקלון. טוב, זה לא בדיוק הקמע של שמעון מזרחי...(צילום: אבי רוקח)

אמונה זו היא לא נחלתם של האוהדים והספורטאים הפשוטים. שמעון מזרחי נוהג לנשק את הקמע שלו בכל משחק ומייקל ג'ורדן היה נוהג לעלות בכל משחק חשוב עם אותו זוג תחתונים.

הטריגר לאמונה בחפץ הוא קודם כל הצלחת הקבוצה ביום מסוים ואז אמונה שהחפץ הספציפי הזה גרם להצלחת הקבוצה. חבר שלי, אוהד הפועל ירושלים בכדורסל, שם את אותו ראש של שום על הטלוויזיה בכל משחק מאז השנה שעברה, כי ביום שהוא קנה את השום הפועל ירושלים זכתה באליפות הראשונה והיסטורית.

הסוג השני של האמונות הטפלות הם הטקסים. החל מלאכול באותה מסעדה לפני המשחק, קריאת שמע ישראל, להיכנס למגרש ברגל ימין ועוד. אמונה זו אנו רואים יותר אצל שחקנים. לדוגמה, לפני כל קליעת עונשין דרק שארפ נהג להגיד את שמות הילדים שלו. פסיכולוג הספורט יאיר גלילי מסביר את התופעה בכך שהטקס שהשחקן מבצע לפני הפעולה עוזר לו להיכנס למצב של ריכוז גבוה יותר ולהצליח בפעולה.

האמונה הקשה ביותר היא "הנאחס", אוהדים ושחקנים בכל העולם מאמינים שאם קרה משהו לפני המשחק או במהלכו הקבוצה בטוח תפסיד. זה מתחיל משלא מסתפרים ביום של משחק או שאסור לאכול משהו או במסעדה מסוימת, וכמובן "החבר המנאחס", שאסור להגיע איתו למשחק כפי שאוהדי הפועל ב"ש אסרו על צביקה הדר להגיע למשחק האליפות מכיוון שחשבו שהוא "המנאחס של הקבוצה".

עד היום לא הצליחו לאמת את האמונות הטפלות עם המדע, ולכן שמן נשאר "טפל". אני בטוח שחלקכם סותרים עובדה זו, אשמח לקבל תגובות על סיפורים על כל סוגי האמונות וכמובן אתם מוזמנים לתייג את החבר הנאחס שלכם.