מתי האימפריה הירוקה תחזור?

היה היו בישראל שתי מעצמות, בשני ענפי ספורט שונים, הנמצאות במרחק גיאוגרפי של שעה נסיעה זו מזו, וחולקות "שם פרטי" משותף. במשך עשרות שנים שתי המעצמות קטפו תארים רבים, לא קטלו קנים גם באירופה, והיוו מופת ודוגמה לניהול מועדון, חדוות משחק והישגיות. בראש כל אחת מהמעצמות ניצב איש בולט, אדם משכמו ומעלה, שבמשך עשרות שנים מזוהה עמה יותר מכל. אך אבוי, השנים האחרונות הן שנים שחונות, בשתי המעצמות, ונדמה שהן משרות תוגה כה רבה, עד שמפעל החיים של שני האישים הענקיים עלול להיצבע בצבעים כהים...

אני מניח שניחשתם - מדובר במכבי חיפה בראשותו של יעקב שחר, ומכבי ת"א בראשותו של שמעון מזרחי. אני אמנם אוהד של הירוקים, אולם לא יכולתי להימלט מההשוואה – בעל בית כל יכול, שהביא את מועדונו לפסגה, אך בשנים האחרונות מתקשה להבין שעליו לקחת צעד אחד הצידה, ולתת לדור ההמשך את המושכות...

יעקב שחר(צילום: ראובן כהן)

ברשותכם אתמקד במכבי חיפה, היקרה ללבי. יעקב שחר ראוי לקבל פרס ישראל, להדליק משואה, ומבחינתי שיקראו רחוב מרכזי בעיר על שמו בעודו בחיים – הוא יקיר העיר חיפה וכל רבבות אוהדיה חייבים לו המון על שעשה ועדיין עושה. יחד עם זאת, ובראש ובראשונה למענו – הוא חייב להבין שיש לו חלק מרכזי ב"קרקס" שמתרחש במועדון בשנים האחרונות! אינספור שחקנים, מאמנים, מנג'רים – באים והולכים, מקבלים שכר של 4 שנים למרות שכבר אחרי שנה התגלו כבלוף ועזבו–  זה מביש! האם זה מה שיזכרו מיעקב שחר הענק לאחר עשרות שנים נפלאות?!

למען הסר ספק, אני רוצה בכל לבי ששחר יישאר בעל המועדון. שיביא מנג'ר ישראלי בעל שיעור קומה (ולא נורווגי, הולנדי, ספרדי או אינדונזי) שיוכל לתקשר עם השחקנים, יקצה לו תקציב דו או תלת שנתי, ייתן לו את המושכות המקצועיות, וזהו! מרגע זה שחר לא יתערב בהחלטות עד סוף העונה, וייתן למנג'ר להתוות אסטרטגיה רבת שנים, לבחור שחקנים ולנהל דה פקטו את המועדון. כנראה שרק כך תימצא הנוסחה שתחזיר את הצבע ללחיי השחקנים, האוהדים וגם הבעלים, נוסחה שתחזיר עטרה ליושנה ותקיים את מילות שיר האוהדים הירוקים – "האימפריה תחזור!"