"מוכנה כבר עכשיו להעביר לרחלי את השרביט"
אירה ויגדורצ'יק השאירה מאחוריה את אולימפיאדת ריו ("עברתי גיהינום. אני מרגישה כבויה") ויוצאת למשימה חדשה, טוקיו 2020, עם מתעמלות חדשות. לצוות האימון של נבחרת ההתעמלות האמנותית היא צירפה את בתה, רחלי. הביקורות לא מרגשות את שתיהן: "זאת משרת אמון". ראיון זוגי ראשון, חלק א'
על המשטח באולם בחולון מתאמנות בימים אלה במרץ מתעמלות הנבחרת החדשה של ישראל בהתעמלות אמנותית. רק אירה ויגדורצ'יק שוב כאן. מאמנת העל של הנבחרת וממייסדות הענף בארץ, שהביאה למדינה שורה של הישגים שעוד לא נראו כאן, יוצאת עכשיו לדרך חדשה עם הפנים למשחקים האולימפיים בטוקיו 2020.
אלא שאירה לא תעבור את כל זה לבד. היא גם לא תהיה באולם הנציגה היחידה ממשפחת ויגדורצ'יק בנבחרת, מכיוון שצמודה אליה תעבוד בתה רחלי (28), בוגרת אולימפיאדת בייג'ינג 2008.
צפו באימון המשותף של אירה ורחלי ויגדורצ'יק:
כשהלחץ דוחק לקראת הופעת הבכורה של הנבחרת בעוד חודש וקצת בגראנד פרי חולון, עם נבחרת שאפילו עוד לא התגבשה סופית, התפנו השתיים לראיון זוגי ראשון ל"ידיעות אחרונות" ו-ynet ספורט.
"אני לא היית לוקחת עכשיו את הנבחרת בלי רחלי", מודיעה בנחרצות אירה (53) בתחילת דבריה. "זה היה התנאי המקצועי שהעמדתי לאיגוד. אני לא נלחמתי עליה כבת, זה מה שאנשים כנראה לא הבינו. בדיוק כמו שאף פעם לא נלחמתי על הספורטאיות שלי בנבחרת, והבנות הראשונות שעפו הפעם מהנבחרת, בניגוד למה שתמיד חושבים, היו חולוניות".
אירה לא מתרגשת מהביקורת על קידום מקורבים. "רחלי אף פעם לא הייתה בשבילי כבת באימון. כל מה שהיא השיגה, זה בזכות מה שהשקעתי בה כמו בכל מתעמלת אחרת, רק שהיא ידעה לקחה את זה. אני אוהבת מאוד לעבוד עם המתעמלות שלי, כי זו אותה אסכולה בסופו של דבר. הן מכירות אותי, הן יודעות לאן אני מביאה אותן. נתתי להן הרבה אבל אני גם לוקחת מהן הרבה, כי הן קרובות מאוד לשטח, לבנות".
ויש לך אמון מלא ברחלי?
"זאת מבחינתי משרת אמון, ויש לזה המון משמעות, כי אני צריכה צוות מאמנים שנאמנים לאידיאולוגיה שלי, ל'אני מאמין' שלי, כך שאני מאוד מאמינה ברחלי. היא עוזרת לי גם בכוריאוגרפיה וגם כמאמנת. אני מקשיבה לה הרבה, כי היא מביאה את הידע מהשטח".
רחלי: "מבחינת האיגוד המינוי בכלל לא היה סוגיה. יצא קול קורא עם הסטנדרטים שרצו וכנראה לא היה אף אחד שרצה. חיכו אולי שאף אחד לא יבוא בטענות אחר כך ולכן זה בסופו של דבר עבר בהנהלה. חוץ מזה שיש לנו את אותו שם משפחה וגם זה כבר לא".
אירה, מה את אומרת על הביקורת הציבורית בקשר לכך שאתן עובדות ביחד?
"אני בפרט הוכחתי שאין שום משמעות לקשר דם בהחלטות המקצועיות. כל התהליך לקח הרבה זמן, הייתה לאנשים בעיה בגלל שהיא הבת של... אבל לאף אחת לא הייתה בעיה בזמן שאני אימנתי אותה. לקחתי אותה כי היא מאמנת צעירה מוכשרת ואני סומכת עליה. ממש לא מעניין אותי מה אומרים. אם אני מאמינה במשהו לא מעניין אותי מה אומרים מסביב".
"כנראה שאין אף אחד שרוצה להתאבד כמוני"
ויגדורצ'יק האם משתדלת להתעלם מרעשי הרקע ומתמקדת בעבודה שלפניה. "אני צריכה עכשיו להעמיד נבחרת לתחרות הראשונה בגראנד פרי חולון ביוני בכל מחיר, כשיש לנו זמן קצר מאוד ויש המון עבודה. יש לנו גיבוי מלא מהמערכת ואני מודה ליו"ר האיגוד רזי פלד שנתן לי את הזכות לבחור את הצוות".
הופתעת שאף אחת לא הגישה מועמדות לאמן את הנבחרת?
"אני ממש לא הופתעתי. אין הרבה שהיו מוכנות במצב הזה לקחת נבחרת בזמן הקצר שנותר, כי אין בתקופה הזאת כבר בנות פנויות ומראש ידעו שזה מתכון לכישלון, אבל לי אין שום פחד. עם זאת עדיין חשבו שאני לא אקח את המינוי, אבל כנראה שאין אף אחד שרוצה להתאבד כמוני".
"זה לא שאין מאמנות, יש מאמנות טובות מאוד בארץ, השאלה האם הן מוכנות להשקיע את רוב זמנן", מסבירה ויגדורצ'יק. "הן לא רוצות כנראה להיכשל, לא מוכנות לאתגר, רק רוצות להיצמד להצלחה. אבל אני אוהבת את זה, זה אתגר גדול ואני לא חוששת משום דבר שיגידו עליי, גם אם אכשל".
רחלי, עד כמה היה חשוב לך לבוא לעזור באימון הנבחרת?
"זה היה חשוב לי מאוד, כי זה סוג של סגירת מעגל בשבילי כספורטאית. אני חושבת שבמערכת חשוב שיהיו ספורטאיות עבר שיכולות לעזור ולתרום, מה גם שזה שיתוף פעולה עם אימא וגם זה מאוד משמעותי. אני חושבת שאני יכולה לעזור ולתת יד, כי למדתי ממנה המון. אני גם מעבירה את זה קדימה לדור הבא וגם בתפקיד שלי כשגרירת אתנה".
חינוך מגיל אפס, כפשוטו
היא רק בת שנה ועשרה חודשים, אבל גם הבת של רחלי, אמה, כבר מסתובבת באולם ההתעמלות. היא נוגעת פה ושם במכשירים, אבל כדי שלא תפריע יותר מדי, נלי, אימה של אירה בת ה-88, מטפלת רוב היום בנינה.
אירה מספרת שגם היא הייתה מביאה את רחלי לאולם ההתעמלות מגיל אפס, כדי לספוג את הענף, וזה הביא אותה למה שהיא היום. "זה לא עניין של אף אחד, איך כל אחד מגדל את הבת שלו", היא אומרת בנחרצות.
אירה, את מאמינה שרחלי תמשיך את דרכך כשתפרשי?
"לחלוטין. היא ממשיכה, אבל יש לה גם את הדברים משלה. היא הרבה יותר מוכשרת ממני. לגדל תלמידים יותר מוכשרים מהמורים, אין דבר גדול יותר מזה. היא רואה דברים, מחברת דברים. אני מרגישה כבויה. זו יצירה של המון שנים, המון מאבקים, זה הורג את היצירה".
מה ירגש אותך בקמפיין הזה?
"ירגש אותי אם אגיע עם הבת שלי למשחקים האולימפיים. לא יהיה דבר יותר מרגש מזה. בקמפיין האחרון לא היו הרבה דברים שריגשו אותי. אולי בריו בסיום התחרות, בשיחה עם הנשיא מול התקשורת, כשלא הייתי יכולה להסתיר את ההתרגשות. מה לעשות, יש לי כבוד ויראה לנשיא מדינת ישראל שהתקשר לברך במיוחד אחרי הגיהינום שעברתי".
רחלי, איפה את רואה את עצמך בעוד עשור?
"עשר שנים זה עוד רחוק. ברמת האימון אני רוצה להמשיך להיות חלק מזה ולהביא נבחרת למשחקים האולימפיים. אני היום שגרירת אתנה עם היחידה לספורט הישגי, אני רוצה לעזור לענף ולספורט בכלל, לסייע לספורטאיות משלב הקדטים עד הכניסה לסגל האולימפי".
הבת שלך גם תמשיך את דרכך?
"הבת שלי בוודאות תהיה ספורטאית הישגית. כל מה שזה נתן לי, האופי, החוזק והאישה שאני היום – מכל ההיבטים להיות ספורטאית זה פלוס אחד גדול ואני אעשה הכל כדי שהיא גם תהיה
ככה, בישראל ולא בשום מקום אחר בעולם".
"עם זאת, הייתי מעדיפה שהיא תעסוק בענף כדור כמו אבא שלה (שחקן כדורעף החופים, שון פייגה – א.א), היא הולכת להיות גבוהה ואני לא רוצה שתעבור את כל הפוליטיקה מסביב בהתעמלות".
אירה, מתי את חושבת שתוכלי להעביר לגמרי את השרביט לרחלי?
"אני הייתי מוכנה כבר עכשיו להעביר, ולתת לרחלי לנהל את הנבחרת. כשהיו לנו דיונים על חתימת החוזה, אמר לי יו"ר האיגוד שאם אני לא אחתום הוא ישנה לגמרי את פני המאמנים בנבחרת. זה קרה בזמן שהוא קרא לשיחה את רחלי ולא ידעתי בכלל על כך. כשהוא סיפר לי למי הוא התכוון, אמרתי לו שאם הוא ייקח את רחלי להיות המאמנת הראשית, אני אהיה מוכנה להיות העוזרת שלה".
החלק השני של הראיון יתפרסם ביום שישי
לפנייה לכתב/ת 
