המשימה הראשונה של אוחנה: להביא שחקן ערבי לבית"ר
רק אישיות כמו אלי תוכל לעשות את הצעד הזה האמיץ הזה, להביא אחד כמו ראדי או עאבד. ואז נוכל לחזור להתרכז בפרויקט המקסים המתגבש במועדון בשנים האחרונות, כמוהו לא ראינו מאז שאוחנה היה שחקן. וטביב? הוא אחד מבעלי הבית הטובים בכדורגל הישראלי
יש אנשים שנחשבים נסיכים במונחי הספורט הישראלי. כאלה שלא משנה מה יקרה, תמיד יישארו נצורים בליבנו ונזכור להם חסד נעוריהם. מיקי ברקוביץ', עודד קטש, יעל ארד, משה סיני ואורי מלמיליאן. ויש עוד מספר מצומצם של ספורטאים שתמיד ילוו ביראת כבוד שכזו. וכמובן, אלי אוחנה. בימים שבהם בטלוויזיה היה רק ערוץ אחד, אין כמעט אדם במדינת ישראל שהשער של אוחנה מול אוסטרליה לא נצרב בתודעתו לעד. ואני לא מדבר רק על אוהדי כדורגל. גם ילדים, אמהות ואבות. כולם ידעו, כולם ראו. לכולנו זה צרוב בזכרון כחלק מהדי אן איי של הספורט הישראלי בשורה אחת עם אותו משפט מרגש של טל ברודי.
למה זה קרה? בטוח שלא במקרה. יש לו, לאלי, את הדבר הזה ממנו עשויים כוכבים אמיתיים. את הביטחון הזה, שהוא באמת כזה. אותו ביטחון שאיפשר לו לבצע תנועה מגונה לעבר הקוון והקהל במשחק של הנבחרת מול אוסטרליה במלבורן במסגרת מוקדמות מונדיאל '86, שהביאה להרחקתו וכמעט גם להפסקת המשחק, ארבע שנים לפני השער ההוא. וגם בשער ההוא, היה לאלי הביטחון לעבור שלושה מגינים ושוער בלי למצמץ. כי הוא פשוט יודע שהוא כזה טוב. לאוחנה יש גם קבלות שלכדורגלני עבר שהיו טובים ממנו פשוט אין. להיות חלק חשוב ומהותי בזכייה בגביע אירופה למחזיקות (בישל את שער הניצחון בגמר מול איאקס וכבש שער בחצי הגמר) אין לאף שחקן ישראלי אחר. הכי קרוב לזה היה השער של יוסי בניון בברנבאו או של חיים רביבו עם סלטה מול ליברפול. אבל אין באמת מה להשוות.
וכמצופה מגיבורי-על, כעת אני רוצה שאלי אוחנה יעשה עוד משהו אחד שרק אוחנה יכול. אני יודע שחלקכם יקראו לי בוגד. שמאלני. בפעם הבאה בה אפקוד את יציעי טדי, אסתכן סיכון ממשי אם אתקרב ליציע המזרחי, הגם שמעולם לא דרכתי ביציע אחר בטדי. אבל מבחינתי לפחות, המשימה הראשונה של אלי אוחנה בבית"ר ירושלים תהיה להביא שחקן ערבי. נו, אתם כבר על הגדרות? מגדפים? מחברים שירי אהבה? הנה, אומר זאת שוב. לא מוסלמי, לא צ'צ'ני, גם לא אסתפק בשחקן מהפזורה הבדואית שבנגב. ערבי 'אסלי'. אחמד עאבד, מהראן ראדי. כזה אני רוצה. כי אז ורק אז, נוכל לחזור ולהתרכז בפרויקט המקסים שמתגבש תחת העיניים שלנו בשנים האחרונות, כמוהו לא היה בבית"ר מאז היותו של אוחנה שחקן.
יגידו מה שיגידו על אלי טביב, אבל הוא אחד מבעלי הקבוצות הטובים בישראל, אם לא הטוב שבהם. אם היו לו את המשאבים של גולדהאר כבר היינו משחקים בשלב הבתים של ליגת האלופות, או לפחות מהווים קנדידדים רציניים בכל שנה. בית"ר, אחרי שנים של שממה, נראית שוב כמו הקבוצה הלוחמנית מימק"א. ומי שרוצה להתרפק על הימים של גאידמק מוזמן ללכת ולתלות בבית שלו פוסטרים של עידן טל. מה שהיה בתקופה הזו, מוטב שכולנו נשכח ומהר. זו לא בית"ר. אין צורך להסביר. כל אוהד עם מנורה על החולצה מבין זאת היטב.
וכעת יש לנו מאמן שמתאים לקבוצה כמו כפפה ליד. התקפי, חכם, צעיר ומבטיח. בעלים שמבין כדורגל ומעורב בדיוק במידה הנכונה, והדובדבן שבקצפת – אוחנה. אותו אוחנה שהרים אותנו על נס יחד עם אורי, יעקב שוורץ, סמי מלכה, אזולאי, שירזי, אשש, ואפילו גארי ונדרמולן. ויסלחו לי כל האחרים שלא ציינתי. אוחנה, שלקח את גביע אירופה עם מכלן וחזר להרים אותנו מהליגה הארצית (הליגה השניה באותם ימים) לאליפות בלאומית.
אל תטעו. אין זה טור חנופה או חלילה סגידה לאליל ילדות. זהו טור רציני וחשוב הפונה לאדם היחיד שיכול לסיים את הסאגה המצערת הזאת שנקראת קבוצה גזענית. כמוני יש רבבות אוהדי בית"ר טובים ומצוינים שאוהבים את הקבוצה אהבת נפש ונאלצים לסבול גינויים תקשורתיים חדשות לבקרים על לא עוול בכפם. רבבות אוהדים מכל הארץ שלא מעניין אותם לערבב פוליטיקה וספורט. רוצים להילחם על האליפות, לשחק באירופה.
יש לנו כעת מועדון מסודר, אצטדיון לתפארת, רצון טוב, מאמן מצוין. אז יהיה קצת רעש, אולי אפילו הרבה. יהיו כאלה שיתפרעו, ח"כים שינצלו את המצב על מנת להבעיר עוד מהומה ולהצדיק את קיומם הפוליטי. כל אלה לא אמורים להפריע. אני פונה אליך אלי, כי רק לך יש את האומץ וה'וובוס' לעשות את המהלך שיגובה ברבבות אוהדי בית"ר השפויים והטובים הפזורים בכל הארץ. כעת זה זמנך, להחזיר אותנו לקדמת הבמה. לאריה ולמנורה. להיות הקבוצה של המדינה.כי כשהאריה ישאג, מי לא ירא. מי לא ירא.
הכותב הוא עו"ד ומרצה באוניברסיטת בר-אילן. מחבר הספרים "האביר בן זונה" ו"הממלכה התיכונה".
לפנייה לכתב/ת 
