ממלחה לפסגת הליגה הטובה בעולם ב-5 שנים / בלוג ה-NBA
בנובמבר 2011 הגיע אייברי בראדלי לגיחה קצרה בהפועל ירושלים. במאי 2017 הוכיח שוב שהוא השחקן הכי חשוב של הסלטיקס יחד עם אייזיאה תומאס. הלילה (בין חמישי לשישי) הוא ינסה להשאיר את הקבוצה שלו בחיים מול קליבלנד בסדרת גמר המזרח
שביתת השחקנים ב-NBA ב-2011 הביאה למכבי ת"א את ג'ורדן פרמאר, אז בגרסה הנוצצת שלו, לקדנציה מהירה וקסומה שמציתה עד היום אצל כל חובב כדורסל צהוב געגועים עזים לתקופה רחוקה. זה היה קצר, קצר מדי, אבל מחשמל ומעורר תיאבון באותה המידה בדיוק.
לכתבות נוספות במדור ה-NBAפרמאר הספיק לחזור מאז להיכל לחצי עונת בלהות ולהיות שותף מלא לאחת העונות הגרועות בתולדות מכבי, אבל גם היא לא הצליחה לטשטש את החוויה שהעניק ליושבי יד אליהו בחודשי החורף החם ההם.
בזמן שבמכבי פרמאר הוציא לכולם את העיניים, היבול של הפועל ירושלים מאותה שביתה הסתכם באייברי בראדלי. הוא הגיע לבירה על תקן אחד מ-100 התיכוניסטים המבטיחים לשנת 2009 של ESPNU ולהיט NBA פוטנציאלי, אבל יותר כתעלומה לא מפוענחת. דוק ריברס לא נתן לו את ההזדמנות להיות חלק אמיתי מהליגה הטובה בעולם בעונת הרוקי שלו, גם אחרי שהסלטיקס לקחו אותו בבחירה ה-19 של דראפט 2010.
גם ירושלים רצתה לנצל את הסיטואציה הלא קונבנציונלית שהתפתחה ב-NBA באותם ימים כדי להרגיש שיצא לה ממנה משהו, אבל מבראדלי אין לה זיכרונות נעימים מדי. כל מה שהיא קיבלה ממנו היו שלושה משחקים, שניים מהם הפסדים לאשקלון וגלבוע/גליל, בהם קלע 13.7 נקודות בממוצע ב-30.8 אחוזים בלבד לשלוש (4 מ-13 במצטבר). רגע לפני שעלה על המטוס חזרה לארה"ב הוא היה שותף לתקרית מוזרה באימון, במהלכה ספג מכה בפניו וסירב לחזור להתאמן גם אחרי שמאמנו אז עודד קטש ביקש ממנו.
2,022 ימים אחרי שתרם את חלקו ב-79:85 הדחוק של ירושלים על ברק נתניה, בראדלי קלע את שלשת הניצחון של בוסטון מול קליבלנד במשחק מספר 3 של סדרת גמר המזרח. זה היה סל שהגדיר בצורה המדויקת ביותר את אחד האקס פקטורים המפתיעים של הפלייאוף הזה; כזה שלא רק מספק ערך מוסף חשוב בהגנה, אלא חתום על כמה תצוגות התקפיות משובחות ונותן לבוסטון כל מה שהיא ציפתה לו בשני צדי המגרש; גארד שהפך לאחד משני המנהיגים של אחת מחמש הקבוצות הטובות בליגה, למרות ואולי בגלל ששום דבר לא בא לו בקלות בדרך להשגת הסטטוס הזה.
במהלך הסדרה מול קליבלנד הוא לא ירד פעם אחת ממספר נקודות דו-ספרתי, וזה הדבר הכי פחות בולט לגביו. הדומיננטיות שלו באה לידי ביטוי בהיבטים יותר משמעותיים, בעיקר בכמות הדקות שהוא מקבל בפלייאוף (36.1 - שיא קריירה), באחוזים מהשדה (43.7) ובכמות הזריקות (14.8) שהוא לוקח. הנתון האחרון לבדו מוכיח עד כמה החלק שלו בשיטה ההתקפית של בראד סטיבנס מהותי. זה היה נכון לפני הפציעה של אייזיאה תומאס, וזה נכון הרבה יותר אחריה ובמיוחד לקראת משחק מספר 5 בסדרה שייערך הלילה (בין חמישי לשישי, 03:30).
מנצל ההזדמנויות
בראדלי מוכיח בתקופה הזאת שהוא לא רק סטופר הגנתי מצטיין שיכול להתמודד עם התזזיתיות המבהילה של קיירי ארווינג, אלא גם מגוון מספיק כדי לעשות סל בכל דרך שהיא. בחדירה שמסיימת התקפת מעבר, בסל מחצי מרחק ובשלשה - כל מה שההגנה תאפשר לו בראדלי ייקח ויחבק בשתי ידיים, גם אם זה בשנייה האחרונה במהלך שמשלים את אחת מהסנסציות הכי מוטרפות של השנים האחרונות בפלייאוף.
מאוד יכול להיות שכל זה ייגמר הלילה. קליבלנד כבר הראתה שהיא מרגישה נוח מדי בבוסטון כדי לחסל סדרה שהייתה כנראה נגמרת אם הקאבס לא היו נכנסים לתרדמת עמוקה במחצית השנייה של משחק מספר 3. בראדלי מצידו הראה שהוא היריב האחרון שכדאי להירדם מולו. כשזה קורה, הוא יהיה שם כדי לנעוץ שיניים ולא להרפות.
בדיוק כמו שהוא עושה את זה במשחקים עצמם גם לאורך הקריירה שלו הוא מיצב את עצמו כאחד שיודע לנצל הזדמנויות, בידיעה ברורה שאף אחד לא מבטיח לו יותר מדי כאלה. הוכחה מושלמת לכך סיפק כבר בתחילת דרכו כמקצוען. אחרי שחזר מהטיול מירושלים השתחל לחמישייה של בוסטון בעקבות פציעה של ריי אלן, ולא יצא ממנה עד היום.
וכמו שלמד לסחוט את הלימון עד תום מהצ'אנס שקיבל, כך התקשח עם השנים והפך לחסין לכל מכשול. היו לו הרבה כאלה: בשנים האחרונות סבל מאין-ספור פציעות, בין היתר בקרסול, במרפק, באצבע, בירך ובברך, כולל העונה. הוא החמיץ עוד ועוד משחקים, ותמיד ידע לחזור. כדי להבין עד כמה השתפר ולמה הוא נמצא עכשיו בכושר הטוב בחייו, צריך פשוט להתבונן ברשימת שיאי הקריירה שלו. סקירה מהירה שלה מגלה שכמעט כולם, כמעט בכל פרמטר, נופצו ב-2017.
לא סתם בוסטון מגיעה רחוק כל-כך בעונה מרשימה כל-כך של בראדלי. כשהוא על המגרש הרייטינג ההתקפי של בוסטון טוב יותר, כמו גם האחוזים מהשדה. הוא מכתיב קצב משחק איטי יותר, אבל זה לא בא על חשבון איכות. הוא הבריק בפוסט סיזן עם הצגות של 29 נקודות במשחק מספר 5 מול וושינגטון ו-24 במשחק מספר 5 מול הבולס, אבל כבר הבנתם לבד שהכוח שלו טמון בהגנה, בין היתר בזכות שילוב של ידיים מהירות ופיזיות. בסדרה מול שיקגו הקשה על ג'ימי באטלר, מול הוויזארדס לקח על עצמו את ההתמודדות עם ג'ון וול ונגד קליבלנד כבר התנסה בשמירה על לברון, למרות פציעה קלה בירך.
עדיין מתגעגע לאמא
הפלייאוף של בוסטון היה ללא ספק בסימן אייזיאה תומאס. מותה הטרגי של אחותו צ'יינה רגע לפני שהכל מתחיל, השן שיצאה מהמקום והוחזרה והעובדה שהיה העונה אחד השחקנים המשתפרים הבולטים בליגה, בגיל 28, הפכו אותו לתופעה החד-פעמית שהוא. בראדלי היה לצידו ברגעיו הקשים ביותר: כשתומאס מירר בבכי על הספסל לפני המשחק הראשון מול שיקגו בראדלי הניח עליו את זרועו וניסה לנחם. אי אפשר היה שלא להתרגש מהתמונה הזאת.
"בשבילי, אייזיאה הוא משפחה. גדלנו באותו באזור ואני יודע שזה קשה לו", אמר באותו לילה. לצערו, הוא יודע איך זה לאבד את היקר מכל. אחרי שהשאיר את בוסטון עם סיכוי קלוש לחזור לסדרת גמר המזרח עם שלשת הניצחון המפורסמת ממשחק מספר 3, הצביע לשמיים לעבר אמו.
כתבה שפורסמה השבוע ב"בוסטון גלוב" גוללה את סיפורו של בראדלי, שעדיין מתגעגע לאלישיה ג'ונס. היא הייתה אם חד-הורית לארבעה, ולעיתים נאלצה לעבוד בשלוש משרות במקביל כדי לפרנס את כולם. ג'ונס סיפקה שירותי מזכירות, בין היתר בכנסייה. כדי לפנות מקום לילדיה, הייתה ישנה בלילות על הספה. אם היו ילדים רעבים בשכונה, הייתה נותנת להם ארוחות מהמקרר שלה. אייברי, במקום לעזור בניקיונות הבית, העדיף לשחק כדורסל כשהוא מדמה את הסלים לפחי אשפה. כשהפך לכוכב בתיכון, אלישיה הגיעה לצפות בו ונתנה לו גב.
כשהיא לקתה בשבץ בראדלי התקשה לאכול, לישון, לדבר. הוא וארוסתו אשלי העבירו שיחות שלמות בסקייפ בשתיקה עצובה, בזמן שמכונת ההנשמה של אמו צפצפה. בסופו של דבר היא נפטרה, והותירה אחריה בן שהרגיש שאין לו בשביל מה לחיות. עם הזמן הפך לאבא ולשחקן NBA פשוט מצוין, מהפנים הכי מזוהות עם בוסטון ובדרך הבטוחה להפוך לאחד הסמלים שלה. גם אם העונה שלו תיגמר הלילה, אייברי בראדלי, זה שלפני כמה שנים עזר לירושלים לנצח את ברק נתניה, כבר ניצח בגדול.
לפנייה לכתב/ת 
