ירידת ליגת תעשה טוב להפועל תל אביב
עונה בליגה הלאומית היא לא אסון ספורטיבי, יש מספיק קבוצות שעלו חזקות יותר וזכו באליפויות. אולי הליגה השנייה תעשה טוב לאדומים
צילומים של אוהדים כאובים בגלל ירידת קבוצה ו/או ערב ירידה של שחקנים ממררים בבכי תמיד מרגשות מכיוון שהן נחרטות בזיכרון כטרגדיה ספורטיבית. 21 שנה חלפו מאז הנשירה ההיא של הפועל באר-שבע, ועדיין תמונת הדמעות של יוסי בניון בן ה-17, אז בבאר-שבע שלאחר הירידה, היא אחת התמונות היותר חזקות שצולמו בקריירה שלו.
- צפו: מכות בין אוהדים לשחקנים באימון המסכם
אל תדאג, תוך עונה אתה חזרה בליגת העל(צילום: עוז מועלם)
כי אפילו אם הפועל ת"א תרד, רוב הסיכויים שהיא תחזור לאחר עונה אחת. בהנחה שהאחים ניסנוב יישארו כפי שהצהירו, והם ניהלו את הקבוצה בחודשים האחרונים באופן רציני לגמרי בתקציב המקובל בליגת העל, לא תהיה סיבה בעולם שהפועל תאריך את שהותה בלאומית.
רק בנייה גרועה בצורה יוצאת דופן של הסגל וכישלון מקצועי מהדהד, ימנעו חזרה מהירה. כתם על המועדון? אם הקבוצה תחזור ביכולת טובה, מי יזכור את התקלה במחצית הראשונה של 2017.
מספיק לראות את טבלת העולות והיורדות בעשור האחרון כדי להיווכח כי שיבה מידית אינה משימה גדולה מדי. מועדונים קטנים מהפועל ת"א סגרו את הסיפור בתוך עונה אחת. בנוסף, בחמש העונות האחרונות חזרה לפחות אחת משתי היורדות בעונה שלאחריה, כשבדיוק עכשיו חוזרות השתיים שנשרו אשתקד, נתניה ועכו.
בעשור האחרון, רק פעמיים אף לא אחת משתי הנושרות חזרה מיד. אגב, צחוק הגורל, מי שעשתה חמש עונות תמימות בליגת המשנה היא... הפועל באר שבע עד שאלונה ברקת הפציעה בבירת הנגב וההמשך ידוע.
אם מכבי נתניה, שחוותה אשתקד עונה ביזיונית, במספר הנקודות, 12! (ב-22 פחות מעכו הלפני אחרונה) ושערי הזכות שלה (14), אספה את עצמה וחזרה ארבעה מחזורים לפני הסיום, וזה עוד אחרי הפחתת תשע נקודות. הפועל ת"א צריכה לתת שנת שירות בליגה הלאומית, להגביר את העניין בה, ולחזור. אוהדים לא היסטריים של הפועל, המסוגלים לחשוב בשיקול דעת, יכולים בהחלט להגיע למסקנה כי הירידה הזו דווקא לטובה.
זאת משום שסוף-סוף נעצר הבלגן האין סופי במועדון, השפיות חוזרת אליו ואפשר לבנות ולהיבנות מחדש, כלכלית ומקצועית. "לא איזה מסכנים האוהדים", כמו שירו של הגדול באוהדים, אריק אינשטיין, אלא לקחת רק את הצד החיובי, וכאמור יש כזה.
גם הם חזרו תוך עונה אחת. נתניה חוגגת(צילום: עוז מועלם)
מהתקדימים בעולם עולה כי לגדולות אין שום קושי לחזור מיד. יובנטוס חזרה אחרי הורדתה בגלל פרשת השחיתות ואפילו השתדרגה. גלאזגו ריינג'רס, שהונחתה בליגה הרביעית (!) בסקוטלנד בגלל סיבות כלכליות, הספיקה לחזור. כשמנצ'סטר יונייטד ירדה בשנות ה-70 אחרי הפסד במחזור האחרון לסיטי משער של כוכבה לשעבר, דניס לאו, היא לא נתנה לדמעות הזדמנות לעצור אותה מלחזור.
יש אפילו תקדים כחול-לבן: בית"ר ירושלים, שנשרה ב-1990 ללאומית, חזרה עם אלי אוחנה, שסיים את הקריירה האירופית בתוך שנה, ובעונה שלאחר מכן כבר הייתה אלופה. השנים הגדולות באמת של בית"ר היו בניינטיז, אחרי אותה חזרה ותודות ללקח שנלמד מהירידה ההיא.
חזר לבית"ר כדי לקחת איתה אליפות. אוחנה(צילום: יוסי רוט)
אם הפועל כפר סבא והפועל אשקלון עלו שתי ליגות תוך שנתיים, סביר ולמעלה מכך שהפועל ת"א תוכל להעפיל תוך עונה אחת. גם כפר סבא, בהנחה שסתיו שחם יישאר כבעלים, ופליקס נעים על הקווים, אמורה לחזור. לא נראית כיום קבוצה רצינית בלאומית שמסוגלת לסכן את השתיים, בטח שלא את האדומים.
אולי רק אם אייל גולן יחליט ויוכל לחקות במרמורק את עמיתו למקצוע, אלטון ג'ון, שבסוף שנות ה-90', הזרים סכומי כסף גדולים לווטפורד, עם רוני רוזנטל ואלון חזן, שהעלו אותה תוך שנתיים שתי ליגות עד לפרמייר-ליג.
זה לא נגמר עד שזה לא נגמר, כמו שאומרת הקלישאה הריאלית. יש עוד סיכוי אחרון לנס, אבל בהנחה שמעצמת הפועל ת"א תנשור, כמו שקרה לה ב-1989, שלאחריה חזרה תוך עונה אחת, אלא מה, לא צריך לקחת אותה כפרידה סופית וטרגית מהליגה הבכירה. רק כחופשה לעונה אחת עם הפקת לקחים.
בהכנת הכתבה השתתף ספי פסטרנק
לפנייה לכתב/ת 
בן רייכרט
צילום: ראובן שוורץ
מומלצים
