סיפון מחושב: נויה בר-עם ונינה אמיר מפליגות לטוקיו
"מחוץ לרדאר": הן עובדות ביחד רק שלושה חודשים, אבל כבר הספיקו לסיים במקום החמישי באליפות אירופה ולהעיר את תחום המפרשיות הרדום. בדרך לאולימפיאדה הן מסבירות למה הן מחזיקות יד זו לזו בחציית כביש ולמה הן צועקות במים: "חיים של אבא"
השיוט הראשון תחת הרוחות החזקות אכן היה רע והסתיים במקום ה-26 המאכזב. בר-עם ואמיר יצאו ממנו מתוסכלות בתחושה שהן הורסות לעצמן את האליפות ומפספסות מדליה. למרות זאת, הן אספו את עצמן ובשיוט שנערך מיד לאחר מכן כבר זינקו מהר מאוד למרות הרוחות החזקות. בר-עם הביטה בצי הסירות וכשראתה שהן אכן בחבורה המובילה, היא צעקה לאמיר: "כל הכבוד, חיים של אבא". תחרות או לא תחרות, אמיר באותו הרגע לא הייתה מסוגלת לשלוט בעצמה והתפוצצה מצחוק.
"תבין, אני כביכול הערסית בצוות, כביכול, תדגיש כביכול! אני ילדה טובה", מסבירה אמיר מדוע הופתעה באותו הרגע. "אני מביאה את הדיבור שלי, 'חיים של אבא' וכל השטויות האלה זה שלי".
אם נינה היא "הערסית כביכול", מה הדמות של נויה בצוות?
אמיר: "נויה מחזיקה לי את היד כשחוצים את הכביש".
בר-עם: "נראה לי זה בגלל שאני יותר..."
אמיר: "אמא!"
בר-עם: "אני קצת יותר מבוגרת ואולי קצת יותר אחראית אז אני שומרת עליה. חוץ מזה היא לא יודעת לבשל, אז אני באמת צריכה להיות אמא שלה".
אמיר: "היי! אני יודעת להכין חביתה ופסטה".
בר-עם: "בקושי... אני צריכה להאכיל את הילדה".
בשבוע שעבר, בתחרות הגדולה הראשונה שלהן ביחד ואחרי שלושה חודשים בלבד של עבודה משותפת, סיימו בר-עם ואמיר במקום החמישי באליפות אירופה בשייט מפרשיות 470 ולמרות המיקום המחמיא, יצאו בתחושת החמצה מסוימת שכן אלמלא שיוטים חלשים בודדים הן היו חוזרות ארצה עם מדליה על צווארן. גם בלי המדליה, המקום החמישי של בר-עם ואמיר, יחד עם המקום השמיני של צוות ישראלי נוסף, גיל כהן וסתיו ברוקמן, היוו יריית פתיחה מרשימה לקמפיין האולימפי בתחום המפרשיות שסבל מבצורת הישגים בשנים האחרונות.
"אני לא יודעת אם הופתענו מההופעה שלנו, אבל הציפיות לא היו מאבק על מדליה אלא התברגות בעשירייה", אומרת אמיר. "כשהובלנו את התחרות הייתה התרגשות באוויר. לי לא יצא עד אז להילחם על מדליה באליפות אירופה לבוגרים. זה היה מטורף ונתן תחושה טובה שהעבודה משתלמת".
יכול להיות שהטיפוס המהיר הזה באליפות קצת הלחיץ אתכן?
אמיר: "זה כן הלחיץ והשפיע קצת על התוצאות, אבל לומדים מזה. אי אפשר להגיע בפעם הראשונה ושהכל יעבוד חלק".
איך היו התגובות על ההישג שלכן?
בר-עם: "אחד המאמנים בצי אמר לי שברוח חלשה אני מחזיקה הגה הכי טוב בים. אלו דברים שנחמד לשמוע, אבל בסופו של דבר יש לנו את העבודה ואת הדרך שלנו".
אז מה בעצם היה חסר בשביל לזכות במדליה?
אמיר: "אולי קצת יותר ניסיון שלנו כצוות וניסיון עם המעמד. סיימנו את האליפות שמחות ומבואסות, סוג של רגשות מעורבים".
אולימפיאדה בכיתה י"א
אל נינה אמיר הציבור הישראלי נחשף לראשונה בשנה שעברה. חודשים ספורים לפני אולימפיאדת ריו היא חברה אל גיל כהן שחזרה מפציעה קשה אחרי תאונת דרכים, ובניגוד לכל התחזיות המוקדמות הצליחו השתיים להשיג את הכרטיס לאולימפיאדה.
אמיר, אז תלמידה בכיתה י"א, הייתה החברה הצעירה ביותר במשלחת הישראלית לאולימפיאדה. "למדתי שם המון גם במובן המקצועי וגם במובן המנטאלי: איך להתמודד עם לחץ של תחרות עם כזה שם גדול", מספרת אמיר על החוויה בריו. "יש שם הרבה כלי תקשורת ובהתחלה זה מגניב שפתאום מדברים עליי בכתבות, אבל אז הבנתי שזה לא מה שאני באמת מתמקדת בו".
האולימפיאדה עצמה הייתה מאכזבת למדי עבור כהן ואמיר שסיימו במקום ה-17 מתוך 20 צוותים. "כיוונו הרבה יותר גבוה אמנם, אבל זו תחרות שהכל משחק בה תפקיד, גם הצד המקצועי וגם המנטאלי, והיו שם שייטים הרבה יותר מנוסים שכבר זכו במדליות אולימפיות", אומרת אמיר. "יצאתי מאוכזבת מריו, אבל הסתכלתי אחורה על התחרות, לקחתי את הדגשים שלי והתקדמתי קדימה".
להתקדם קדימה היה בין השאר ההחלטה המשותפת של אמיר וכהן לפרק את השותפות. "אחרי ריו החלטנו שזה לא עובד יותר", נזכרת אמיר. "אני לא חושבת שהיה משהו ספציפי שגרם לפרידה, אולי האופי שלנו ואופן ההסתכלות על הצוות. כל אחת הסתכלה על מה שקורה בצורה שונה". כהן החלה להפליג עם סתיו ברוקמן, שותפתה הנוכחית, בעוד אמיר מצאה את עצמה זמנית ללא שותפה.
עד לסיום קמפיין אולימפיאדת ריו, בר-עם החזיקה בשותפות ותיקה ויציבה עם רימון שושן עמה זכתה בין השאר במדליית ארד באליפות העולם לנוער. הן הפליגו יחד במשך שבע שנים, לא מובן מאליו בתחום המפרשיות בישראל בו בשנים האחרונות חילופי הזוגות הפכו לתכופים יותר ויותר. "התחלנו להתאמן יחד לקראת אולימפיאדת טוקיו, אבל הבנתי שזה כבר לא עובד יותר ואמרתי לה שאני לא רוצה שנפליג יותר ביחד", מספרת בר-עם על הגורמים לפרידה. "הגשתי שיש יותר מדי משקעים מהעבר, רק התחלנו וכבר היו ריבים שצפו. אנחנו מסתכלות על השייט בצורה מאוד שונה וזה גרם לחוסר שקט בינינו. פשוט לא עבד יותר".
כשבר-עם ראתה שהשותפות עם שושן מתפרקת, היא החליטה לשלוח הודעה לאמיר והציעה לה להפליג איתה. אמיר נענתה מיד וארבעה ימים לאחר מכן הן כבר התייצבו לאימון משותף. מנקודה זו ועד לאליפות אירופה הן נכנסו למסגרת עבודה קדחתנית שכללה חמישה אימונים בשבוע, עבודה רבה על התאמת הסירה לצרכיהן, וגם גיבוש ביניהן שכלל בין השאר פתיחת עמוד פייסבוק משותף.
ברעם: "הפלגתי עם רימון המון שנים. יש לי את מלוא הכבוד כלפיה ואני חושבת שהיא שייטת מאוד מוכשרת. אבל אני חושבת שהחיבור עם נינה הוא שונה מאוד. הגעתי לצוות ממקום הרבה יותר בוגר ופחות אמוציונלי. הייתי בהלם מיכולת הלמידה של נינה. כל דבר שאמרתי לה, 'בום' תוך שנייה השתנה לטובה וזה היה מדהים לראות. הכבוד אחת לשנייה בינינו הוא מדהים, יש בצוות הזה המון פוטנציאל. הנה אנחנו בשבוע מנוחה עכשיו וכבר בא לי לחזור להתאמן".
"אין מצב שנכשיל צוותים אחרים"
שיטת העבודה בענף השייט השתנתה לקראת אולימפיאדת טוקיו 2020. כיום כל ארבעת הצוותים הישראלים בנשים מתאמנים יחד כנבחרת בהדרכת המאמן אילן תשתש. העבודה המשותפת הזו יוצרת סביבה תחרותית שאת הפירות הראשונים שלה קצר איגוד השייט כבר באליפות אירופה עם שני צוותים שהתברגו בשמינייה הראשונה ביבשת, אחרי הרבה שנים.
עם זאת, חשוב לזכור שעל פי התקנון האולימפי רק צוות אחד מבין הארבעה יזכה להתחרות באולימפיאדת טוקיו. בר-עם ואמיר צפויות למאבק קשה מאוד על הכרטיס הישראלי היחיד, ולפחות על פי אליפות אירופה האחרונה, נראה שכהן וברוקמן מסתמנות כיריבותיהן העיקריות. בגיצים של המאבק הלוהט הצפוי ביניהן כבר היה אפשר להבחין באליפות אירופה האחרונה. באחד השיוטים חשו בר-עם ואמיר כי כהן וברוקמן עברו על חוקי השייט ורצו להגיש ערעור נגדן. בסופו של דבר, בעצת המאמן תשתש הן החליטו לרדת מהעניין.
"האווירה בין חלק מהצוותים בנבחרת היא טובה ובין חלק אחר פחות, אבל זה חלק מהיריבות", מסבירה בר-עם. "אף אחד לא מבקש מאיתנו ללכת לשתות קפה ביחד אחרי הים. אנחנו מבחינתנו יוצאות לאימון ויודעות במה אנחנו רוצות להתרכז. כולן באות לעבוד חזק ולהתקדם".
נינה, איך זה מבחינתך להתחרות מול גיל כהן שעד לפני מספר חודשים שיתפה איתך פעולה?
"מבחינתי זה כמו להתחרות מול כל יריבת אימון או יריבה בים. זה כמו כל סירה אחרת בים, אני לא מחפשת אותה ולא רוצה להוכיח לה. ממש לא".
ענף השייט כבר נכווה בעבר מיריבויות שגלשו מחוץ למים, איך לדעתכן אפשר הפעם ליצור סביבה תחרותית בריאה?
בר-עם: "מבחינתנו אין מצב שנכשיל צוותים אחרים, שום סיכוי. אנחנו אוהבות לעשות ספורט בדרך הכי ישרה שאפשר ושהטובה תנצח. כשנילחם עם צוות על מדליה, ולא משנה מאיזו מדינה, נעשה את כל מה שצריך במגבלות החוקים כדי לנצח. אם תהיה הכי טוב, אף אחד לא יוכל לנצח אותך – זו הדרך שלנו. אם לא נוח לנו ליד צוות מסוים, אז פשוט נימנע ממנו ונהיה אחת עם השנייה".
אמיר: "ברור שנצטרך לחפש להיות הראשונות מבין הצוותים הישראלים, אבל אנחנו גם מחפשות להיות הראשונות בעולם. לא נגיע לאולימפיאדה כדי להגיד שניצחנו את הצוותים הישראלים
האחרים. אנחנו רוצות להיאבק על מדליה. אם ישראלית תהיה שנייה באליפות העולם ואני אהיה ראשונה ונהיה בקרב צמוד על מדליה, אני אשמור עליה, אבל הכל בגדר החוקים ומה שמותר. אין סיבה לשחק מלוכלך".
בחודש יולי הקרוב השתיים יתחרו לראשונה ביחד באליפות העולם שתיערך בסלוניקי. "אנחנו מכוונות שם לעשירייה ראשונה, אבל לא פוסלות גם שיכול להיות טוב יותר", מצהירה בר-עם.
האולימפיאדה היא משהו שעובר כל הזמן בראש או שמנסים להדחיק אותה בשלב הזה בגלל הזמן הרב שנותר?
בר-עם: "ברור שעובר, בטח שכן. אנחנו לא מפליגות כדי להגיע לאולימפיאדה, זה לא מה שמעניין אותנו. אנחנו מכוונות למדליה ולא מתביישות להגיד את זה בקול רם. אנחנו עובדות קשה וזו המטרה שלנו".
לפנייה לכתב/ת 
