כל משואה מלמיליאן

הנער מממילא מגיע להר הרצל. אורי מלמיליאן, הסמל הראשון של בית"ר ירושלים ואחד הגדולים בכדורגל הישראלי, זכה לכבוד הגדול ונבחר להדליק משואה ביום העצמאות הקרוב. האייקון הירושלמי שהוביל את בית"ר לתארים, הכדורגלן הצנום בעל בעיטות הבננה והספורטאי האהוב שרוכלי השוק חיברו סלוגן על שמו - יעמוד ב-1 במאי על הבמה בטקס המרכזי שפותח את יום העצמאות, יושיט את הלפיד אל המשואה ויכריז בקול נרגש: "ולתפארת מדינת ישראל".

יהיה בכך צדק פואטי מסוים. הכדורגל הישראלי לא ממש חושק בו כמאמן, או לפחות לא מתאמץ מספיק כדי שזה יקרה למרות עברו הפנטסטי ככדורגלן וכסמל, אז המדינה באה ומוקירה כבוד למלמיליאן. האיש ששלהב רבבות אוהדי בית"ר ירושלים, כמו גם רבים מאוהדי הקבוצות האחרות, הגיב בלקוניות אופיינית כשהתבשר על בחירתו לאחד מבין 12 מדליקי המשואות: "מרגש מאוד, אבל בטח אתרגש יותר במעמד ההדלקה". בשבוע הבא הוא יחגוג 60 - אין מתנת יום הולדת גדולה מזו, ויותר מכך: הכרה בתרומתו הגדולה והייחודית.

אורי מלמיליאן (צילום: חיים צח)

כל כך סמלי שמלמיליאן זוכה לכבוד הזה כשנשיא המדינה הנוכחי הוא רובי ריבלין. למי שלא ידע או הספיק לשכוח, ריבלין היה המנהל הנרגש של בית"ר ירושלים שהתקשה לעמוד בלחץ ונמלט מיוזע מהתרגשות כאשר הקבוצה הובילה 1:2 בגמר גביע המדינה ב־1979 על מכבי ת"א, וניצחה. 3 שנים קודם לכן, ב-1976, ראו 45 אלף צופים שער נדיר של מלמיליאן, אדריכל ומאסטרו הקבוצה, שהביא לבירה את ההישג שפרץ את תקרת הזכוכית עבור בית"ר.

מדוע פרץ? כי עד אז, ובעצם עד אורי מלמיליאן, בית"ר ירושלים נחשבה לקבוצה חזקה ולוחמת, אבל לא הרבה מעבר. מגבלתה הייתה ביכולת הטכנית, ואורי הביא אותה בגדול. בעיתוי מדויק הצטרפו אליו שני קשרים טובים אחרים, דני נוימן ו-ויקטור לוי, שיצרו את שלישיית "שוקולד, מנטה, מסטיק", מגיבורות התקופה בזמר העברי.

אורי מלמיליאן(צילום: יוסי רוט)

אורי מלמיליאן נולד בשכונת ממילא בירושלים לחיים ודינה, בני העדה הכורדית־איראנית, כילד החמישי מבין תשעה אחים ואחיות. לאחר ארבע בנות, הוא היה בכור הבנים. בגיל צעיר הצטרף לקבוצת הנוער של בית"ר ירושלים וסומן מיידית כפוטנציאל גדול. עוד לפני הנבחרת, עלה לקבוצה הבוגרת בטרם מלאו לו 16 וכבר בעונתו הראשונה הבקיע את שער הניצחון בדרבי רבע גמר הגביע מול הפועל ירושלים - וזה היה בבעיטת קרן מסובבת (סגנון שזכה לתיאור "בעיטת בננה").

לכל אורך הקריירה הוא שיחק עם החולצה מספר 8 שהפכה למזוהה עימו, הוא היה אמן הכדורים החופשיים והפליא בדיוק במסירות. מהר מאוד כבש גם את קהל האוהדים הירושלמי שראה בו גיבור וכאמור, בגיל 19 הוביל את המועדון לתואר הראשון בתולדותיו: גביע המדינה בשנת 1976. מאז החלה השושלת של בית"ר ירושלים שבחלוף עשור זכתה לראשונה גם באליפות המדינה. הפעם, לצידו וקדימה לו, שיחק הכוכב הגדול הבא, אלי אוחנה. שני הענקים של בית"ר ירושלים לדורותיה.

מלמיליאן, גם בעת כוכבותו ועם נחישותו הרבה, במגרש ועוד יותר בסוף הקריירה כשחקן, שמר על צניעות יוצאת דופן. אם הייתה לו טענה, החזיק בה לעצמו. חרף העובדה שהעלה ארבע קבוצות כמאמן לליגת העל, הוא אינו במקצוע הכדורגל כבר שבע שנים. לא הוא האדם למאבקי כוח או לחנופה כדי לזכות במשרה נחשקת.

אהוב האוהדים. אורי מלמיליאן(צילום: טל שחר)

גם אתמול, בדרכו המלמיליאנית, טען כי "לא קשה לי שלא להיות בכדורגל. היו לי הצעות לפני שנתיים, אבל לא רציתי. גם אם תגיע עכשיו הצעה, אני לא רוצה לאמן. זה כבר לא מעניין אותי. אני לא יכול להגיד שגמרתי עם הכדורגל, כי אף פעם אין לדעת מה יילד יום, אבל זה לא הכיוון עכשיו". כשנשאל לגבי עיסוקו הנוכחי הפטיר: "אני בחופש, מתעסק קצת בנדל"ן".

מי שמחפש עדות לגבי אופיו הייחודי בנוף הכדורגל יכול היה לקבל אותה מהתנהלותו אתמול. לאחר קבלת הידיעה על בחירתו להדליק את המשואה ניתק מלמיליאן את הטלפון. "זה בית משוגעים. אפילו כשהייתי שחקן לא קיבלתי כמות כזו. בעצם, אז עוד לא היו טלפונים בכלל..." הוא נזכר.

אלי אוחנה, שזכה בעצמו להדליק משואה ב־2004, אמר: "אם יש מישהו שמגיע לו, זה אורי מלמיליאן. הוא מהדמויות הכי משמעותיות של הכדורגל הישראלי מבחינת יכולת וגם בזכות אישיותו. זה אולי קורה מאוחר, אבל עדיף מאוחר מאשר כלל לא. כבוד ענק לאורי, למשפחתו ולמשפחת בית"ר ירושלים כולה".

"אורי מהדמויות הכי משמעותיות של הכדורגל הישראלי", אלי אוחנה(צילום: עוז מועלם)

יוסי מזרחי, מכוכבי בית"ר ירושלים בתקופה ההיא כשוער, פירגן לחברו: "אורי שינה את בית"ר מקצה לקצה. מעבר לכך שהיה שחקן ענק, היה אישיות אדירה. הוא ברח מפרסום, והפרסום והכבוד הגיעו אליו. אם אתה משלב בין התכונות של שחקן גדול ואדם גדול, אז אין ראוי ממנו לכבוד הזה".

"אורי עשה הרבה דברים גדולים לכדורגל הישראלי ובמיוחד לבית"ר ירושלים ולעיר ירושלים. אני ממש נרגש לשמוע על בחירתו", אמר דני נוימן, חברו לחוליית הקישור האגדית בבית"ר הנמצא בארה"ב. "מה שמייחד את אורי זה הצניעות, הענווה והתום שבו. זו בחירה בהחלט ראויה". אחד מחבריו הקרובים מתקופת הכדורגל הוא שלום תקווה שאמר: "אולי אני לא אובייקטיבי לגביו, אבל אין ראוי ממנו. אורי לא רק שחקן גדול, אלא מייצג את ארץ ישראל היפה. זה בדיוק הוא. אין בחירה מתאימה מזו".

"מה שמייחד את אורי זה הצניעות, הענווה והתום שבו", דני נוימן(צילום: מור שאולי)

במהלך הקריירה רשם מלמיליאן 423 הופעות בבית"ר ירושלים, שיא קריירה במועדון שעימו זכה בחמישה גביעים ובאליפות. למרות שתופקד כקשר, מלמיליאן היה בעל יכולת כיבוש פנומנלית וכבש 159 שערים, המדרגים אותו במקום השביעי בין כובשי כל הזמנים בליגת העל. הוא הספיק לזכות באליפות שנייה במדי מכבי ת"א, אם כי שם לא היה גורם מרכזי. בנבחרת הוא ערך בכורה עוד בטרם חגג 18 ובמדיה הבקיע 16 שערים ב־62 משחקים.

המוניטין של מלמיליאן חרג הרבה מעבר לתחומי מגרש ימק"א שבו עשה את רוב הקריירה. בשוק מחנה יהודה הכריזו הסוחרים על מרכולתם בקריאה "כל תפוח מלמיליאן". הסלוגן המדובר זכה לפראפרזה גם בסרט "גבעת חלפון אינה עונה", כאשר בסיומו מנסים חברי "הגשש החיוור" למכור נפט ברחובות בקריאה: "כל אוקטן, מלמיליאן".

שלום תקווה (צילום: יוסי רוט)

ב־2009 נכנס מלמיליאן להיכל התהילה של הכדורגל הישראלי ונבחר לאחד מחמשת הכדורגלנים הישראלים הגדולים בכל הזמנים. בעוד כשבועיים הוא יעלה להר הרצל ויקריא את הטקסט שמתחיל במילים: "אני אורי מלמיליאן, בנם של דינה וחיים, יליד ירושלים מתכבד להשיא משואה זו..."