איך כל פעם אני מתרסק
בכל עונה יעקב שחר מביא כספים, רוכש שחקנים, מחליף מאמנים בסיטונות ואפילו משנה את הגישה, אבל שום דבר לא הולך במכבי חיפה כבר שש שנים. לאוהדים נמאס וכנראה שגם הבעלים יאבד את זה בקרוב. כל הסיבות לכישלון הירוק. פרויקט מיוחד
כשמחפשים ידיעות מהעבר הקשורות להחתמות שחקנים ומאמנים במכבי חיפה נתקלים שוב ושוב בשילוב בין שמו של נשיא הקבוצה לתואר "משוכנע". "אני משוכנע שסטנויביץ' הוא האיש הנכון", אמר יעקב שחר כשהחתים את הסרבי. "משוכנע שנצא לדרך חדשה", הוא קבע לאחר ששוחח עם השחקנים אחרי מינוי מרקו בלבול. "משוכנע שבחרנו את האנשים הנכונים", הכריז לפני שנה. בינתיים, אחרי עוד עונה, עדיין לא שמענו את שחר משוכנע בהצלחה עתידית והאמת, לראשונה זה שנים רבות גם אוהדי מכבי חיפה סקפטים, אולי יותר מתמיד.
מכבי חיפה בקריסה, פרויקט מיוחד:
"גם פרגוסון ואנצ'לוטי לא יצליחו פה"
קבוצת הווטסאפ הסודית של מכבי חיפה
שנה ושבועיים עברו מאז אותה תמונה בה נראה שחר עם המנכ"ל החדש אסף בן-דוב, המנהל המקצועי החדש תור קרלסן והמאמן רוני לוי. "אני משוכנע שהשלושה יצעידו את המועדון להישגים", אמר אז שחר, אבל השניים האחרונים כבר לא בקבוצה. בעצם, כל מה שבחיפה בנו עליו בקיץ הקודם התרסק בגדול במהלך העונה האחרונה.
המאמן הישראלי שכמאמר הקלישאה לא הצליח להסתדר על המנהל המקצועי; קרלסן עצמו, שלפחות לטענתו לא קיבל סמכויות מספקות והודיע על עזיבה עוד לפני המשחק האחרון; איכות השחקנים הזרים הייתה אמורה להשתדרג בזכות הנורווגי וגם זה לא קרה; השחקנים הישראלים הבכירים לא סיפקו תוצאות והשחקנים הצעירים לא עמדו בלחץ. שום דבר לא הלך. לא רק שמכבי חיפה לא הצליחה להתקרב שוב לימי התהילה שלה, אלא הכל נראה יותר גרוע.
שש שנים שמכבי חיפה כבר לא עצמה, אלא קבוצה שמתרחקת מראש הליגה בשלב מוקדם של העונה. בשש השנים האלה עברו בקבוצה לא פחות משמונה מאמנים וכולם, זרים כישראלים, נחשבים לכישלון. גיא לוזון, המאמן הנוכחי, מחזיק באחוזי ההצלחה הכי גרועים מלבד אלה של ראובן עטר ועדיין, למרות איך שהקבוצה נראתה בחודשים האחרונים תחתיו, והעובדה שמגיע מנהל מקצועי זר, לוזון בתפקידו.
לבעיה שלי שלוש פינות
מעבר למאמנים עצמם, לחיפה יש בעיה משולשת הקשורה לשחקנים: 1. הישראלים הבכירים מעדיפים להגיע היום לקבוצות שנאבקות על האליפות, הפועל באר-שבע ומכבי ת"א. 2. יש בעיה חוזרת בהתאמת שחקנים זרים, שהופכים לחשובים יותר בהיעדר ישראלים איכותיים. 3. שחקני הנוער לא מספיק טובים כמו שעושים מהם ומתקשים להשתלב במערכת.
נתחיל בישראלים הבכירים. במהלך השנים האחרונות שחר שילם לא מעט כסף כדי להביא שחקנים ישראלים מובילים, אבל קשה למצוא מישהו שהשפיע על הקבוצה באופן משמעותי. יש המון דוגמאות ואולי הטובה מביניהן היא של איתי שכטר, שחזר מחו"ל לחיפה, נראה כמו הצל של עצמו ורגע אחרי שעבר לבית"ר ירושלים פורח. או, למשל, רועי קהת, שהגיע העונה. כמעט כל מי שמכיר את קהת יודע שאם היה מגיע לקבוצה כמו באר-שבע או מכבי ת"א הוא היה מראה למה מדובר באחד השחקנים החכמים בליגה. בחיפה הכל נעלם.
"תמיד למכבי ת"א הייתה עדיפות אצל שחקנים, אבל במצב שנוצר גם הפועל ב"ש ואפילו בית"ר ירושלים זוכות לעדיפות אצל שחקנים על פני מכבי חיפה", מספר אחד מסוכני השחקנים הבכירים בארץ. "שחקנים חוששים שהם מגיעים לקבוצה שהם הולכים להיקבר בה כי רואים איך אחרים פורחים בקבוצות שונות ובחיפה לא מצליחים לתת פס".
פיראס מוגרבי, שלפני שנה נחשב לרכש משמעותי בחיפה, אבל מיעט לשחק ועבר לסכנין באמצע השנה, מוסיף: "למה שחקנים לא מתלהבים להגיע לחיפה? זה פשוט, כל השחקנים רואים שמי שמגיע למכבי חיפה לא מצליח".
ההיעלמות של שחקנים רבים בחיפה מביאה לקושי יותר גדול בהחתמת שחקנים מקומיים חדשים. אם בעבר היה דבר שנקרא "מס באר-שבע", ביטוי שהתייחס לכך שהקבוצה מהדרום צריכה לשלם יותר מאחרות כדי שיבואו לשחק אצלה, היום מרגישים את זה בחיפה ביחס לקבוצות גדולות אחרות. דן איינבינדר העדיף את באר-שבע, ולא בגלל כסף. על עומר אצילי בכלל לא מדברים. אם במכבי ת"א היו בונים על גל אלברמן כשחקן הרכב הוא לא היה מגיע לחיפה.
אי-ההצלחה הקבוצתית מביאה גם לקושי התאקלמות גדול יותר של השחקנים הזרים. ברור שקודם כל מדובר בלא מעט בחירות שגויות באותן שנים ארורות, אבל גם בעונה האחרונה, כשכן היה איש מקצוע נוסף שבחר את הזרים, קרלסן, אפשר לראות שלא מרוצים מכולם חוץ מאחד, גארי קגלמאכר.
נסתכל על כל הזרים שהגיעו לחיפה בשנים הקודמות. לא כולל בעונה האחרונה הוחתמו בקבוצה 18 שחקנים זרים שונים ושמונה מהם, בערך מחצית, נשארו בקבוצה כחצי עונה בלבד. מדובר ברומאריו פירס, ניקולה דרינצ'יץ', אברהם פאס, מו אידריסו, תמאש פרישקין, ג'ואל דמאו, מרלון דה חסוס ודניאל ססארץ'. שלושה שחקנים נוספים נשארו עונה אחת. בעצם, שני השחקנים שנשארו הכי הרבה זמן בקבוצה הם אדין צ'וצ'אליץ' ובויאן שראנוב שהגיעו לחיפה לפני חמש ושש שנים. מה ממוצע הזמן ששחקן זר נשאר בחיפה בשנים האחרונות? שנה וחודשיים. זה הכל.
"גם אם תביא את הזר הכי טוב בשוק ותכניס אותו למכונה תקועה אז הוא לא יושיע", אומר אלון תורג'מן, שהגיע לחיפה בדיוק בתחילת השנים הרעות ועכשיו מושאל לבני יהודה. "אני מאמין שכל זר יכול לתרום הרבה יותר ממה שיש עד עכשיו, פשוט צריך להיות במקום הנכון".
ובכל שנה אותו סיפור – הישראלים המובילים לא משפיעים ואז נמכרים, מנודים או סתם מתמרמרים, ולזרים קוראים ללכת הביתה. השלב הבא הוא "קידום צעירים", סיסמה שכזו שאמורה לרצות את האוהדים, אבל בואו נראה מה קורה לאותם צעירים בפועל.
בשש השנים הרעות עלו מהנוער של מכבי חיפה 22 שחקנים. נוריד את אלה שהתחילו לקבל דקות רק העונה, הרי ברור שהם עדיין הקבוצה, ונוכל לנתח מה קרה לאותם צעירים. בשנים מ-2011 ועד העונה הנוכחית, לא כולל, קודמו 15 שחקני נוער ומתוכם רק על שניים אפשר לומר שהם נמצאים ברוטציה הקבוצתית – נטע לביא ואיסמעיל ריאן. שבעה מאותם שחקנים, בערך מחצית, נמצאים בכלל בליגה הלאומית, כך שברור שהמילים שנשפכו על הכישרון שלהם היו מופרזות. אף אחד מהאחרים לא משחק בקבוצה "גדולה" אחרת.
כשקבוצה נמצאת במצבה של מכבי חיפה זה לא הזמן לשלב צעירים – בדיוק ההיפך. בנוסף, ברור שהאיכות שמגיעה ממחלקת הנוער לא כזו טובה כמו שעושים ממנה, או כמו שמנסים לצייר. העונה עוד שבעה צעירים החלו לקבל דקות, בראשם שי בן-דוד, עמית זנטי ומוחמד עוואד. מישהו מבטיח שישחקו בקבוצה בעונה הבאה? ממש לא.
משקולות על הרגליים
אותם צעירים מתקשים להיכנס למערכת לחוצה כמו מכבי חיפה, בטח כשהגלגל החוזר הזה, מלא הכשלונות, עדיין מסתובב. כשמדברים עם שחקנים שעברו במועדון הנושא הזה תמיד עולה בשיחה. הלחץ משפיע על כולם, ובכל פעם שמגיעה עוד תקופה רעה הוא מתגבר.
"מבחינה אישית היו לי שנים טובות בקבוצה, אבל ברור שיש לחץ ומי שלא יכול לעמוד בו אסור להביא אותו", אומר וויאם עמאשה. "צריך פילוסופים כדי להסביר מה קורה בקבוצה הזאת ואני חושב שהקהל הוא חלק מהלחץ. בחיפה היו בשנים האלה שחקנים שהיו יכולים לקחת אליפות בקלות".
מוגרבי מסכים: "יש לחץ מהקהל וזה מוביל את כל המועדון ללחץ שזו טעות קשה. זה מוביל לשינויים ולשחקנים ממורמרים שבשבת אחת פותחים בהרכב ואחרי שבוע נמצאים ביציע. מופעל על השחקנים האלה לחץ גדול וקשה להצליח. הבעיה הרצינית היא שאין סבלנות ולא נותנים ביטחון לשחקנים. לא יכול להיות שכל כך הרבה שחקנים לא פוגעים במכבי חיפה ומצליחים בקבוצות אחרות".
מוגרבי מדבר ביטחון וסבלנות, אבל האמת היא שלפחות מבחינת הקהל הייתה הרבה סבלנות במשך השנים האלה. חוסר הסבלנות אולי מגיעה דווקא מתוך המועדון, שמרים ומוריד שחקנים כלאחר יד. "במועדון הזה אין כזה דבר שאפילו תיקו עובר בשקט", אומר תורג'מן, "מצפים שאף פעם לא יהיו מעידות".
אחת הבעיות בכישלון הרכש של הקבוצה נוגע בעניין הזה. בקבוצה לחוצה, שנמצאת עם הראש באדמה המון זמן, יש צורך בשחקנים בעלי אופי נכון. כאלה שיכולים להשפיע בחדר ההלבשה ולהרים שחקנים אחרים. כאלה שמבצעים את הפעולות הנכונות הקטנות ולאו דווקא מהלכים גרנדיוזים. בנושא הזה נדמה שלא מושקעת כלל מחשבה. אולי עכשיו, אם באמת גל אלברמן יחתום בקבוצה, נלמד על שינוי.
הפסידו בבחירות
אחת הסיבות שחיפה זקוקה לאיש מקצוע, שיודע לבנות קבוצה, הוא עניין בחירת השחקנים. בכל השנים האחרונות הייתה תחושה של בנייה לא נכונה, של שחקנים שלא מתאימים למערכת ולא מתאימים לשחק אחד עם השני. קרלסן, שנחשב לאיש סקאוטינג טוב, הובא בעיקר בשביל המטרה הזו. יש כאלה שיגידו שחבל שרק למטרה הזו ולא למשימות נוספות.
אין ספק שקרלסן בנה קבוצה לא מספיק טובה, והעובדות לכך הן השינויים שנעשו בינואר והשחרור הצפוי של כל הזרים מלבד קגלמאכר. אנשים במועדון מדברים על קרלסן בצורה לא יפה. מציינים שהוא "כישלון גדול". ההתחלה דווקא הייתה מבטיחה. קרלסן נפגש עם שחר על בסיס קבוע, הייתה תחושה של עבודה בהרמוניה (אחרי רוני לוי ועם רנה מולנסטיין), אבל העסק התפורר. קודם כל תרמו לכך התוצאות ובנוסף שני הצדדים "לכלכו" אחד על השני, שלא לציטוט, בתקשורת.
לקראת היום בו עזב את ישראל, קרלסן הבהיר כמה דברים מהצד שלו בראיון בנורווגיה. "אני המנהל הספורטיבי הראשון של המועדון בהיסטוריה ותמיד היו ברורים לי איפה עוברים הגבולות", הוא אמר. "בישראל
הגישה לא זהה. אין פה מחשבות על תכנית לטווח ארוך. הייתה לי כימיה נהדרת עם מולנסטיין, חלקנו רעיונות דומים בנוגע לכדורגל, וידענו איזה שחקנים מכבי חיפה צריכה כדי לצאת מהסיטואציה בה מצאנו את עצמנו. את לוזון לא ממש הכרתי היטב, ובסופו של דבר מתברר כי הוא פועל ומתנהל לפי עקרונות שהם שונים לחלוטין ממה שראיתי בעבר, אז ברור שהסיטואציה כבר לא אידיאלית עבורי".
שחר, בלשון המעטה, לא אהב את הביקורת של קרלסן וגורמים בכירים במועדון חיזקו את הנשיא ודאגו לומר דברים הפוכים לגמרי. מי צודק? תלוי את מי שואלים. "קרלסן דיבר על התקשורת, אבל הוא היה מדליף בעצמו דברים שלא רצינו שייצאו החוצה", מספר אחד הגורמים האלה. "קרלסן היה מעורב בכל ההחלטות וכל ההחתמות שלו, גם של הישראלים".
מקטרגיו של שחר טוענים שלמרות מינויו מנהל מקצועי הוא עדיין שמר סמכויות נרחבות לעצמו. חלק מהאוהדים לא מאמינים שגם עכשיו, עם הגעתו הצפויה של טוני מוניוס, יהיה שינוי בנושא. הם מצביעים על כך שמוניוס לא בחר את המאמן בעצמו והישארותו של לוזון הוצבה בפניו כעובדה.
אותם מקטרגים, אוהדי הקבוצה, גם פתחו במחאה הקשורה לשחר. חלקם חושב שלמרות התרומה של הנשים למועדון לאורך השנים הגיע הזמן לשינוי בראש הפירמידה. אחרים פשוט רוצים לראות את שחר משחרר את הסמכויות לאיש מקצוע. כמובן שרבים מהאוהדים חושבים דווקא ששחר צריך להמשיך בדרך שהביאה לו הצלחות בעבר.
כחלק מהמחאה נתלו במשחקים שונים שלטים הנוגעים לשחר ואלה הורדו בהוראת גורם במועדון. מובילי המחאה הם יושבי היציע הצפוני, היציע שמאכלס את הקהל הדומיננטי, הרועש וכמובן את ארגון "הקופים הירוקים".
"אני לא יודע אם אפשר להאשים את יענקל'ה או אם הוא מתערב מקצועית", אומר עמאשה. "הוא מביא כל שחקן שרוצים - את עטר, דמארי, ורמוט וקהת. על כל שחקן הוא שם כסף. אני לא יודע מה הולך מאחורי הקלעים. כשחקן עבר בקבוצה יכול להיות שהחיבור לא מספיק טוב כמו שרואים בהפועל ב"ש בין אלונה ברקת לשחקנים".
גורם בכיר בקבוצה אומר על הנושא: "יש למכבי חיפה עשרות אלפי אוהדים ומדובר בקומץ שלא מייצג את מכבי חיפה. כשיש 20 אלף מנויים - יש 20 אלף דעות, וכמעט כולם מוקירים לו תודה על פועלו. שחר לא מרגיש פגוע מהם ומבין שרק הצלחה מביאה שקט".
לא סוחבים בעלייה
בשביל הצלחה בחיפה צריך לא רק לשפר את בחירת השחקנים אלא גם דברים נוספים במועדון. אחד הנושאים המדוברים ביותר בעונה האחרונה הוא עניין הכושר הגופני. מספר הפציעות שעברו השחקנים העונה אדיר. ניקיטה רוקאביציה, גילי ורמוט, דקל קינן, אלירן עטר – כל אלה (ורבים נוספים) סבלו מפציעות חוזרות ומעייפות. הדוגמה הבולטת היא זו של עטר, השחקן הכי כישרוני בקבוצה, שפתח ב-19 משחקי ליגה בלבד מתוך 36, ולא מסיבות מקצועיות.
בנוסף, בכל העונות האחרונות יש בקבוצה תקופות שבהן שחקנים שונים נשארים ללא אוויר אחרי 60-65 דקות משחק. מאמן הכושר אורי אראל לא ממשיך בתפקידו ובמקומו מגיע ערן שאדו, מאמן הכושר של הנבחרת וקריית-שמונה בתשע השנים האחרונות. מוניוס אמור להביא איתו מאמן פיזיולוגי נוסף.
יש, כמובן, בעיות נוספות. יחסי העבודה העתידיים בין לוזון למוניוס הם סימן שאלה גדול; מערך הסקאוטינג נכשל פעם אחר פעם; היכולת של חיפה להחתים שחקנים ישראלים מובילים נפגמה ולא נראה שלוזון סומך על רוב הצעירים שנתן להם הזדמנות בתקופה האחרונה.
"אנחנו יודעים מה הבעיות ונמצא את הפתרונות", אמר המנכ"ל בן-דב לפני כחודש וחצי, אבל בניגוד לקיצים קודמים, שגם הם הגיעו אחרי עונות רעות, הפעם רבים כבר לא מאמינים שהקבוצה תצא לדרך חדשה במהירות. דרך שתוציא אותה מהמקום הכי נמוך אליו הגיעה מזה שנים רבות.
לפנייה לכתב/ת 
