אני ואני ואני ואיינשטיין (2)
איך ניצלו עיתונאים ואנשי ספורט גם את מותו של מאיר איינשטיין כדי לטפוח לעצמם על השכם. וגם: ד"ש ממקסיקו לאריאל הרוש
הטרמפיסטים
"מאיר שידר את הגול שלי"
רבים הזכירו השבוע את ה"מורשת" של מאיר איינשטיין ז"ל, ודיברו על הרגעים הגדולים ששידר. זו כמובן לא המורשת שלו, אלא של אוסיין בולט, ולהבדיל של ראובן עטר. מורשתו של איינשטיין היא בעצם היותו עיתונאי יסודי ואמיתי, ושדר ידען וסמכותי.
מספיק להיזכר בשידורי האתלטיקה המביכים מאולימפיאדת ריו, או בשידורי הכדורגל החלולים של מחליפיו בדור הנוכחי, כדי להבין שהיה בליגה משלו. נכון, הופעותיו בשנים האחרונות במחיצת אינטרסנטים שכונתיים בפורומים מתלהמים עשו לו שירות רע מאוד, בלשון המעטה. מצד שני, העובדה ששום כדורגלן פעיל לא הגיע להלווייתו היא תעודת כבוד, המעידה על כך שהיה נטול פניות, קשרים וחשבונות. משימה לא פשוטה במדינה בלי גבולות של אתיקה.
לאחר מותו של אריק איינשטיין בסוף 2013 כתבתי כאן על תופעה מוכרת: אנשים שסופדים למנוח אך מדברים למעשה על עצמם, משוויצים שהכירו אותו אישית ונזכרים במחמאות שקיבלו ממנו. כך היה גם השבוע עם מאיר איינשטיין.
אנשי תקשורת הפליגו בסיפורים על חוויות משותפות: "מאיר החמיא לי", "ישנתי איתו באותה מיטה", "לקחתי אותו באוטו שלי", ואפילו: "מאיר כיבד את אמונתי. גם כשהפרעתי לו בהנחת התפילין במושבי המטוס הצפופים ושלפתי את הסנדוויץ' מהבית במסעדה יוקרתית בלוגאנו, מאיר מעולם לא התלוצץ או גרם לי להרגיש לא נעים". העיקר שהייתי בשווייץ וישבתי במסעדה יוקרתית.
אנשי הספורט דיברו על הרגעים הגדולים ששידר, בכיכובם כמובן. "מאיר היה שדרן נהדר ומה שאיפיין אותו יותר מהכל זאת התשוקה האדירה לספורט", אמרה הג'ודאית יעל ארד שהגיעה להלוויה, ולא שכחה להוסיף: "הוא שידר את טקס המשואה שהדלקתי ועשה זאת בצורה מאוד יפה כמו שעשה כל דבר".
גם אלי גוטמן בחר רגע היסטורי בעברו. "נפלה בחלקי הזכות להיות שותף ל'ורמוט, הרוש הודף והכדור ברשת. הכדור בפנים. 1:2 להפועל תל־אביב'", נזכר המאמן והוסיף: "זה השער שהביא לנו דאבל. מאיר לא הצליח להירגע וסחף את כולם". גוטמן, להזכירכם, לא ראה את המשחק בטלוויזיה.
"במהלך השנים יצא לו לשדר הרבה משחקים שלי ושערים שכבשתי", סיפר יניב קטן. "התרגשתי מכל שידור של מאיר, אבל שניים זכורים לי במיוחד – כשכבשתי מול בית"ר ירושלים בניצחון 0:1 בטדי וכשכבשתי בקריית־אליעזר ב־0:3 על מכבי ת"א". והגדילה לעשות מכבי נתניה, שפירסמה את ההודעה המרגשת הבאה: "הוא היה איתנו כשיגאל מנחם כבש לרשת של מכבי חיפה, כשחן עזרא הכריע את המשחק, ואפילו כשרומאריו פירס כבש לרשת של הפועל ת"א, יהיה זכרו ברוך". עכשיו לך תזכור מי ניצח ומי הספיד.
הפלופ
זיכרונו הקצר של הרוש
בתוך מסכת ההתבכיינויות והקיטורים הפאתטיים מצד תותחי־העל שנותרו מחוץ להרכב בספרד, המגוחך מכולם היה אריאל הרוש. "הליגה הישראלית טובה יותר מהליגה הסקוטית השנייה", תקע שוער נועלת הטבלה לעמיתו אופיר מרציאנו, והגיע לשיא חוצפתו במשפט: "כבר שיחקתי נגד אלופת העולם, גרמניה, והייתי מצוין. הוכחתי שאני מתאים לרמות האלה".
אז ככה. משחק הידידות מול הגרמנים נערך בקיץ 2012, כשהם דווקא לא היו אלופי עולם אלא ספרד. עבורם היה זה משחק הכנה ליורו שבו הכי חשוב לא להיפצע. נגמר 0:2, והרוש באמת היה טוב. מה שמוזר הוא שהשוער לא נזכר במשחק שנערך שנתיים לאחר מכן, במקסיקו. ישראל הובסה 3:0 במשחק רעים, שייזכר בעיקר בזכות דבר אחד: יכולתו המביכה של הרוש.
זה החל שתי דקות להפסקה, בבעיטה מ־25 מטרים של המגן המקסיקני מיגל לאיון. הרוש יכול היה לתפוס את הכדור אך ניסה לאגרף, וזה חמק פנימה. בדקה ה־62 הוא זינק לעבר כדור פשוט שבעט אותו לאיון מ־35 מטרים, והדף אותו לעבר שערו. זה קרה כאמור הרבה אחרי המשחק בגרמניה, אבל את הפאשלות במקסיקו הרוש משום מה שכח. לא רק במשחקים יש לו לפעמים בלק־אאוט.
"במשך ארבעה חודשים המשחק הזה לא יוצא לי מהראש", קונן השוער שהסירו לו את הכפפות במוצ"ש. "עבדתי כמו חמור. הלכתי לישון כל לילה עם הפרצופים של שחקני נבחרת ספרד". חכם בלילה. אז אחרי ההתבכיינות אלישע לוי הלך לישון עם הפרצופים של הרוש, והשוער שמקומו במשחקים הבאים נראה מובטח שוב יישאר בחוץ. רק חמור לא משנה את דעתו.
*הטור המלא של פלג בחמישי מתפרסם היום במוסף הספורט של "ידיעת אחרונות"
לפנייה לכתב/ת 
