הבלם הטוב בעולם
לאונרדו בונוצ'י הוא לא רק התחנה הסופית בהגנה המדהימה של יובנטוס, אלא גם האיש שמנווט את המכונה כולה. הדרך המרתקת שעבר עשויה להגיע לשיא בהנפת גביע האלופות, אבל קודם צריך לסגור פינה קטנה הערב (21:45) מול מונאקו
כשלאונרדו בונוצ'י מרים ידיים לחגיגת ניצחון, ושריר הקיבורת מתנפח, אפשר לראות היטב את הקעקוע על זרועו השמאלית. Per aspera as astra, כתוב שם, ביטוי לטיני מפורסם שמשמעותו "דרך הקושי, אל הכוכבים".
זה המוטו של בונוצ'י, שבנערותו הקריירה שלו עמדה בסכנה בגלל מחלה, שקבוצות בליגה שנייה השאירו אותו על הספסל ושגם השנה, בשיא פריחתו, שקל להפסיק לשחק מחשש לבריאות בנו. מהקשיים האלה, דרך עבודה מנטלית מאתגרת, בונוצ'י אכן הגיע לכוכבים. היום, לדעת רבים, הוא הבלם הטוב בעולם.
קשה להתווכח עם הקביעה הזו. בונוצ'י הוא שחקן ההגנה הטוב ביותר בקבוצת ההגנה הטובה ביותר. אם יובנטוס לא תספוג היום (ג', 21:45) מול מונאקו, היא תגיע לכמעט 12 שעות רצופות של כדורגל ללא שער חובה בליגת האלופות. ליובה יש כמובן את ג'יג'י בופון בשער, ולפניו בלמים נפלאים נוספים כמו ג'ורג'יו קייליני ואנדראה ברצאלי. אבל בונוצ'י הוא המאסטרו המוביל את קו ההגנה, שלא ספגה ב־180 דקות מול ברצלונה ואשר מגיעה הערב לגומלין חצי גמר הצ'מפיונס מול מונאקו אחרי ניצחון 0:2 בצרפת.
הבלם, שחגג 30 בשבוע שעבר, יכול היה לעבוד בקלות במקצוע אחר. כנער הוא סבל ממחלת אוסגוד־שלטר – ליקוי באזור בליטת העצם מתחת לברך שגורם לכאבים חזקים. באחת התקופות החשובות להתפתחותו כשחקן הוא נאלץ לשבות מפעילות במשך כחצי שנה, ומדי לילה התעורר עם כאבים עזים. אלה היו ימים קשים.
הנער, שהתגבר והשלים את הפער, מגיע ממשפחה אוהדת אינטר ("אני הכבשה השחורה־לבנה", הוא אומר) וגם הוחתם בקבוצה ממילאנו בגיל 18, אבל לא הראה התקדמות והושאל לקבוצות ליגה שנייה כמו טרוויזו ופיזה. בתקופה ההיא, כשישב מתוסכל על הספסל, טענו מאמניו שהוא סובל מחוסר ריכוז. במטרה לחזק את המנטליות הוא החל לעבוד עם "מאמן מוטיבציה" מפורסם בשם אלברטו פראריני, אחד האנשים ששינו את חייו.
מהפגישה הראשונה ביניהם יצא הבלם בתחושה שמדובר ב"שטויות מיסטיות ונומרולוגיות" (כיום בונוצ'י לובש את החולצה מספר 19, ודואג לחתום על חוזים ב־19 בחודש, בגלל הנומרולוגיה של פראריני), אבל בהמשך נוצר החיבור. שיטותיו של פראריני, שעבד עם שחקנים איטלקים אחרים (כמו שוער הנבחרת לשעבר פרנצ'סקו טולדו), שנויות במחלוקת. בין השאר הוא היה לוקח את בונוצ'י לביתו ומתעלל בו. "במרתף, בחושך, העלבתי אותו בכל דרך אפשרית", הוא חשף לפני כשלוש שנים. "ואם לאונרדו היה מאבד ריכוז, הוא ישר קיבל אגרוף בבטן כדי שיישאר מפוקס ויתעלם מרעשי רקע. ככה הפכתי אותו לחייל".
בונוצ'י אכן הפך לחייל ממושמע, וכיום יש כאלה שמכנים אותו בדיוק כך. המנטליות והריכוז במשימה השתנו ב־180 מעלות. ג'אמפיירו ונטורה, שהיום מאמן את בונוצ'י בנבחרת, אמר שלקח אותו בזמנו לבארי בזכות "אישיות חזקה". שם, בבארי של ונטורה, בונוצ'י פרח ופרץ.
הבלם עצמו נוהג לומר שלא רק פראריני שיפר אותו, אלא גם אנטוניו קונטה שאיתו זכה בתארים הראשונים ביובה. המאמן, שאצלו תמיד מדובר באימונים ארוכים ואינטנסיביים, שיפר את בונוצ'י טקטית וטכנית. בסוף העונה שעברה, רגע לפני שכיכב עבור קונטה ביורו, נבחר לשחקן העונה באיטליה. זו הפעם הראשונה ששחקן הגנה זכה בתואר מאז פאביו קנבארו, עשור קודם לכן, גם הוא במדי יובנטוס.
המערכה בה הופיע אקדח
בסתיו 2012 הרגיש בונוצ'י מתכת של אקדח צמודה לגופו. הוא יצא עם אשתו ואחד מילדיו מסוכנות רכב, במטרה לרכוש פרארי חדשה, כשאדם חמוש ורעול פנים דרש את שעון היוקרה שלו. ברגעים הראשונים בונוצ'י הראה שיתוף פעולה. הוא הושיט לשודד את השעון, אבל ברגע שהאחרון שלח ידו לעבר השלל, הנחית אגרוף לפרצופו, ואז עוד אחד. השודד החבול ברח. "לא ניסיתי לחקות איזה כוכב־על שרואים בסרטים", הסביר הבלם, "זה היה אינסטינקט הגנתי".
כמעט בכל כתבה על בונוצ'י, בכל מקום בעולם, מזכירים את הסיפור הזה. בסופו של דבר נחמד לעשות את החיבור בין האינסטינקט ההגנתי והמסוכן ברחוב לזה שעל המגרש. אבל המשך התקרית ההיא מוסיף להקבלה בין ניסיון השוד לבין איכויות המשחק של הבלם. בונוצ'י לא רק שמר על השעון, אלא רדף אחרי השודד במטרה לסגור איתו חשבון. האחרון, שעלה על קטנוע, צעק לעברו "מה אתה עושה, אתה משוגע? אני אירה בך". כזה הוא בונוצ'י גם במגרש. לא אחד שחושב רק הגנה.
לא סתם אוהבים לכנות אותו "בקנ־בונוצ'י" או "בוני־באואר", על שם פרנץ בקנבאואר האגדי – הליברו ששילב יכולות הגנתיות והתקפיות בצורה מושלמת. בונוצ'י הוא זה שמתחיל ומנהל את ההתקפות של יובנטוס ונבחרת איטליה מאחור, במיוחד במשחק עם שלושה בלמים. יש לו בעיטה מצוינת (גם במצבים נייחים), דריבל שעוזר לפרוץ את קו הלחץ הראשון, ומסירות ארוכות מדויקות שמסדרות לחבריו מצבי הבקעה. זוכרים את הבישול לעמנואלה ג'אקריני מול בלגיה ביורו?
לפני שבועיים, נגד גנואה, בונוצ'י לקח כדור במחצית המגרש שלו, עבר בין שני שחקנים ושיחרר פצצה מרהיבה לרשת מ־20 מטרים. זו הייתה עוד הדגמה אדירה ליכולות ההתקפיות של מי שהחל את הקריירה כקשר קדמי. רוב הבלמים מבקיעים את השערים שלהם בנגיחות ממצבים נייחים. בונוצ'י כבש עבור יובנטוס, בליגה ובאירופה, 18 שערים – 11 ברגל ימין, ארבעה בשמאל, ורק שלושה בעזרת הראש. נתונים נדירים לבלם.
אלה הפעולות שבזכותן כל קבוצה גדולה שצריכה לפרוץ הגנות צפופות ולהתחיל התקפות מאחור חושקת בשחקן כמו בונוצ'י. הבסיס, כמובן, הוא הקלאסה ההגנתית. לא רק משחק הראש, קריאת מסירות היריב או המיקום הנכון, אלא גם האחריות לתיאום ההגנתי המושלם.
אפשר היה לראות את זה גם ביורו לפני כשנה, עם אותם שחקנים, קייליני וברצאלי. בונוצ'י היה אחראי לתנועה הקבוצתית, כיחידה אחת, ללא הכדור. מסימיליאנו אלגרי, מאמן יובה, זכאי לאינספור מחמאות על כך ששינה את המערך באמצע העונה. כל השחקנים, ומספיק לראות את הלחץ והתיקולים של מריו מנדז'וקיץ' כדי להבין זאת, תורמים למכונה הכל כך יעילה. בונוצ'י מנווט ומתדרך אותה מאחור.
"דיברתי עם אלוהים"
הדברים האלה מדהימים, בהתחשב בעובדה שלא מזמן עברו בראשו של בונוצ'י הרהורים על הפסקה ממשחק. זה קרה בעקבות מחלה קשה של בנו, מטאו (ההורים ביקשו שלא
לחשוף את הפרטים), שהצריכה מספר ניתוחים. הראשון בוצע יממה לאחר האבחון, בחודש יולי האחרון, וארך כשמונה שעות.
"כשמטאו נכנס לניתוח הוא שאג לעברנו כמו אריה", סיפר האב חמישה חודשים וכמה ניתוחים נוספים מאוחר יותר, כשהסכנה חלפה. "כאילו הוא רוצה שאנחנו נרגיש אמיצים ולא הוא. ישבתי בפינה ודיברתי עם אלוהים. אמרתי לו: 'בבקשה, תזכור שהוא רק ילד'. באותם שבועות חשבתי לעזוב את הכדורגל, לא הייתי מסוגל לחשוב על עבודה. הבן שלך שואל למה הדברים האלה קורים לו, ואין לך תשובות". הסיפור של מטאו הוביל לגל תמיכה במשפחה במגרשים שונים ברחבי המדינה. אוהדים רבים, מנאפולי ועד טורינו, הניפו ביציעים שלטי עידוד ואיחולי החלמה.
הילד הבריא, בונוצ'י עדיין משחק, וברמה הגבוהה ביותר. דרך הקושי ואל הכוכבים – כפי שאומר הביטוי שמקועקע על הזרוע – כוכבי ליגת האלופות. הבלם הטוב בעולם, בראש ההגנה הטובה בעולם, בדרך לגמר שני בשלוש שנים. יובנטוס ספגה רק שני שערים ב־11 משחקים במפעל העונה. השיא, שלושה שערי חובה בעונה (מינימום 10 משחקים), שייך לאיאקס של 1995/96, שהפסידה בגמר לאותה יובה. בונוצ'י לא יסתפק במקום השני.
לפנייה לכתב/ת 
