הדרך ללאומית רצופה כוונות טובות

הפועל תל-אביב רחוקה 90 דקות מאחד הכתמים הגדולים בהיסטוריה של המועדון. בארון התארים של אחת מהאימפריות הגדולות של הכדורגל הישראלי תוכלו למצוא 13 אליפויות, 16 גביעי מדינה, 5 זכיות באלוף האלופים, גביע טוטו אחד ואפילו גביע אסיה לקבוצות אי שם בשנת 67'. ישנו כמובן גם המסע הבלתי נשכח בגביע אופ"א בעונת 2001/2002, כשהקבוצה המרגשת של דרור קשטן הגיעה עד לשלב רבע הגמר, כשבדרך היא מדיחה מועדונים גדולים כמו צ'לסי ופאלרמו.

לאחר שגמרנו להתרפק על העבר, נחזור ברשותכם אל המציאות העגומה כל-כך, שאף אחד מ-10,400 האנשים שנכחו בשבת בנתניה במשחק החשוב מול הפועל אשקלון לא האמין שהקבוצה שלו תידרדר אליה. כדי לבחון כיצד הידרדר המצב של הפועל תל-אביב עד כדי-כך, צריך ללכת אחורה, הרבה אחורה. בשנים האחרונות המועדון המפואר נהיה למעין "כדור עובר" של אנשי עסקים פרטיים, שכמובן אוהדים את הקבוצה ורוצים רק את טובתה, החל מאלי טביב, דרך חיים רמון ולאחריו אמיר כבירי ועד לאחים ניסנוב, הבעלים הנוכחיים של הקבוצה. כמובן שאי אפשר להפיל את האשמה על בעלים אחד ספציפי וגם לא נעשה זאת, בואו נפיל את האשמה על כולם ביחד. בכל פעם שנכנס בעלים חדש לקבוצה הוא הביא אתו רוח חדשה ותקוות חדשות, וכמובן, איך לא, הבטחות שווא חדשות, והאוהדים מצדם חשבו, הנה הפעם זה יהיה אחרת, אז חשבו.

הפועל ת"א(צילום: עוז מועלם)

הניהול היה כל-כך כושל, עם החלטות לא נכונות, זעזועים בלתי מתקבלים על הדעת, החלפות שחקנים וצוותי אימון לא פרופורציונליים, העמדות תקציבים מדי שנה שבדיעבד נראה שהיו מנופחים ולא קשורים למציאות הכלכלית שפקדה את המועדון, ואף אחד לא מפקח ולא לוקח אחריות. פשוט זורקים את המועדון מידיו של אחד לשני לפני שהוא מתרסק סופית, שמא חס וחלילה שהפירוק יהיה על שמם, "כדור עובר" כבר אמרנו?

אנחנו שומעים בכל מיני תכניות טלוויזיה ופאנלים בהם פרשנים מבקרים את קורצקי ואת השחקנים, וזה בסדר. זאת עבודתם להשאיר את הפועל תל-אביב בליגה. אבל נגיד ש – אדי גוטליב מכוון את הראש שלו טיפה יותר שמאלה ונגיד ש – עומרי אלטמן שם את הרגל שלו טיפה יותר ברגש והפועל תל-אביב מצליחה להישאר בליגה, זה מה שיעזור למועדון? עוד שנה של לעבור בשלום? זה מיד מזכיר את המשפט שאמר אמיר כבירי, בעלה הקודם של הקבוצה, בראיון לאחר עזיבתו :"אנחנו גוררים את הגופה". הרי זה ברור שהבעיה של המועדון היא הרבה הרבה יותר עמוקה ממאמן ושחקנים כאלה או אחרים, והמועדון ברשותו של האחים ניסנוב חייב ניקוי אורוות רציני, לא פחות מזה.

ישנו תסריט ריאלי לפיו הפועל תל-אביב תשחק בליגה השנייה בחשיבותה בעונה הבאה, ואולי, בינינו, מבלי שאף אחד ישמע, זה דווקא יעשה טוב למועדון, לעבור מעין עונת הבראה, בלי לחץ להביא שחקנים עם שמות מפוצצים, בלי הפסדים ותבוסות ושוב לחץ של האוהדים שאוכל את המועדון מבפנים, שכמו שלמדנו מניסיון עבר – לא יודע לקבל החלטות תחת לחץ. אז אולי בכל זאת עדיף למועדון, עם כל הצער והכאב, לרדת לעונה אחת לליגת המשנה, להיבנות מחדש עם תקציב שפוי והרבה פחות לחץ ומשם לצמוח מחדש ולהגיע יותר בשלים לליגת העל. אולי זה המתכון להחזרת אחת מהאימפריות הכי גדולות שידע הכדורגל הישראלי לקדמת הבמה, כי רק לשם הוא שייך.