גאסקוין בן 50: מוזר מדי לחיות, נדיר מדי למות
זה הזמן להיזכר בדרכו הייחודית והכואבת של אחד מהגאונים הגדולים בתולדות הכדורגל האנגלי שנתן להתמכרויות להרוס אותו
ג'ורג' בסט, דייגו מראדונה ופול גאסקוין הידוע בכינוי "גאזה" - כל השמות הגדולים הללו נקשרים בשותפות הגורל של חיי ההתמכרות לסמים או לטיפה המרה. בסט מצא את מותו בגיל 59 בעקבות זאת, בעוד מראדונה ניצח בקרב וכיום נזהר מלחזור להרגליו הישנים. אך האחרון שבהם, פול גאסקוין, שחגג אתמול (שבת) 50, תלוי על החבל הדק שבין החיים לבין המוות מזה מספר שנים.
"יצר האדם הוא רע מנעוריו". זוהי אחת מהשקפות העולם לגבי טבע האנושות. לצערו של גאסקוין, האיש שהדמעות שלו על המגרש באותו חצי גמר המונדיאל כבשו את לב הקהל האנגלי, הוא נופל כדוגמה המושלמת בלשון סגי נהור להנחה המלנכולית הזאת. הדמעות אשר זלגו מעיניו של גאזה בערב ההוא אינן משתוות לדמעות של אומה שלמה הנאלצת להביט מן הצד בזמן שאחד מהכישרונות היותר גדולים שהוציאה קובר עצמו בעודו חי תחת ערימת ההתמכרויות שמציע לו העולם שלנו.
"אני פשוט חושב לפעמים, לעזאזל עם זה. פשוט לך ותשתה עוד או שתוותר – וזה אומר לסיים בארון מעץ עם שישה מסמרים. אני לא יודע למה, פשוט לא יודע, אבל אני תמיד בוחר לשתות עוד", מילותיו של גאסקוין מתוך הסרט הדוקומנטרי שנעשה על חייו. האלכוהוליזם שאב ממנו את רוח החיים כמעט לחלוטין, הקוקאין, בדרך אירונית כלשהי, ממריץ את מעט הרוח שעוד נושבת אצלו, וכדורי השינה מספקים לו את האופציה לעצום עיניים אחרי עוד יום שמתחיל ונגמר בשנאה עצמית, התמודדות עם פצעים פתוחים מן העבר וחרטות על הפניות השגויות שעשה במסלול חייו. "אני עושה את כל זה כי אני יודע שעמוק בפנים אני פוגע בעצמי שוב, אני יודע באיזו דרך אני הולך לצערי".
אפשר לשבת ולגולל את מעלליו של גאזה מחוץ למגרש מכאן ועד להודעה חדשה, ואין בכלל ספק שהם היו לא פחות מעניינים מאלו שעל כר הדשא. החל מניסיונות התאבדות חוזרים ונשנים, דרך מכוני הגמילה בהם שהה תקופות לא מבוטלות, ועד לצילומים שונים שלו שוכב שיכור, מסואב וחסר אונים ברחובות לונדון, לא חסרות הוכחות לאורח חייו עטוף ההרס העצמי של גאזה. אך לא כך נרצה לזכור אותו. לא כך הוא ירצה שיזכירו אותו. הוא יעדיף שנעלה על כתב את רגעיו היותר נעימים של מי שנחשב בעיני רבים כשחקן האנגלי המוכשר ביותר בהיסטוריה. הפנומן אשר סיפק לנו הנאה כה צרופה ומיוחדת משלהי שנות ה-80 ולאורך שנות ה-90 בעזרת הכדורגל שהציג על המגרש, וגם בזכות חוש ההומור המוכר שלו מחוצה לו. לכן, מתוך הרעיון שמחשבה אכן יוצרת מציאות, נבחר להתמקד דווקא בטוב שהביא עמו גאזה לבמה שלנו, בתקווה ליצור איזושהי התחלה של קארמה נדיבה וחובקת עולם עבור הקשר האנגלי.
"השחקן הכי מוכשר שאנגליה אי פעם ייצרה" סיפר עליו גארי לינקר, "הוא היה הגיבור שלי כשהייתי ילד. תמיד הערצתי אותו ורציתי להיות כמוהו", הודה פרנק למפארד, אפילו ז'וזה מוריניו השאיר את האגו המנופח שלו בצד והצהיר מבלי להתבלבל: "פול גאסקוין הוא זה הראוי לתואר 'המיוחד'". הכישרון ברגליו של גאזה היה באמת ובתמים טהור ומלא גיוון. הוא כבש כל אספקט במשחק - שליטה אבסולוטית בכדור, כזו המעוררת הערצה כמו גם קנאה אצל הקולגות. זאת לצד היכולת שלו למצוא במסירות האמן שלו את חבריו לקבוצה, אשר הביאה את אלכס פרגוסון לכדי פרץ של קללות לעבר חניכיו באמצע משחק ליגה נשכח בין יונייטד לניוקאסל.
נוסף על כך, גם בצד ההגנתי נוכחותו הורגשה עם תאקלים מלוטשים ואגרסיביות נשכנית, שהצליחה לעורר פחד גם אצל הקשוחים ביותר שעמדו מולו. גאזה היה אשף וירטואוזי במסווה של מכבש דורסני, אפשר לתייג אותו כהכלאה של הכדורגלן המודרני שופע הטכניקה בניחוח ספרדי - לבין זה הקלאסי והמיושן מלא בפיזיות ובעוצמות האנגליות. הוא חי ונשם את המשחק מדי יום ביומו, ואהבתו לכדורגל הייתה כנה, אותנטית שלא תלויה בדבר. כך הייתה גם האהבה של הקהל האנגלי כלפיו לאורך השנים, גאזה חש על בשרו את החיבור הזה גם כשלבש בגאווה את המדים הלאומיים של אנגליה, וגם כשנפל לתהום העמוק בחייו האישיים.
בגיל 13 הוחתם גאזה במחלקת הנוער של ניוקאסל, וכבש במדיה 25 שערים ב-107 הופעות. את עונת הסיום שלו עם המגפייז חתם עם תואר "השחקן הצעיר של השנה", וכבר אז הדיבורים על הכישרון הפנומנלי שלו ליוו אותו לכל אצטדיון בו דרך. היה זה בקיץ 1988 שנאלץ לקבל את אחת מההחלטות הקשות בחייו המקצועיים, שביקשה ממנו לבחור בין מעבר למנצ'סטר יונייטד או טוטנהאם שחיזרו אחריו. לאחר שכבר סגר עם פרגוסון ביונייטד, גאזה חזר בו מהבטחתו על מנת לעבור לטוטנהאם שהתחייבה לכלכל את בני משפחתו במידה שאכן יגיע ללונדון. פרגוסון נסוג מהמשך המו"מ, במה שאחר כך כינה באוטוביוגרפיה שלו כ"החלטה הכי גרועה שקיבלתי בכל קריירת האימון שלי".
גאזה חתם בטוטנהאם תמורת 2.2 מיליון ליש"ט והפך להעברה היקרה ביותר בבריטניה בזמנו כששבר את מחסום 2 המיליון. הוא הוביל את הספרס לצמרת הליגה האנגלית במהלך השנתיים שלו בווייט הארט ליין, כמו גם להופעה בגמר הגביע האנגלי בוומבלי לאחר שכבש שישה שערים בטורניר, כשאחד מהם היה פצצה הירואית מבעיטה חופשית ממרחק של כ-35 מטרים שהרעידה את הרשת של ארסנל בדרבי של לונדון בחצי הגמר. גאסקוין, שכבר סיכם את תנאיו בשלב זה עם לאציו האיטלקית, הגיע למשחק הגמר שהיה האחרון שלו במדי טוטנהאם, נפצע במחצית הראשונה וראה את קבוצתו מניפה את התואר בלעדיו. אותה פציעה השביתה אותו למשך 17 חודשים, והיא הייתה אחת מיני רבות בקריירה שלו.
גאזה הגיע ללאציו לאחר שחזר מפציעתו הארוכה, כדי לכבוש שער שוויון דרמטי בדקה ה-89 בדרבי האינטנסיבי מול רומא .זו הייתה פסגת האוורסט שלו באיטליה בתקופת שלוש השנים שלו שם, בשל הפציעות הרבות שליוו אותו יחד עם אורח חייו הלא ספורטיבי. "הוא אכל גלידה לארוחת בוקר, שתה בירות בצהריים וכשנפצע תמיד השמין כמו לוויתן", נזכר דינו זוף, שחקן העבר ומאמנו של גאזה בלאציו אז, "אך בתור שחקן? נפלא, פשוט נפלא... אהבתי את הילד הזה. הוא היה גאון, אומן, אבל הוא גרם לי לתלוש לעצמי את השיער".
בעונת 1995/96 עבר גאזה לריינג'רס הסקוטית וכבר בעונתו הראשונה זכה עמה בדאבל, כשבמשחק האליפות מול אברדין הוא כובש שלושער מרהיב. אך עוד קודם לכן, במחזור החמישי בליגה, גאזה לקח את הכדור בחצי המגרש שלו ועבר בסלאלום את כל מה שנשאר כדי לכבוש את אחד השערים האינדיבידואליים היפים שראינו בדרבי של גלזגו. עונה לאחר מכן שוב קטף אליפות ועוד גביע עם ריינג'רס, הפעם כשהוא תורם 17 שערים ב-34 משחקיו במדים הכחולים, ורושם צמד כיבושים במשחק גמר הגביע הסקוטי. את עונתו השלישית והאחרונה בסקוטלנד חתם ללא תואר,
הנבחרת האנגלית חיה עם סטיגמת הלוזריות כבר מאז שנת 1966, שם זכתה בתואר האחרון שלה. מאז, הישגיה הגדולים ביותר כללו משחקי חצי גמר במונדיאל 1990 וביורו 1996. לא במקרה היה זה רק בתקופתו של גאזה שזכו לטפס שוב למעמדים האלו. הרומן בין גאזה לקהל האנגלי יצא לדרך באותו חצי גמר המונדיאל, במשחק חשוב מאין כמותו אשר הפגיש בין אנגליה למערב גרמניה על הכרטיס לגמר הגביע העולמי. גאזה, שכהרגל וירק דם בכל 57 משחקיו במדי נבחרת שלושת האריות, הרשה ללהט שלו להוליך אותו רחוק מדי באותו ערב עד לכדי כרטיס צהוב, כזה אשר ימנע ממנו לשחק בגמר הגדול במידה שנבחרתו תנצח את המשחק. שניות לאחר שראה את הכרטיס אשר נשלף לעברו והבין את משמעות הדבר, החל גאזה לפרוץ בבכי מר וכואב על כר הדשא מול אינספור המצלמות באחד האירועים המכוננים, האמיתיים והמרגשים ביותר של הכדורגל. גאזה נבחר באותה השנה ל"איש השנה בספורט" מטעם ה-BBC הבריטי.
אחרי שעזב את סקוטלנד, החלה ההידרדרות המשמעותית באורח חייו הלא ספורטיבי של גאזה. הוא חזר לאנגליה כדי לחתום בשורות מידלסברו וזכה עמה בגביע הליגה האנגלי, ולאחר מכן נדד גם לאברטון, שם החלה ההתמכרות לגבור על כושר המשחק שלו כמעט לחלוטין. גאזה חילק את מה שנותר מהקריירה המקצועית שלו בין ברנלי וגאנסו הסינית, עד שסיים את דרכו בכדורגל במדי בוסטון יונייטד החובבנית.
על רוח השטות שאיפיינה אותו לכל אורך הקריירה שלו ככדורגלן אפשר לכתוב עוד הרבה בטור נפרד, החל מהגיהוק שלו בפני התקשורת האיטלקית ועד לאגרופים שחילק למספר לא קטן של עיתונאים במהלך ראיונות שנערכו עמו. מכאן נשלח את ברכותינו החמות לגאזה לכבוד יום הולדתו ה-50, ונזכיר לו שאמנם יצר האדם אכן רע מנעוריו, אך הגיבור האמיתי, זה שבאמת מגיעה לו הפריבילגיה לקבל עוד הזדמנות להתחלה חדשה - הוא זה אשר מצליח לכבוש את יצרו.
לפנייה לכתב/ת 
