הבושה שגרמו משחקי התחתית

אזכיר תחילה את המשחק המקביל, בו התארחה הפועל כפר סבא אצל עירוני ק"ש המתפוררת, משחק שהסתיים בתבוסה מחפירה של המארחת, 4:1. "לא חשבתי שלכפ"ס יש סיכוי. המשחק מול אשקלון הוא הכי חשוב שיהיה לקריית שמונה העונה. יש לנו הזדמנות להוכיח לכולם שאנחנו ספורטאים". כך התבטא איזי שרצקי מיד לאחר המשחק. רק שמישהו חייב להזכיר לו שכבר מאוחר מדי עבור ק"ש להיות ספורטאים. או שאתם ספורטאים נגד כולם באופן שווה או שאתם לא.

הדבר הכי לא ספורטיבי בעולם הוא לחלק מתנות ולא להתאמץ נגד קבוצה אחת, ומאידך לנסות ולהילחם בחירוף נפש נגד קבוצה שנייה. את הפדיחה שלכם כבר עשיתם. תתביישו!

המכות במושבה(צילום: אורן אהרוני)

גם האירועים מכיוון המושבה לא בישרו טובות. בעלים ויו"רים של הקבוצות, שאמורים לשמש דוגמה, מתעמתים ומתכסחים אחד עם השני. איומים ותלונות במשטרה שעפים לאוויר ללא הרף סמוך ואחרי שריקת הפתיחה. אוהדים שיורקים על מאמן היריבה, והאחרון שלא נשאר חייב. הקבוצות נאבקו בשבת על הזכות לשחק עונה נוספת בליגת העל, אך ללא ספק, מבחינת רמה והתנהלות ספק אין להן מקום בליגה א' דרום.

וכמובן, אי אפשר שלא להזכיר את הדובדבן שבקצפת, התמונות בהן נראה שחקן הפועל ת"א עצור ומובל באזיקים. האירוע גרם לי ולכל אוהד כדורגל שפוי להתבייש בעצם אהבתו לכדורגל ישראלי. באנגליה, שחקן שהתנהג בחוסר ספורטיביות במהלך או לאחר משחק, נתן איזה מרפקון או צבט שחקן של הקבוצה היריבה, מורחק ל-4-3 משחקים מינימום. בהתאחדות לכדורגל החליטו שאלימות ותקיפת שוטרים על כר הדשא אינן סיבות מספיק טובות, וטוטו תמוז ואוראל דגני, שאף הוא היה מעורב בקטטה, לא יועמדו לדין על התפרעותם. אז יקום האחד שיגיד שהוא מתפלא שהכדורגל שלנו נראה כפי שהוא נראה?