הכחול הגדול: ההישגים הזכורים של נבחרות ישראל
לא משנה אם אתה אוהד מכבי או הפועל, ירושלים או חיפה, כשהדגל מונף והשחקנים לובשים את המדים הלאומיים, כולם שוכחים את השנאה הספורטיבית ומתאחדים תחת קורת גג אחת - גאווה לאומית. מההעפלה למונדיאל ועד ההישג בדייויס, אלו כמה מההיסטוריות הקטנות שלנו
איך נאמר זאת בעדינות? נבחרות ישראל, בכלל הענפים, לא נחלו יותר מדי רגעי אושר בטורנירים בינלאומיים. יום העצמאות ה־69 הוא הזדמנות מצוינת להיזכר בכמה מההישגים הגדולים ביותר שידעו נבחרות ישראל לדורותיהן.
הראשון והאחרון
ההישג הגדול ביותר של ישראל בכדורגל נרשם לפני קצת יותר מ-47 שנה. במוקדמות מונדיאל 1970 שובצה נבחרתו של עמנואל שפר ז"ל בבית האוקייני, ובסיבוב המשחקים הראשון הוגרלה מול נבחרת קוריאה הצפונית, אלא שזו סירבה לשחק, ושפר ושחקניו דילגו ישירות לסיבוב השני, שם חיכתה להם ניו זילנד.
ב־28 בספטמבר 1969 העניקו גיורא שפיגל, מוט'לה שפיגלר ושייע פיינגנבוים (צמד) ניצחון 0:4 ענק לישראל באצטדיון רמת גן, ושלושה ימים לאחר מכן הצמד שפיגלר את שפיגל סגרו עניין, הפעם עם 0:2. בסיבוב המוקדמות השלישי והמכריע חיכה לנבחרת הישראלית צמד משחקים קשה מול נבחרת אוסטרליה. ב־4 בדצמבר 1969 אירחה נבחרתו של שפר את ה"קנגרוס" לעיני אצטדיון מלא והצליחה להדהים עם ניצחון 0:1 (שפיגל). החגיגות אז היו מאופקות למדי, שכן עשרה ימים לאחר מכן, ב־14 בדצמבר, יצאו הבחורים בכחול־לבן ליבשת המרוחקת כדי להשלים את המשימה.
למשחק הגורלי בסידני עלו שחקני נבחרת ישראל בידיעה שבסופו הם עשויים להיכנס לספרי ההיסטוריה. עד לדקה ה־78 התוצאה עוד הייתה מאופסת, עד ששפיגל כדרר בחצי המגרש הישראלי, מסר כדור שחתך את ההגנה האוסטרלית והגיע לשפיגלר, שעל פי השדר האגדי נחמיה בן אברהם "עלה לקו חופשי, בעיטה - ושער!". מיד כשחידשו האוסטרלים את המשחק, המשיך בן אברהם עם הטירוף והתמוגג: "או, אח, רבותיי, עד שהגעתי לזה! אני רואה שלט של הקהל היהודי היקר שלנו עם מגן דוד ולידו 'קדימה למקסיקו'. ואכן, על אף שער שוויון של ג'ון ווקס לקראת הסיום, ישראל ניצחה בסיכום שני המשחקים והעפילה בפעם הראשונה - והאחרונה - בתולדותיה למשחקי גמר גביע העולם במקסיקו.
כשדפקנו את הצרפתים
את המשחק נגד נבחרת צרפת האימתנית במוקדמות מונדיאל 1994 הגדירו רבים כ"טיול ישראלי בפריז". הנבחרת של שלמה שרף הייתה אז החלשה בבית מספר 6 (שוודיה, בולגריה, צרפת, אוסטריה ופינלנד), איבדה עניין בשלב מוקדם מאוד, וניסתה בעיקר ליהנות מהחוויה.
הצרפתים, שנאבקו עם בולגריה על הכרטיס לגביע העולם בארה"ב, היו חייבים את הניצחון, ולא הייתה אז יריבה נוחה יותר מאשר ישראל כדי להשיג אותו. על אף היריבה בהזמנה, הצרפתים עלו עם אחד ההרכבים המפחידים שראה שחקן ישראלי מימיו: ברנארד לאמה, מרסל דסאיי, לוראן בלאן, דידייה דשאן, דויד ז'ינולה ואריק קאנטונה הם רק חלק מהשמות שהתכוננו להביס את נבחרתו של שרף, בדיוק כפי שעשו ברמת גן (0:4).
דקה 20, הלם בפארק דה פראנס. רוני רוזנטל הפך כדור מצוין לתוך רחבת החמש של לאמה, ראובן עטר נגח למרכז הרחבה, ורונן חרזי דחק מקרוב פנימה, 0:1 לישראל. השער, כך מסתבר, הימם גם את השחקנים הישראלים, שלהפסקה כבר ירדו בפיגור 2:1 (פרנק סוזה וז'ינולה).
המחצית השנייה תיזכר כנראה לעולמים בזיכרונו של כל ישראלי. בדקה ה־82 הצליח אייל ברקוביץ' הצעיר להשוות ל־2:2 אחרי עוד פריצה אדירה של רוזנטל. ואז זה קרה. כשהצרפתים לא הבינו כיצד נקלעו למצב שכזה ולחצו כדי להשיג את שער הניצחון, רוזנטל פרץ באגף השמאלי, התגבר על דסאיי ובלאן והגביה מצוין לתוך הרחבה. עטר חיכה שם, והוא שלח רגל ארוכה כדי להכניע את לאמה. "שערררר, שערררר, 2:3 לישראל", צעק אז מאיר איינשטיין ז"ל, כשהוא משתנק ומאבד את קולו באחד השידורים הזכורים ביותר בתולדות הספורט הישראלי.
למונדיאל בארה"ב נבחרת ישראל אמנם לא העפילה, וגם לא הייתה קרובה לעשות זאת, אבל לנצח תיזכר כזאת שדחפה מקל בגלגליהם של הצרפתים, שבסופו של דבר הפסידו את כרטיס העלייה לבולגריה.
במרחק נגיעה
כבר בפתיחת הסיבוב המוקדם זה נראה היה טוב עבור נבחרת ישראל, שהצליחה לנצח משחק פתיחה באליפות אירופה לראשונה זה חמישה טורנירים רצופים. נבחרתו של רלף קליין ז"ל גברה 78:86 על פולין, לפני שנכנעה 92:83 לצרפת. ההפסד סיבך את ישראל, שכדי להעפיל לבית הגמר הייתה זקוקה לניצחון על יוגוסלביה, אלופת העולם ואירופה המכהנת.
ב־11 ביוני 1979 פגשו מיקי ברקוביץ' וחבריו את היוגוסלבים, וירדו בפיגור 45:42 מינימלי להפסקה. למחצית השנייה יצאו שחקניו של קליין כמו מלוע של תותח, ביצעו מהפך גדול ועלו ליתרון 56:68. היוגוסלבים, שנחשבו אז לאחת הנבחרות החזקות בעולם, הצליחו להשיב את היתרון שאבד ועלו ל־71:76 עם ריצת 3:20.
כמה מהלכים טובים של הנבחרת הישראלית הורידו את הפער לנקודה אחת בלבד. כשנותרו 21 שניות לסיום, ברקוביץ' קלע שתי נקודות וצבע שוב את היתרון בכחול־לבן. היוגוסלבים יצאו להתקפה אחרונה בניסיון למנוע סנסציה, אך פיני חוזז עמד איתן בהגנה, לפני שסטיב קפלן העיף את הכדור אל תקרת האולם ונתן את האות לחגיגות.
יחד עם ישראל העפילו לבית הגמר גם יוגוסלביה, ברית המועצות, צ'כוסלובקיה, ספרד ואיטליה המארחת. את בית הגמר פתחה ישראל עם הפסד 90:78 לאיטלקים, אך בשני המשחקים הבאים גברה 84:88 על ספרד ו־93:94 לאחר הארכה על צ'כוסלובקיה. במשחק האחרון בבית הובסה נבחרתו של קליין 92:71 על ידי ברית המועצות החזקה.
בסיום משחקי בית הגמר נוצר שוויון נקודות בין ישראל ויוגוסלביה, אך בזכות הניצחון הדרמטי בשלב המוקדם, היוגוסלבים הודחו ולמעשה סללו את הדרך לגמר היסטורי בין ברית המועצות ונבחרת ישראל. בגמר עצמו ישראל אומנם לא היוותה יריבה רצינית לברית המועצות ונכנעה לה 98:76, אך לנצח תיזכר כאחת הנבחרות הגדולות ביותר שידע הכדורסל הישראלי, בדרך למקום השני באירופה.
חום יולי־אוגוסט
גם בטניס, כמו בכדורגל ובכדורסל, לנבחרת ישראל אין הרבה רגעי שיא, אך כשאלו מגיעים - הם יחקקו בזיכרוננו לנצח.
את הסיבוב הראשון של גביע דייויס ב־2009 פתחה ישראל מצוין כשגברה 2:3 על נבחרת שוודיה. זה התחיל עם משחקי היחידים של דודי סלע, שגבר על תומאס יוהנסון (אלוף אוסטרליה הפתוחה ב־2002) ועל אנדראס ווינסיגוורה, לפני שהראל לוי עשה זאת מול ווינסיגוורה. במשחק הזוגות הפסידו הצמד אנדי רם ואמיר חדד 3:1 לצמד סימון אספלין ורוברט לינדשטדט, אך זה לא שינה דבר. בעקבות הניצחון עלתה ישראל למקום השמיני בדירוג הנבחרות והעפילה בפעם השנייה בתולדותיה (ולראשונה מאז שנת 1987) לרבע גמר המפעל, שם חיכתה לה נבחרת רוסיה, שדורגה אז ראשונה בעולם.
רבע הגמר המסקרן מול רוסיה נערך ביולי 2009 בהיכל "נוקיה" בתל אביב. ניצחונות מדהימים של לוי על איגור אנדרייב, של סלע על מיכאל יוז'ני ושל רם ויוני ארליך על מראט סאפין ואיגור קוניצין במשחק הזוגות שלחו את ישראל לראשונה בתולדותיה לחצי גמר גביע דייויס. ישראל, באופן מדהים, הבטיחה העפלה לשלב ארבע האחרונות כבר לאחר יום המשחקים השני, אבל המפגש מול הרוסים טרם הסתיים. סלע נפצע ופרש מהמשחק לפרוטוקול בלבד מול איגור אנדרייב, לפני שלוי ניצח את איגור קוניצין במשחק שקבע את התוצאה הסופית - 1:4 היסטורי לישראל.
בחצי הגמר פגשה ישראל את ספרד, שהגיעה כאלופה המכהנת. למרות הניצחון על הנבחרת הרוסית, אף אחד לא נתן לישראל סיכוי על החימר הספרדי וגם לא הנבחרת המקומית שטיילה ל-1:4 קליל וחד צדדי. דויד פרר ניצח את לוי, חואן קרלוס פררו עשה זאת מול סלע, והצמד אנדיוני נכנע לטומי רוברדו ולפליסאנו לופס. ביום השלישי של ההתמודדות הצליח לוי לגבור על לופס ולנעול את המסע המופלא עם טעם טוב והרבה כבוד לטניס הישראלי.
לפנייה לכתב/ת 
