כוכבי הנבחרת מרוכזים רק בעצמם
הבעיה שלנו היא חוסר פרגון. זהבי מרגיש כמו אלוהים וחמד מרשה לעצמו יותר מדי. מיכה, דסה, טיבי, אלברמן, נאתכו וראדי הם סוג השחקנים שצריך לשחק בנבחרת, שחקנים טוטאליים וממושמעים אשר יעבדו למען הקבוצה ולא למען עצמם
אז נבחרת ישראל סיימה סיבוב בבית הבלתי אפשרי שלה, עם עוד הופעה קודרת מול הנבחרת הטובה בעולם. אם לומר את האמת, נבחרת ספרד לא הייתה זקוקה ליותר מהילוך שלישי כדי לנצח את ישראל, כי ישראל עצמה עלתה לכר הדשא בידיעה שהיא עומדת להפסיד.
אני בטוח שרבים מכם לא יסכימו איתי, אבל למרות ההחטאות של זהבי ורפאלוב, שהיו נקודות אור במשחק, זה היה משחק זוועתי של הנבחרת שלנו. לא היה שחקן אחד שלא עשה טעויות כדורגל בסיסיות, אם בכיסוי האזור עליו הופקד, אם בתפקוד בכדורים חופשיים ובקרנות ואם באחד על אחד. בלי לדעת מה קורה בחדר ההלבשה, נראה שיש יותר מדי אנשים לא מרוצים בנבחרת וזה בא לידי ביטוי במגרש – אין טוטאליות.
אין לי ביקורת כלפי אלישע, מקצועית הוא עושה כל מה שהוא יודע. והרי כל הרכב שהיה בוחר היה מקבל מיד ביקורת. כן חמד, לא דור מיכה, מי בשער, זה בכלל לא משנה. אין לנו בנבחרת שחקן כזה משמעותי אשר יכול לקחת את הנבחרת על הגב אל מול יריבה העולה עלינו בכל עמדה. ההרכב היה נכון וגם אם היה בוחר לעלות עם חמד ומיכה בהרכב, זה היה בסדר. הבעיה בנבחרת ישראל מעולם לא הייתה ההרכב אלא השחקנים עצמם והאופי שלהם. נבחרות ישראל צריכות להיות מורכבות רק משחקנים אשר באים להילחם עבור הקבוצה, ושחקנים אשר מרוכזים בעצמם לא צריכים להיות בסגל הנבחרת כלל.
מה שתומר חמד, זהבי ועוד כמה שחקנים מרשים לעצמם לעשות, אינו מקובל עליי. זהבי ירד לחלוטין מהפסים מאז שקיבל חוזה ענק בסין. הוא מרגיש ומתנהג כמו אלוהים ונראה כי איננו חש כשווה בין שווים בנבחרת, גם חמד מרשה לעצמו יותר מדי בעקבות השערים שהבקיע מול כמה נבחרות בינוניות, מה שדרך אגב, לא מבטיח כלום במשחק מול נבחרת כמו ספרד. כמות ההדלפות והבעות חוסר שביעות הרצון היוצאות מהנבחרת, רק ממחישות כי הנבחרת הזו לא תגיע לשום מקום, גם אם בבית הייתה משחקת יוון במקום ספרד.
מיכה, דסה, טיבי, אלברמן, נאתכו וראדי הם סוג השחקנים אשר צריך לשחק בנבחרת, שחקנים טוטאליים וממושמעים אשר יעבדו למען הקבוצה ולא למען עצמם. דור העתיד צריך להבין שאין מקום בנבחרת לשחקנים מתנשאים, וכל שחקן צריך להסתכל ימינה ושמאלה לפני שהוא בועט כדי לבדוק אם אין שחקן בעמדה טובה יותר להבקעת שער, גם אם הוא ערן זהבי בכבודו ובעצמו. מול נבחרת ספרד כולם צריכים לעלות וכולם צריכים לרדת, אחרת אנו בנחיתות, אבל לא כולם בנבחרת הבינו זאת.
מדינת ישראל אינה משופעת בכוכבים, אבל אלו שיש בהם ניצוץ כלשהו כמו זהבי, רפאלוב או בוזגלו מתקשים להסתכל על טובת הקבוצה ועל מה שחשוב לה ומתרכזים רק בעצמם ובמה שטוב להם. הסיבה לאי ההצלחה של זהבי בנבחרת, עד כה, היא פשוט חוסר פרגון. הקבוצות בהן הוא משחק בנויות סביבו ואילו נבחרת ישראל היא אוסף של שחקנים המחשיבים את עצמם כוכבים, שמרוכזים בעצמם ולעולם לא יפרגנו לשחקן אחד אשר יתבלט מעל כולם. המאמן צריך להחליט: אם הוא משחק עם זהבי, הוא צריך לשים סביבו אנשים אשר לא יתביישו לעבוד עבורו, אך לזהבי אין שום ערך אם סביבו משחקים שחקנים אשר רואים את עצמם כוכבים, ואז מוטב שיישב על הספסל.
וכעת לשאלה הגדולה. האם אלישע צריך להמשיך עוד קמפיין? כפי שכתבתי בשנים קודמות, כל עוד המאמן הוא ישראלי, אין ולא תהיה לו השפעה על נבחרת ישראל ותוצאותיה. הבעיה היא השחקנים, ולצערי הרב רמתם הולכת ויורדת, בעיקר בגלל חינוך לקוי בילדים ובנוער. רק למאמן אירופי בעל שיעור קומה, אותו יכבדו השחקנים מעצם מעמדו או בגלל שיחשבו שהצטיינותם תסלול להם דרך לחו"ל, יכולה להיות השפעה על הנבחרת.
אם לא ממנים מאמן בעל שיעור קומה, הדרך הטובה היותר היא לבחור מאמן ישראלי כלשהו (אישית, אין אחד שאני מעריך יותר מדי), להבטיח לו את הובלת הנבחרת ל-5 שנים ולא להזיז אותו ממקומו, גם אם התוצאות לא יהיו טובות. רק כאשר השחקנים יידעו כי על-פיו יישק דבר שנים קדימה, הם יכבדו אותו ויפחדו לפצות פה. ומכאן נגזרת התשובה לשאלתי. אם "מומחי" ההתאחדות חושבים כי אלישע לוי הוא המאמן המתאים ביותר, תנו לו את הנבחרת, מעכשיו, לחמש שנים קדימה.
לפנייה לכתב/ת 
