הוד מעלתה

סיפור הגעתו של המוסר שון קסל למכבי הוד־השרון מהווה את הדוגמה הטובה ביותר לבניית הקבוצה שהדיחה בחצי גמר הפלייאוף את מטה אשר/עכו, הדאבליסטית בארבע השנים האחרונות, ומובילה 0:1 בסדרת הגמר על מכבי ת"א. בסופו של דבר, הכל עניין של ניצול הזדמנויות. וגם קצת מזל.

קסל, שהביא לקבוצה מנעמן את הדאבל הרביעי שלה בעונה שעברה, שוחרר ממנה בקיץ בטענה לפציעה. "דיברנו בכלל עם מוסר אחר בליגה, כי שון לא היה בשוק השחקנים", סיפר מאמן הוד־השרון, אבישי טרייבנד. "המשא ומתן עם אותו מוסר התמהמה, ואז הבנו ששון שוחרר. באותו רגע פנינו אליו וסגרנו את החוזה". קסל הוא, ללא ספק, המוסר הטוב בישראל נכון לתקופה הנוכחית, וגם מאמן הנבחרת, גז'גוז' רייש הפולני, יודע זאת. לא סתם הוא החליט לתת לו את המושכות לקראת מוקדמות אליפות העולם.

הוד השרון - סיפור הצלחה(צילום: עוז מועלם)

סיפור הצלחה נוסף הוא זה של הליברו אורן זינדרוף, עולה חדש מארה"ב, שהגיע לארץ די במקרה. "אבא של אורן הוא במקור מערד", מספר טרייבנד, "לפני שנה, כשרק הגעתי להוד־השרון, חיפשתי לחזק את הקבוצה בליברו. ההיצע הישראלי לא גדול, אז החלטתי לפנות לסוכנות היהודית בתקווה שיוכלו לעזור. הם מסרו לי את שמו של אורן, ומשם כבר התגלגלנו. הוא עשה קפיצת מדרגה משמעותית העונה. לדעתי הוא הליברו הטוב בארץ".

אז מדוע הוד־השרון נחשבת לסינדרלה? הסיבה המרכזית היא כמובן כסף. תקציב הקבוצה עומד על כחצי מיליון שקל בלבד - שליש מזה של מכבי ת"א ומטה אשר/עכו. טרייבנד נאלץ לשחק העונה עם שני זרים בלבד, לעומת שלושה של קבוצות הצמרת. "אם היית נותן לי עוד 150 אלף שקל, היינו יכולים להיות אפילו טובים יותר, אבל אנחנו מסתפקים במה שיש. בינתיים זה נראה מצוין".

שחקני הוד השרון. ניצלו הזדמנויות(צילום: עוז מועלם)

הכדורעף הישראלי מתנהל באופן חצי מקצועני, ועל כך תעיד העובדה שלרוב השחקנים יש עבודה נוספת. בהוד־השרון, למשל, שני המצליבים ג'ניה דניסוב וזיו גוטמן עובדים בהייטק, הקבלן ג'קי גפט בשוק ההון, למוסר פרננדו קורנשטיין יש עסק משלו, ושאר השחקנים, למעט הזרים קווין פוייר ופליפה מריאנו, הם חיילים או סטודנטים.

את המאמן טרייבנד היינו יכולים בקלות לראות בכותרות אם היה רוצה הגורל. המקצוע שלו הוא ניהול חברות בקשיים, או בשפה אחרת - מפרק/מנהל. "שיחקתי כדורעף עד גיל 27 ופרשתי. הייתי חלק מנבחרת הנוער הטובה ביותר שהייתה לנו ב־40 השנים האחרונות", הוסיף. את קריירת המשחק עשה טרייבנד בקריית־אתא, שער העמקים, מכבי ת"א ומטה אשר/עכו (אליפות וגביע). בשנת 2000 החליט לפרוש ולהתמקד בעבודה, ולפני שלוש שנים חזר לכדורעף. "לא הייתי בענף כמעט 15 שנה", אמר המאמן, "פתאום הייתה לי הפוגה מהעבודה, אז החלטתי להתחיל לאמן בפרויקט נשים בהרצליה. לפני שנה הגעתי להוד־השרון, ומאז אני פה".

התקרה נמוכה והקירות קרובים למגרש(צילום: עוז מועלם)

למרות העונה המופלאה, יש שטוענים כי להוד־השרון יתרון גדול בכל הקשור לאולמם הביתי. המתקן במוסינזון ספק אם ראוי לכדורעף בעידן הנוכחי: התקרה בו נמוכה והקירות קרובים באופן יחסי למגרש, מה שלא מאפשר לפתח משחק ברמה גבוהה. "האולם זה אחד מהתירוצים הכי עלובים ששמעתי", מנסה טרייבנד להפריח את הטענה, "התקרה נמוכה לשתי הקבוצות, ואם נעשה סטטיסטיקה, אני לא בטוח למי סיפור התקרה עובד יותר טוב. לדעתי הרבה יותר קשה לשחק בנעמן כי הוא ענק ועגול. אתה לא שומע אותנו מתבכיינים על זה שאנחנו משחקים באולמות גדולים. לא מבין למה מתעסקים בזה".

ביום שישי תתארח הוד־השרון בהדר יוסף במשחק השני בסדרת גמר הפלייאוף (הטוב מחמישה) אצל הצהובים. ניצחון יעלה אותה ל־0:2 ויקרב אותה לאליפות שנייה בתולדות המועדון. היתרון בסדרה והמומנטום החיובי שאיתו תגיע קבוצתו, לא מסנוורים את טרייבנד, שסיכם: "אם לומר את האמת, אף תוצאה לא תיחשב עבורי כהפתעה, גם אם ננצח 0:3 או נפסיד 3:0, הכל יכול להיות".